בהצלחה מר מימן, אבל תזכור: זה לא רק ביזנס

שאפו יוסי מימן. ברכות חמות על רכישתך האחרונה. כל עסקה משמעותית שכזו מחזירה את הצבע ללחיי המשקיעים, ומעצם כך, עשויה לתרום לרווחת כולנו, גם אם רק בעקיפין. אך אנא סלח לנו אם בברכות הכנות על רכישת 012  סמייל נמהלות גם תהיות קלות - פשוט כבר היינו בסרט הזה לא מזמן. ומי שנכווה ברותחין...אתה יודע.

ולמען הסר כל ספק אנו מצהירים בזאת שאין לנו המידע, הידע או ההכשרה לבחון את טיב עסקיך, עמידותם, נזילותם, וביטחונותיהם. לאור הנגלה לכולנו, אתה איש עסקים מצליח ומוכשר, כאן ומעבר לים. טוב, חוץ מערוץ 10, אבל איננו רוצים להתקטנן. אבל בצל הסדרי האג"חים וירידת דירוגי החוב, כדאי אולי לתת כמה הבהרות, אחרי הכל, כדברי הסנדק: "זה לא אישי - זה אך ורק ביזנס".

תהייה מס' 1: מינוף כבר אמרנו?

נכתב שמימון העסקה ישלב הון עצמי של חברת האחזקות שלך, אמפל (זה יפה. "הון עצמי" הוא צרוף מילים נדיר, ועל-כן מרגש, במקומותינו), גיוס אג"ח מהשוק המוסדי (אנו מבינים שזהו כלי פיננסי לגיטימי, רק ש...אתה מבין...כאן מתחילה תחושת הדֶזָ'ווּ), והלוואות מהבנקים (ברור). נקווה רק שבניגוד להתנהלותם מול טייקון-כוכב אחר, מר לבייב, אתך, מר מימן, הם יזכרו שהלוואה נותנים כנגד בטחונות.

תהייה מס' 2: האם מכרז הוא עניין מחייב?

בדרך-כלל, נהוג לסיים עם אנקדוטה. אך נא הרשה לנו, הפעם, לשלב אותה כבר כאן. לפני מספר שנים, החברה שלי ניגשה למכרז בחברה ידועה. את העלויות חישבנו בדקדקנות על-מנת להציע מחיר תחרותי, שבלעדיו לא היה סיכוי לזכות. מראש היה ברור שרווח גדול לא יהיה שם, אך הפרוייקט היה יוקרתי ומרתק מקצועית. זכינו. לאחר שיצאנו לדרך, שינויים לא צפויים גם אצל הלקוח וגם אצלנו גררו עלויות שהקטינו משמעותית את הרווח הקטן ממילא. פנינו ללקוח וביקשנו התחשבות לאור הנסיבות האובייקטיביות ההדדיות. הלקוח היה אמפתי אך ענה: מצטער, אלה היו תנאי המכרז. נשכנו שפתיים, ביצענו לעילא ולעילא, וספגנו את ההפסד. כי ידענו. ככה זה כשיש מכרז.

מאד התעודדנו כשנוכחנו לדעת שגם לגדולים מאיתנו בממון, בחוכמה עסקית ובניסיון מכרזי, קרה מקרה דומה: הרי גם אתה, מר מימן, עם שותפיך בערוץ 10, חישבת. היגשת. זכית. ביצעת. (לעילא?) נתקלת בשינויים לא צפויים. הפסדת. אז נשוך את השפתיים ושלם. אותו הדבר.

אז זהו שלא. חובך בן המיליונים, לנו הציבור, עומד ותלוי, מר מימן (על בסיס אותו עיקרון אתי נשגב, שמיושם כעת בהצלחה גם למול מחזיקי אג"ח ט' של מר לבייב). כשמנסים להזכיר לכם שאתם הסכמתם לתנאים, אז אתם שוברים את הכלים ו...אֶה, דווקא כן משחקים, רק שבמגרש אחר: קונים לכם חברה אחרת (מימן), פותחים לכם קניון חדש בבוקרשט (לבייב). החיים טובים. ואתם יודעים מה? אתם צודקים! זה שחברה אחת בפורטפוליו מפסידה, לא אומר שצריך להקפיא השקעות בחברות אחרות. שהרי זה לא אישי - זה אך ורק ביזנס. אבל האם זה אומר שמותר לא לשלם חובות?

תהייה מס' 3: האם זה באמת לא אישי?

מר מימן, מר לבייב, אתם צריכים לבחור צד. די לרקוד על שתי החתונות, לפי נוחותכם המקומית. אם זה אכן לא אישי - זה אך ורק ביזנס, כפי שאתם משדרים לנו, הפְּלֶבֶּאִים (אזרחים סוג ב' בתקופת האימפריה הרומית), אז אל נא תבקשו את רחמינו, הבנתנו או השתתפותנו (הכספית) כשהימור שלקחתם על עצמכם, לא צלח. ואם זה כן אישי - לא רק ביזנס, אל תתפלאו ואל תתרעמו על התגובה כנגדכם.

אם תודו על האמת, הרי שכל העובדות מעידות על-כך שזה הרבה יותר אישי ממה שאתם מנסים לשדר, כך שאולי אנו ואתם קצת יותר דומים, אחרי הכל, ממה שנוח לכם להודות. הוכחות? בבקשה.

מר לבייב, פתיחת הקניון המפואר בבוקרשט אינה משכיחה מאיתנו ש:

- אתה מעז להיעלב (וזה לבטח אישי) כשצולבים אותך, לטעמך, ומתירים את דמך העסקי, אך נוקט בהיפוך גישה מוחלט כשאתה מכניס את היד לכיס ומביא כסף מהבית (כאילו-אישי) רק כשהדבר מגיע להסדר עם הבנקים (השיקול הכי לא-אישי והכי "עסקי" האפשרי. כי אתה הרי יודע: מה כבר נעשה לך אנו לעומת מה שהבנקים יכולים לעשות לך – אוהו...).

- אתה מתהדר ביראת השמיים שלך אך חומד בית רעך וממון רעך ועבדו ואמתו וחמורו ושורו וכל אשר לרעך (שבאג"ח ט').

כל זה בהחלט אישי. ל-כ-ל הצדדים המעורבים. 

מר מימן, הרכישה האחרונה של 012 אינה משכיחה מאיתנו ש:

- נלחמת לזכייה במכרז על ערוץ 10 למרות שבהגדרה, ערוץ תקשורת כלשהו בארצנו הקטנטונת הוא עניין של כדאיות מיצובית יותר מאשר עסקית, של סטאטוס וכוח ציבורי, יותר מאשר רווח בטוח (כלומר זה אישי).

- בדיוק לפני שנתיים הכרזת ש"ערוץ 10 יעבור לרווחיות בסוף 2008", כך שכל הזרמת "הון עצמי" שביצעת נעשתה מתוך אחת מן השתיים (אתה חייב לבחור): או מתוך שיקול עסקי לגיטימי בציפייה לרווחי העתיד או מתוך wishful thinking שבבסיסה רגשות מאד לא-עסקיים שגרמו לך, אולי, לזרוק כסף טוב בשל חטא היוהרה / חוסר יכולת להודות בכישלון / כשל המהמר שחושב שאוטוטו, רק עוד סיבוב אחד, וזה יגיע. זה, מכובדי, מאוד אישי.

- אתה מגייס את מיטב הטאלנטים שלך לזעוק את שוועתך, אך עצם העובדה שאתה מצפה לקבל הוקרה על ש-שומו שמיים-שילמת מכיסך עבור (חלק) מההתחייבות שלקחת על עצמך, כבר היא מעידה על הבעיה. שהרי כבר ראינו שלא עשית זאת כטובה נאצלת לציבור הצופים. עשית זאת עבור עצמך (ואז זה שוב אישי).

- אתה אפילו עולה על מר לבייב, בכך שלו אולי באמת כבר נגמר הכסף (טוב, חוץ מלקניונים ברומניה), כך שאולי אינו יכול לשלם, בעוד שלך יש עוד המון - אתה פשוט לא רוצה לשלם את חובותיך לערוץ 10.

אז כל זה - מאוד אישי. 

אז בהצלחה, מר מימן. לא בציניות. באמת! כדאי לכולנו שבזירת התקשורת הזו שרכשת, תצליח יותר מבזו הקודמת. ובכל מקרה, אנא זכור אותנו ביום פרעון האג"חים הפרטיים והמוסדיים שלנו שיממנו לך את הרכישה. כי כפי שכבר הראינו, גם אתה חייב להודות, שבסופו של דבר, זה לא רק ביזנס. זה לחלוטין אישי.

הכותבת היא בעלים ומנכ"ל "BossProblem - הפורטל להצלחה בעבודה " ו"אורית-קלייר ארזי יועצים", יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית.