קרוביו של קרליק נאשמים באי מניעת פשע
אחותה של נטליה קרליק ונערה נוספת נאשמות שידעו על הכוונה לפרוץ לבית משפחת אושרנקו, ולא עשו דבר כדי למנוע זאת. בכתב אישום שהוגש נגד השתיים ואביו של דמיאן קרליק מתואר כיצד ניסו האב והאשה של הנאשם ברצח להשמיד ראיות ברחובות ראשון-לציון
במקביל להגשת כתבי האישום נגד דמיאן קרליק ואשתו נטליה, הוגשו הבוקר (יום ה') לבית משפט השלום בראשון-לציון כתבי אישום נגד אביו של דמיאן, אולג, נגד אחותה של נטליה, מאריה (מאשה) איליניך, ונגד קרובת משפחה נוספת, נערה בת 17. הגיסה והנערה נאשמות באי-מניעת פשע, סעיף נדיר יחסית שבתקופה האחרונה החלה הפרקליטות לעשות בו שימוש תכוף יותר, וכן בשיבוש מהלכי משפט. האב נאשם גם בהשמדת ראיות.
על-פי כתב האישום, נטליה קרליק מסרה את צרור המפתחות לדירת משפחת אושרנקו, שלקחה מתיקה של יאנה אושרנקו, כ-10 ימים לפני הרצח, לאחותה מאריה וביקשה ממנה למסור את הצרור לדמיאן, שהמתין בפתח המועדון. הוא נסע לחנות בראשון-לציון, ובה שיכפל את כל המפתחות.
מיד לאחר מכן, התקשר לאיליניך וסיכם עמה כי בתוך זמן קצר ישיב לה את הצרור בפתח המועדון. לאחר מכן היא מסרה אותן לאשתו של קרליק, וזו הניחה אותו בחזרה בתיקה של יאנה - אחותו של דמיטרי אושרנקו.
כמה ימים לאחר מכן, לאחר שראתה את צרור המפתחות ששכפל דמיאן בידיה של יאנה, נודע לאילינוך כי בני הזוג קרליק מתכוונים לפרוץ לדירה. נטליה שבאותו מעמד הבינה זאת, הזהירה את אילינוך לבל תאמר דבר בנוגע לשכפול המפתחות. זמן מה לאחר מכן, ספרה אילינוך לנערה על שכפול המפתחות.
ב-17 באוקטובר, סמוך לשעה 8:00, חזר דמיאן לביתו. נטליה קיבלה את פניו, יחד עם אביו אולג ואמו אולגה - שאינה הואשמה כלל. נטליה סייעה לדמיאן לפשוט את הבגדים, אשר היו מגואלים בדם, להתקלח ולחבוש את ידו הפצועה. לאחר שהתקלח, נכנסו דמיאן ונטליה לחדר השינה שלהם, שם מסר דמיאן לנטליה את תיק הגב ובתוכו הסכין, צרורות המפתחות של דמיטרי ואדוארד אושרנקו וצרור נוסף שבו המפתחות ששכפל מהצרור של יאנה. באותו מעמד, הכניס דמיאן קרליק לתיק את הבגדים והנעליים המגואלים בדם ואת ה"מגבת" המגואלת בדמו.
דמיאן ונטליה סיכמו שנטליה ואביו ישמידו את התיק ואת כל החפצים, על מנת שלא יוכלו לשמש כראיה. בסמוך לשעה 08:30 יצא דמיאן מביתו, לאחר שלקח עמו את הכספים שגנב מדירתם של משפחת אושרנקו. לפני צאתו, הוא ביקש מאביו לגשת לחדר השינה, שבו המתינה נטליה. בחדר השינה, הציגה נטליה לאביו של דמיאן את תיק הגב של בנו ותכולתו ובאותו מעמד עטפה את את הסכין בעיתון.
זרקו מפתחות ברחבי ראשון-לציון
נטליה ואביו של דמיאן סיכמו ביניהם ששניהם יעלימו את התיק ותכולתו באתרים שונים ברחבי ראשון-לציון. בנוסף, ביקשה נטליה מאביו של בעלה לאסוף מהבית את כל המפתחות שאינם בשימוש, בשל החשש שנותרו בביתם מפתחות העלולים לקשור אותם למעשי השוד והרצח. האב הכניס לתיק מפתחות נוספים שהיו בבית. נטליה והאב יצאו מהדירה וברחובות הסמוכים השליכו את המפתחות מעת לעת לתוך שיחים, ערוגות, פחים, חדרי מדרגות וגני ילדים.
אשתו של קרליק ואביו השליכו את הסכין, באמצעותה בוצע הטבח, לתוך פח שהיה בחצר של בית פרטי ברחוב טביב ונמלטו משם, לאחר שבעלת הבית הפרטי צעקה לעברם שאין זה פח ציבורי. נטליה והאב המשיכו לצעוד ברחובות והשליכו לתוך מכולת אשפה את המגבת המגואלת בדמו של דמיאן ואת הבגדים והנעליים של אדוארד אושרנקו, שהיו מגואלים גם הם בדם. בהמשך, הגיעו השניים לחצר בית פרטי אחר והשליכו את תיק הגב בפח שבחצר. האב כיסה את התיק בשקית שמצא בפח.
בהמשך אותו יום, בסמוך לשעה 17:00, פנתה נטליה לאביו של דמיאן והביעה בפניו חשש שמא בעלת הבית הפרטי עלולה למצוא את הסכין שזרקו בפח הזבל שלה. השניים חזרו למקום, האב אולג הרים את מכסה הפח ונטליה הוציאה מתוכו את הסכין. נטליה מסרה לאב את הסכין שהיתה עטופה עדיין בעיתון וזה ניסה לחפור בור באדמה על-מנת לקבור שם את החפץ. לאחר שלא הצליח, המשיכו השניים לתור אחר מקום להסתרת הסכין. בסופו של דבר הם השליכו את הסכין לתוך שירותים כימיים זמניים ואת עטיפת העיתון לתוך פח אשפה בסמוך לאתר.
דמיאן ונטליה עמדו בקשר הדוק עם קרוביהם, באמצעות אתר אינטרנט. אילינוך והנערה הודיעו לדמיאן ונטליה שבאמצעי התקשורת פורסם כי המשטרה אספה ראיות בדירה הקושרות לזירה אדם אחר, שלא מבני משפחת אושרנקו. בנוסף, שלחו השתיים
הודעה לדמיאן ונטליה, דרך האתר, לפיה חוקרי משטרה נמצאים בסמוך לביתם והציעו לדמיאן לברוח. בכל אותה עת, עמד לצידן האב ועודד אותן לעשות כן. אילינוך והנערה דאגו למחוק את ההודעות מהאתר כדי שלא ניתן יהיה להתחקות אחרי ההודעות.
בכתב האישום נטען כי במעשים האלו האב ונטליה השמידו במזיד ראיות, ביודעם כי אלה עשויות להיות דרושות לראיה בהליך שיפוטי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהן לראיה. עוד נטען, כי אילינוך והבת ידעו כי דמיאן ונטליה זוממים לעשות מעשה פשע של התפרצות למקום מגורים וגניבה, ולא נקטו בכל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו.