לקרוא את סובול בקהיר

אומרים שהייתה פה נורמליזציה לפני שנולדתי, פירמידות בעיניים, שלום במקטרתו, וגדודי ישראלים ששטפו את רחובות קהיר. אלא שמאז הימים שויקטור מ"גבעת חלפון" קרע את אלכסנדריה יחד עם מנצור, זרמו הרבה מים בנילוס - האינתיפאדות, מלחמת לבנון השנייה, מבצע "עופרת יצוקה", והיד עוד נטויה. כיום, ישראלים בקהיר הם מחזה נדיר, ואפילו את "רסטורנט מנצור" כבר סגרו מזמן.

אחד המבצרים האחרונים של הנורמליזציה עם מצרים עצמה - חוץ מרצועת החוף שוקקת הישראלים בחצי האי סיני - נמצא בלב קהיר, בבניין ישן לגדות הנילוס. על המבצר הזה לא מגינים חיילים, כי אם ספרים בעברית. אין תדרוכים צבאיים, אלא הרצאות של אקדמאים ואנשי רוח ישראלים.

על המבצר הזה, המרכז התרבותי-אקדמי הישראלי בקהיר, "מפקדים" פרופ' גבי רוזנבאום ורעייתו מיכל. שניהם יחדיו, עם הרבה קסם אישי וידע נרחב על תרבות מצרים המודרנית, תחום התמחותו של פרופ' רוזנבאום, עושים כמיטב יכולתם להמיס מעט מחומות האיבה והניכור.

להרגיש בישראל עם זאב רווח

המרכז בקהיר הוקם בתחילת שנות ה-80, במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, על מנת לקדם את קשרי התרבות והאקדמיה בין שתי המדינות. מרכז מצרי מקביל היה אמור לקום בישראל, אולם המצרים, למרבה הצער ועל אף התחייבותם בהסכם השלום, טרם עשו זאת.

בספריית המרכז אני פוגש את רמזי, שהגיע לכאן במסגרת עבודת הדוקטורט שהוא מכין על ספריו של אלי עמיר. בעברית קולחת, וכשחיוך נסוך על פניו, הוא מספר בחדווה על עבודתו. הידע שלו מרשים, אין מה לומר. "היית פעם בישראל?", אני שואל בתום השיחה, "איפה, הלוואי!", הוא משיב באנחה של צער. "מעבר לעלות הכלכלית, שהיא בעיה בפני עצמה, יש גם את עניין השגת האשרה לביקור בישראל מהשלטונות במצרים. בוא נגיד שזה לא יוסיף לי הרבה בריאות אם אני אגיש בקשה שכזו לשלטונות. זה לא רק אני - אפשר לספור את כמות התיירים המצרים שביקרו בישראל עד כה על יד אחת...".

"אל תאמין לכל מה שאתה שומע בתקשורת", אומרת לי אישה מבוגרת, ד"ר לביולוגיה, שנוכחת בקביעות בפעילויות המרכז. "לי למשל, יש חיבה גדולה לעם היהודי ולמדינת ישראל, ואני ממש לא היחידה. הפעילויות של המרכז רק מחזקות את התחושה הזו אצלי. מגיעים לכאן יוצרים ישראלים, סרטי קולנוע עכשוויים כמו 'הכלה הסורית' ו'שלוש אמהות', ובכל פעם שאני מגיעה לכאן, אני יוצאת עם חיוך". 

טילים בעזה, עוצר בקהיר

קשה להאמין למספרים, אבל כ-5,000 סטודנטים מצרים לומדים מדי שנה עברית באוניברסיטאות של קהיר. חלק מהם עושים זאת מתוך כוונה להשתמש בה בתום הלימודים - במסגרת עבודות שונות בכלי התקשורת ובמכוני תרגום, ואחרים - במטרה להצטרף לקהילת המודיעין המצרית.

"הנוכחות במרכז היא בצורה של גלים ומושפעת באופן ישיר מהמצב הפוליטי", מעיד אחד העובדים במרכז, "במהלך מבצע עופרת יצוקה כמעט ולא ראינו פה נפש חיה, אבל לאחר כמה שבועות כבר חזרנו לשגרה, וסטודנטים שוב פקדו את המקום".

קפה עם סובול בעברית

בשבוע שבו ביקרתי בקהיר הגיע להרצות במרכז המחזאי יהושוע סובול. בשנים האחרונות נכתבו על-ידי סטודנטים מצרים כמה עבודות דוקטורט על מחזותיו. עד עכשיו עמדו אותם סטודנטים בקשר עם סובול רק באמצעות המייל, וכעת הם עומדים לפגוש אותו פנים אל פנים. קשה להפריז בתחושת ההתרגשות שניכרת על פניהם.

לאחר לחיצות ידיים חמות, הם פוצחים במבול של שאלות בעברית על מחזותיו. המחזה 'סינדרום ירושלים', שעורר בסוף שנות ה-80 סערה פוליטית, מושך את עיקר תשומת הלב. בשיחות מסדרון שלאחר ההרצאה, גם עניינים אקטואליים עולים - המהומות האחרונות של החרדים בירושלים, האפשרות לנישואים מעורבים בין ערבים ליהודים בישראל, סוגיית העובדים הזרים בה, ואפילו הסרט עג'מי. רמת הבקיאות שהם מגלים בחומרים של סובול ובמתרחש בארץ, נותנת תחושה שאנחנו נמצאים בסמינר הקיבוצים בתל-אביב, ולא 1000 ק"מ דרומית-מערבית לשם.