אז והיום: התיירות בסין זה לא מה שהיה פעם

זו הפעם חמישית שלי בסין ב-15 השנה האחרונות, כשהביקור הפעם הוא לתקופה של שבועיים ושיאו בליקוי חמה מלא הארוך ביותר במאה ה-21. כל הביקורים האחרונים שלי במדינה הביאו אותי למסקנה אחת - הסינים באמת מאמינים ש"אם אתה לא שם - אתה לא קיים", ובכל מקרה הם בכלל מרכז העולם.

• כתב ynet רונן מדזיני ניסה להבין את סין
  

ב-1994 הגעתי לסין בפעם הראשונה כתרמילאי משוחרר מצה"ל, כמו רבים אחרים. למען האמת, כבר אז התריעו בפניי שלטייל בסין זה קצת כמו תוכנית הריאליטי "הישרדות" - קשיי השפה והתקשורת, המחירים המופקעים לתייר, גודלה של המדינה ואתריה הרבים לביקור.

אבל האמת שאולי הקשה מכל הייתה נסיעה בת 50 שעות ברכבת, כאשר כמעט כל סיני חפץ לתרגל את האנגלית (שאין לו) דווקא איתי, ודווקא כשבא לי לישון, כשברקע מכל כיוון קולות הרקיקות (יריקת מוּחטוֹת בעברית צחה), תוך כדי מציצת רגלי תרנגולות מוקפצות בשמן המטפטף על פניו של הסועד.

שנגחאי. הסינים מאמינים שהם מרכז העולם (צילומים: רון פלד) 

תוסיפו לחגיגה את המנקָה של הרכבת, שאוספת בעזרת יעה מאולתר את הזבל שעל הרצפה ולאחר שהכל נאסף בשקית אשפה, פותחת חלון והשקית עם מה שבתוכהּ עפה הישר החוצה - והעיקר שהרכבת נקייה.

אבל סין השתנתה מאז. הרקיקה נאסרה בשל הגעתם של התיירים הרבים, נבנו גורדי שחקים רבים שנוגעים בשמיים, ברחובות ישנם כלי רכב היברידיים אינספור (הלוואי עלינו), ואפילו האנגלית נשמעת יותר ברחוב, למרות שנדרש עוד שיפור לא קטן.

אולימפיאדת בייג'ינג ללא ספק הוסיפה גם היא למאמץ הלאומי במסגרת הסבּר פניך לתייר, וזאת רק אם נתעלם מהעובדה שבמוזיאון אחד שאליו נכנסנו, דאגו להפריד אותנו מהכניסה לתייר המקומי ולהכניסנו מכניסה "פרטית", שכמה מפתיע היא במקרה מתוך חנות המזכרות.

"המשרד לניצול התייר"

כאמור, גישת השלטון והעם הסיניים לתייר השתנתה ללא היכר. את הקבוצה שבה הייתי הדריך עופר אשכנזי, מורה דרך בישראל ומדריך ותיק בסין. עופר סיפר לנו כי בתחילת שנות ה-90 נדהם לגלות כי המשרד הממשלתי שאחראי על תיירות בסין נקרא בפומבי "המשרד לניצול התייר". שלטים שכאלה בשפה האנגלית נראו בכל אתר במדינה.

קשישים מקומיים במנוחה. הרקיקה נאסרה בשל הגעתם של התיירים

לדברי עופר - שלו זו ההדרכה ה-58 בסין מ-1991 - מלבד השינוי בגישת השלטון והעם, גם השירות לתייר השתפר פלאים, דוגמת טיסות הפּנים בסין שנהפכו יעילות ובטוחות ביותר, אם כי עדיין טיול בסין רווי הפתעות בלתי-צפויות לטוב ולרע, גם כקבוצה מאורגנת.

אחת התופעות המדהימות בסין שלא השתנתה הינה תיירות הפנים. כמות הסינים המטיילים בכל אתר אפשרי פשוט בלתי-נתפסת. העושר והאושר על פני הסינים ניכר, לצד העוני שעדיין נראה אף הוא בכל עיר ואתר.

מדהים להבחין בהבדלים בין הערים המפותחות כדוגמת הבירה בייג'ינג והבירה הקודמת שִיאָן (ובה אתר חיילי הטרה קוטה המפורסם), לבין אזורים אחרים כדוגמת צ'נגדוּ, בירת מחוז סִיצו'אָן, שהקידמה הגיעה גם אליהן, אך לעומת הערים המפותחות עדיין מזכירות את בייג'ינג של לפני כמעט 20 שנה.

משחקים שח ברחוב. העושר ניכר לצד העוני שעדיין נראה בכל עיר ואתר

נושא נוסף שמוכיח כי סין של לפני 20 שנה אינה סין של היום הינו התחבורה הפרטית. לפני שני עשורים כמעט ולא נראו מכוניות פרטיות ברחבי בייג'ינג, אלא בעיקר טוסטוסים ואופניים, ואולם בבייג'ינג של 2009 התאמצתי לזהות אופניים בודדים בפקקי תנועה נוראיים בעיר.

לפתע פתאום פקקי תל אביב, הכחול-לבן שלנו, נראו לי משחק ילדים מול הסיוט הסיני בתחום. מיותר לדבר על הנהיגה המזעזעת של המקומיים, כאשר גם היום אני עדיין לא מבין האם משמעות האור האדום ברמזור הנה בגדר המלצה בלבד. ניתן לומר שעל הכביש ברחוב הסיני התיאוריה של דרווין שעל פיה החזק שורד, מוכחת ללא ספק.

מאו דזדונג ללא הפלוּלה המפורסמת

משעשעת ביותר היא העובדה שמביקור לביקור שלי בסין, נראה לי כי היו"ר מאו דזדונג נהפך צעיר יותר-ויותר בתמונת הענק שעל שער הכניסה לעיר האסורה הסמוכה לכיכר טיינאנמן, שנחשבת הככר הציבורית הגדולה בעולם. אבל אולי זה כי דווקא אני זקנתי. לא פחות מדהים היה לגלות במספר מקומות את תמונתו המפורסמת ללא הפלוּלָה שעל פניו (מוכר לנו מאיפשהו, לא?)

הסינים שלא שכחו את ארועי 1989 מקפידים גם כיום לסגור את הככר הענקית מידי לילה. מלבד המספר הגדול של שוטרים גלויים וסמויים בכיכר בשעות היום, מוצפת הככר מידי יום אלפי סינים הבאים לבקר את המאוזולאום שבו גופתו החנוטה של היו"ר האגדי, וכל זאת בסדר מופתי ובתור של יותר משלוש שעות. אגב, גם על כך יש ויכוח: האם מדובר בגופתו של היו"ר, או בבובת שעווה - אבל מה זה משנה.

מאו דזדונג. הסינים עומדים בתור כדי לבקר בקברו (צילום: AFP)

הפתעה נוספת המתינה לנו במלון בבייג'ינג שבו התארחנו, כשפגשנו קבוצות תיירים מאיראן. מוזר ואף קצת הזוי היה לשבת איתם כל ערב עד השעות המאוחרות ולדבר על הכל - סלידתם הקיצונית מהמשטר בטהרן, הערכתם לעם היהודי והרצון העז לבוא לבקר בארץ הקודש. הידע שלהם וההתמצאות בפוליטיקה בארץ וההיסטוריה היהודית בפרָס הפתיעה אותנו מאוד.

גם סוגיית הגרעין עלה בשיחותינו, אבל דווקא בגרעיני עפולה עסקינן: אנחנו שלפנו את הגרעינים שהבאנו מהארץ והם את שלהם מטהרן, והאמת ששלנו ניצחו ובגדול. אולי בכלל מסין תגיע בשורת השלום.

ונקנח בכמה עובדות וניפוץ מיתוסים על סין:

• כל שתי שניות נולד סיני - כ-15 מיליון איש בשנה.
• סין הינה המדינה המאוכלסת בעולם (1.4 מיליארד בני אדם), אך השלישית בגודלה בשטח (9.6 מיליון קמ"ר) אחרי רוסיה וקנדה, וגובלת בלא פחות מ-15 מדינות שונות.
• העיירה הסינית קאשִי (קאשגר), שבה בילה מרקו פולו בדרכו בדרך המשי לסין, שוכנת בגבולה המערבי של סין וקרובה יותר בקו אווירי לירושלים מאשר לבירה בייג'ינג - בידקו בעצמכם בעזרת מפה.
• הסינים המציאו בין השאר את אבק השריפה, זיקוקים, מצפן, נייר, סיסמוגרף, שטרות כסף והדפוס.
• במהלך מהפיכת התרבות שהתרחשה בסוף שנות ה-60 של המאה שעברה בסין הוכרחו הסינים לנסוע בכביש באור אדום ולעצור בירוק כדי להבין מהפיכה מהי.
• במהלך הרפורמה הכלכלית/חקלאית המכוּנה "הקפיצה הגדולה קדימה" משנות ה-50 של המאה שעברה, מתו ברעב מיליוני סינים במה שנחשב לרעב הגדול ביותר במאה ה-20.
• החומה הסינית, שאורכהּ יותר מ-5,000 ק"מ, אינה נצפית מהחלל כפי שנהוג לחשוב - ושלא יעבדו עליכם!
  

החומה הסינית. דווקא לא נראית מהחלל (צילום: רון פלד)

• האימרה "חסר לו בורג בראש" מקורהּ בסין - הבורג מעטר את ראשם של המנדרינים, המשכילים, שעבדו את הקיסר.
• הכינוי "רחוב החלונות האדומים" בהולנד מקורו אף הוא בסין, באגף הפילגשים (האגף לטיפוח הנפש) בעיר האסורה בבייג'ינג, שאליו הגיע הקיסר לבחור פילגש לבלות איתה את הלילה, כאשר צפה בהן מבעד לחלונות אדומים שבהם ניתן לצפות ולבקר גם כיום.
• יצואנית האורז הגדולה בעולם הינה ארצות הברית, ולא סין.
• הקיסר קנגשי משושלת צ'ינג (1644-1911) נחשב צנוע והחזיק רק 300 פילגשים, המסכן.
• הסינים מעריצים את העם היהודי על הישגיו גם בכפרים נידחים ברחבי המדינה העצומה.
  

• לאתר של רון פלד על ירושלים