יום המאבק באלימות: הסיוע לנאנסות נשכח

לקראת יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, אישרה הממשלה את תוכנית הסיוע למשפחות הנרצחים. אבל מתברר שביחס ליוזמה המקורית - ההיקף יחסית צנוע.

לידי ynet הגיע דו"ח הביניים שהכינה ועדה בין-משרדית, ושלפיו גובשה אותה תוכנית סיוע. מהדו"ח עולה כי הוועדה הגישה המלצות מרחיקות לכת גם בנוגע לעניינים של קורבנות אלימות ותקיפות מיניות, אך אלה נדחקו לקרן זווית - ולא זכו למענה בתוכנית הממשלה.

בדו"ח הביניים כתבה הוועדה, כי "בישראל לא קיים כיום גורם ממלכתי או ציבורי שבאחריותו הטיפול

בנפגעי עבירה, מלבד הסיוע הקיים לנפגעי טרור. זאת, אף שמדובר בקבוצה בעלת צרכים ייחודיים". לפי הדו"ח, "המענים החוקיים הקיימים בישראל מתייחסים בעיקר להליך הפלילי", ולכן ממליצים אנשי מקצוע על שורת צעדים, החל בפיצוי כספי וכלה בליווי פסיכולוגי צמוד.

אחרי שהוועדה הציגה את מסקנותיה לממשלה, הרימו לא מעט אנשים גבה, לאור העובדה שאלפי קורבנות אלימות ותקיפות מיניות נותרו ללא מענה או עם מענה חלקי בלבד. הדו"ח, לדעתם, כולל פתרונות טובים לנפגעים האלה. כעת אותם גורמים פסימיים באשר לאפשרות, שמשרד האוצר יאשר תקציב נפרד לטיפול באותם קורבנות.

"בהחלט ניתן לברך על ההישג למען זכויותיהם של נפגעי עבירות המתה", אמר ל-ynet גורם מקצועי בוועדה, "אבל אין סיכוי שהאוצר יאשר ויעביר את שאר המלצות הוועדה, לאחר ההפרדה שנעשתה מנפגעי עבירות אלימות ותקיפה מינית. כתוצאה מזה, אלפי נפגעים יישארו ללא מענה". אותו גורם מאשים כי "במשרד הרווחה פשוט חיפשו כותרת מהירה".

במשרד הרווחה אמרו בתגובה כי הוועדה ממשיכה את עבודתה עד גיבוש הסופי של ההמלצות. "לכל יתר הנפגעים, בניגוד לקרובי קורבנות המתה, יש מענה, ולכן ניתנה לנושא עדיפות ראשונה". 

דמי כיס לילדים, מקלטים לנשים מבוגרות

בדו"ח שהגישה, המליצה הוועדה להעניק סיוע כספי מטעם המדינה לקורבנות של עבירות מין ואלימות שיגישו תלונה במשטרה. במקרים מסוימים של תקיפה מינית, המליצה הוועדה, תהיה חריגה מתנאי זה, מתוך הבנה את הקושי הייחודי הטמון בהגשת תלונה על עבירות מין.

בדו"ח נקבע כי הסיוע יינתן בדמות תשלום חד-פעמי, בסכום מוגבל וקבוע מראש, שייעשה על פי אמות מידה אחידות ואובייקטיביות. "גובה הסיוע הכספי למי שנקבעה לו דרגת נכות בעקבות העבירה וזכאי לקצבה מהביטוח הלאומי", נכתב בו, "ייקבע על-פי חומרת הנכות הרפואית".

הוועדה המליצה בדו"ח להקים מרכזים מיוחדים ברחבי הארץ, שירכזו אנשי מקצוע ושאליהם יוכלו לפנות הקורבנות. ועדה מאשרת, שבה יישבו נציגים ממשרד הרווחה, משטרת ישראל ומשרד המשפטים, תאשר את הסיוע, כשהפנייה תיעשה תוך שנה מיום ביצוע העבירה או מיום הגיעו של קטין שנפגע לגיל 18, למעט במקרה של עבירות מין.

את הפניות של נפגעי תקיפה מינית, לפי הדו"ח, אמורה לקבל עובדת סוציאלית, שתסתפק באישורים תומכים. זאת משום

ש"פגיעה מינית גורמת במקרים רבים לפגיעה בזיכרון ביחס לפרטי האירוע, ורגשות בושה ואשמה המגבירים את הנטייה להסתרה. דבר זה משפיע על הנכונות להתלונן ולחשוף את הפגיעה, ולפיכך גם על לוח הזמנים של הצורך בהגשת סיוע". לאור מאפיינים ייחודיים אלה, הוועדה ממליצה שלא להתנות את מתן העזרה בתיעוד פנייה לבית חולים או תלונה במשטרה.

נשים מוכות בישראל סובלות ממצוקה כלכלית, ולאחר שהייה במקלט נאלצות לעתים לחזור לבעליהן. אנשי מקצוע, המודעים לבעיה, המליצו לממן עבורן את העתקת מקום המגורים והוצאות המעבר. באשר לילדים שמוצאים מהמשפחה עקב אלימות, המליצו חברי הוועדה להעניק להם סיוע כספי ראשוני לביגוד ודמי כיס, בנוסף לטיפול רפואי ופסיכולוגי. גם לגבי הקשישים יש המלצות על התאמת מקלטים מיוחדים לנשים מבוגרות, והכשרת עובדי סיוע במערכת הבריאות לזיהוי התעללות וטיפול פסיכולוגי.