ספרים לילדים שרוצים לצאת למסע

מדי כמה חודשים זה קורה. אני קמה בבוקר, מביטה בקיר, והוא סתם קיר, מביטה בכיור, והוא סתם כיור, מביטה בצג והוא סתם צג. אני מנסה להתנחם בכוס קפה, אבל יש לו טעם מקולקל. מביטה מהחלון החוצה. בחוץ אנשים ממהרים. עסוקים. ופתאום אני רוצה כל כך לשבת ברכבת דוהרת, לראות נוף חולף על פני, לשבור את הקיר שכולא את חיי הקטנים, להמריא אל מעבר לעצמי, לטעום מקומות זרים.

ואחר כך אני שוכחת. שוקעת. בכביסה. בבישול פסטה. ברכישת מגבות חדשות. ונדמה לי שנרגעתי. חוזרת ומתיישבת מול המחשב, כותבת. ולפתע - ללא אתראה – זה שוב מתנפל עלי, הפעם חזק יותר, וזה מתרומם בתוכי, חונק את גרוני, מציף אותי, אי שקט מלוח חונק את גרוני, תערובת אדרנלין וחרדה. ובבת אחת, בלי שאבין איך ולמה, עיני מתמלאות דמעות, ואין לי מושג, אין לי מושג לְמה לעזאזל אני מתגעגעת כל כך. ואין לי מושג האם הפעם יהיה לי האומץ והכוח לארוז מזוודה ולצאת למרחבים?

ולשמחתי, לפעמים יש לי.

וכשאני חוזרת ממסעותי בעולם, אני מספרת לחברי על המחנקים שלי ועל המרחבים שלי, והם מספרים לי על המחנקים והמרחבים שלהם - במיוחד חברי הכותבים. ואז אני מגלה שבעצם זה קורה לכולנו. אפילו לארנבים.

מאיפה אני מכירה מחנק של ארנב? טוב, זה בזכות פליקס. 3 ספרי ילדים על מסעות בעולם:

מכתבים מפליקס

כתבה אנט לנגן, איירה קונסטנצה דרופ, תרגמה: אירית מילר, הוצאת שוקן (לגיל 4-5 ומעלה).

למה?

כי זה ספר מלא עד גדותיו באהבה, שכתוב ומאויר ביד אוהבת. יש פה אהבה של ילדה לארנב שלה שהלך לאיבוד, אהבה ורגישות אדירה של אמא ואבא לילדתם העצובה ואובדת העצות ומכתבי אהבה שנכתבו בידי ארנב. יש פה שילוב מקסים בין סיפור מצוין לעיצוב גרפי מעורר התפעלות, שיוצרים ספר מרהיב ביופיו, שלוקח אותנו למסעות רחוקים, לא רק בעולם הגדול, אלא גם עמוק לתוך עצמנו.

מה הסיפור?

לקראת סוף החופש הגדול קרה דבר נורא: פליקס, הארנב האהוב של סופי, נעלם בשדה התעופה. סופי התעצבה כל-כך. הרי הם לא נפרדו מעולם. ביום הראשון של שנת הלימודים מגיע פתאום מכתב מלונדון. אחריו מגיעים מכתבים מפריז, מרומא, מקהיר, מהספארי בקניה ומניו־יורק. במכתביו מספר פליקס לסופי על מקומות ועל אנשים שהוא פוגש בדרכו. כל מכתב נשלף ממעטפה אמיתית ומספר כמה דברים על המקום ממנו נשלח (לונדון, פריס, ניו-יורק, קניה).

למה אנט לנגן?

אני מודעת לביקורת שהוטחה באנט לנגן על הספר (ועל ממשיכיו בסדרת סיפורי פליקס). היא הואשמה בכך שמנקודת מבט של מבוגרים, המכתבים שמקבלת סופי הם הסחה שנוצרה על ידי הוריה על מנת להסתיר את עובדת היעלמותו של הארנב האהוב, ולכן הסיפור כולו הוא בעצם מסכת שקרים ארוכה, שמגיעה לסיומה עם "חזרתו" של פליקס הביתה, שמתרחשת "במקרה" בערב חג המולד.

איני מסכימה עם הביקורת הזו. למה? כי לדעתי, היא מושתתת על תפיסת עולם מתחסדת ומתייפייפת. נכון, הוריה של סופי "משקרים" לה, אבל, האם הדיבר האוסר על אדם לשקר תקף בכל מצב ובכל עניין? האם אסור להורה "לשקר" לילדו הקטן כדי לעזור לו להתמודד עם אובדנים לאט לאט, בקצב שלו, ולא בבת אחת עם נבוט על הראש?

 מכתבים מפליקס. איור: קונסטנצה דרופ

גוליבר

למה?

כי הגיע הזמן שנסמוך על ילדינו וניתן להם לקרוא את הדבר האמיתי. הספר הזה הוא עיבוד חדשני, עוקצני, נועז וסאטירי ל"מסעי גוליבר" – עיבוד נאמן באמת לרוח המקור השזור הומור שחור פרוע ומריר. בניגוד לעיבודים החינוכיים הרבים שנעשו לספר הזה עד היום בניסיון "להתאימו לילדים", העיבוד הזה אמנם התאים עצמו לקוראים צעירים מבחינת השפה והסגנון, אבל אינו חוסך מהם את האירוניה המושחזת, את הסאטירה הנוקבת ואת הביקורת החברתית, שאפיינה את המקור, שהיה בעצם פארודיה פרועה על ספרות המסעות שהייתה כה נפוצה בזמנו של סוויפט (פועל יוצא של תקופת התגליות הגיאוגרפיות הגדולות והכיבושים הקולוניאליים שכנגדם הוא מתריס).

בניגוד לעיבודים לילדים שנעשו עד היום, כאן לא מוצג למואל גוליבר כג'נטלמן אנגלי, רופא, חוקר ויורד-ים אמיץ, הלבוש כהלכה ונחלץ ברגע האחרון מכל צרה, אלא כגיבור מיוסר, מטורף זועם ומזיל ריר. סיפורי המסעות המופלאים שלו לא מסתיימים הפעם בלקח חינוכי כלשהו, ממש לא! והאיורים הקריקטוריים עתירי הפרטים של כריס רידל מחדדים את האירוניה וזורעים בסיפור הפתעות פרועות וחצופות לא פחות.

מה הסיפור?

גוליבר המטורף-למחצה יוצא לארבעה מסעות: אל ארץ הקטנטנים, ארץ הענקים, הארץ שתושביה זקוקים לטפיחה על פיהם כדי שיזכרו לדבר, ואל הארץ שבה מושלים סוסים בבני אדם.

למה העיבוד של מרטין ג'נקינס?

כי מכל העיבודים שנעשו עד היום לגוליבר, אני מנחשת שג'ונתן סוויפט (שמת בודד ואומלל, ובצוואתו ביקש לתרום את כספו להקמת בית חולים לחולי נפש ליד דאבלין, "כי אין אומה הזקוקה לכך יותר מאירלנד") - היה בוחר בעיבוד הזה.

• עוד ספרי ילדים.
  

אלי בורחת מהבית

למה?

בגלל שבניגוד למקובל בספרי ילדים רבים, הספר הזה לא "צועק" אלא מדבר בשקט. בגלל שהסופרת, שזה לה ספרה הראשון, מעזה להישען על עלילה קטנה ומינימליסטית, נקייה מפעלולים, מהפכים עלילתיים ושאר פיתויים זולים,

שכולנו, הסופרים, חוטאים בהם מדי פעם כדי לצוד את לב הקוראים שלנו. בגלל שספרות טובה בנויה על איך מספרים סיפור ולא על מה הסיפור. בגלל הוריה מעוררי ההשראה של אלי, גיבורת הספר, שמוכנים להקשיב לילדתם באמת, בכנות, מתוך אמון. להקשיב ולא לפחד כלל.

מה הסיפור?

לפני השינה מכריזה אלי הקטנה שהיא רוצה לברוח מהבית. מה אומרת על זה אמא? מה אומר אבא? כמה רחוק תברח אלי? מה תיקח איתה לדרך? ספר על אפשרויות הבריחה, הבחירה ומה שביניהם.

למה דניאלה קליין?

כי היא מכבדת ילדים ומאמינה בהם. 

• חנה גולדברג  היא סופרת, משוררת ופזמונאית. מספרי הילדים של חנה גולדברג: "דמעות ורודות", "חברים בכל מיני צבעים", "קישתא", "קוף משקפוף" ועוד. מקיימת מפגשים עם ילדים והורים. לכל הטורים של חנה גולדברג .