ערב שכולו נשמה
בעזרת מילים בלבד, סול וויליאמס כבש ופצע את הקהל במועדון הקומפורט בתל אביב. אור ברנע מצטער שמשוררים לא מנהלים את העולם
וויליאמס. יודע את העבודה (צילומים: דנה קופל)
אחת המשימות הבימתיות הקשות ביותר בעולם היא להיות אמן ספוקן וורד ("המילה המדוברת"). לבד לגמרי אתה עולה לבמה, ללא כלי נגינה, ללא מלווים וללא מוזיקת רקע. אבל וויליאמס יודע את העבודה, רגע לפני שהוא תופס את המיקרופון הוא נח על ספה באזור האמנים במועדון. למרות שמסביבו הרבה אנשים והמולה, הוא בשיא הריכוז. יושב בקצה של ספה רחבה כשעל ברכיו ספר עב כרס ישן. בתוך הספר דפים חומים, נראים כאילו הצהיבו עם הזמן ומלאים בטקסטים בכתב ידו. ווילאמס בוהה, משנן וחושב עוד רגע אחד על המילים שלו, שפעם נכתבו בעט והלילה ייצאו מפיו. אבל כשהוא על הבמה, הוא לא צריך יותר כלום.
הכישרון נשפך לכל הכיוונים
לדקלם שירים על הבמה יכול להישמע כמו המשימה המביכה ביותר, אבל וויליאמס, בזכות הרצינות התהומית שבדבריו, לצד ניסיון המשחק שלו, עושה זאת בקלי קלות, והכישרון נשפך לכל הכיוונים. מצד אחד, אמנות חסרת פשרות של המילה הכתובה. מצד שני, יכולת לנאום כמו מנהיגי העולם. עם כריזמה ודינמיקה אינסופית, וויליאמס הזכיר לרגע אמש איש בו הוא מאוד תומך, קוראים לו ברק אובמה. כמו הנשיא (גם אם אינכם מתחברים למילותיו או דעותיו), גם במקרה של וויליאמס, קשה שלא להתאהב בו במבט ראשון, ברגע שהוא פותח את הפה.
קשה שלא להתאהב בו
קצת פחות משעה הופיע וויליאמס על הבמה. "אתם בטח לא רוצים לשמוע שירה כל הערב", הוא צחק עם הקהל ונתן למסיבה להמשיך אחריו. אבל שעה בהחלט הספיקה לוויליאמס לדקלם את כל "הלהיטים" שלו מהעשור וקצת האחרון. וויליאמס קיפץ בין הטקסטים הפופולריים שלו בכל האנרגיה. חלקם מאלבומים רשמיים שהוציא (בהם גם אפשר לשמוע אותו שר או מראפרפ) חלק מתוך ספרי שירה מצוינים שכתב וחלק מילים שמעולם לא הוקלטו או יצאו לאור באופן רשמי, אך לרוב אפשר לשמוע אותו מבצע אותם על במות. וויליאמס שופך הכל החוצה והצופים מולו מהופנטים.
מהפנט את הקהל
המסר הליברלי של וויליאמס בן ה-37 מאז ומתמיד היה מאוד ברור. בעיצומו של הערב הוא התוודה שלעולם לא חשב שאת המילים שכתב בתור אזרח אמריקאי, הוא ידקלם על במה בישראל וכמה שהן יהפכו עוד יותר לרלוונטיות. וויליאמס יורה בכל: דת, מדינה ומלחמה, כל הנושאים שמעסיקים מהפכן. לפעמים הוא קצת נח מהדקלום האדיר ומספר על השקפות עולמו: על כך שאף אחד בעולם לא חייב לפעול בצורה מסוימת רק בגלל המקום בו נולד, שהדת משמשת לנו כעזרה בחיים, כקביים, אך מגיע שלב בו אנחנו יכולים לעזוב את הקביים ולהשתחרר, ובעיקר לא לתת לאף סביבה, אמונה או אדם להפריע לנו להיות עצמנו.
וויליאמס גם מאוד מודע לעצמו ומגלה כי לומד דברים חדשים מהחיים בכל יום. "הבת שלי ראתה בטלוויזיה דיון על נישואים הומוסקסואלים", הוא מספר, "והיא לא הבינה, מה פתאום? על מה הדיון בכלל?', היא אמרה לי, 'הם אוהבים אחד את השני? אז מה הבעיה? שיתנו להם לעשות מה שהם רוצים. ככה זה צריך להיות'. בשביל ילדים זה מאוד ברור, אבל אנחנו", עצר לשנייה כשחיוך קטן על שפתיו, "אנחנו אוהבים לדבר הרבה".
בשונה מפוליטיקאים, יהיה זה בזבוז זמן לנתח את האמנות של וויליאמס ולהתדיין עליה. כי לא משנה מה הנושא, צריך פשוט לשחרר ולתת למילים שלו לפגוע. ממש כמו במוזיקה, כך גם המילים. כשהן מכות, לא מרגישים שום כאב.
