הילד נכשל בלימודים? אולי הוא בכלל מחונן

"כ-15% מאוכלוסיית הילדים המחוננים סובלת מלקויות למידה, קשיי התארגנות ובעיות רגשיות", קובעת חנה דויד, ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית עם התמחות במחוננות. למרבה ההפתעה, היא מוסיפה, השילוב בין לקויות למידה ומחוננות, שכיח מאוד. למרות שאין נתונים סטטיסטים ייחודיים לישראל, היחס הוא כמו בקרב האוכלוסייה המחוננת בעולם ש-15-20% ממנה מתאפיינת ברגישויות יתר ומוגבלויות. "יש קורלציה במיוחד בין מחוננות לבעלי רגישויות חושיות הנוגעות לשמיעה, מגע, ראיה ואור", היא מוסיפה.

ד"ר דויד פרסמה בימים אלה ספר שעוסק בילדים מחוננים ומציע 8 תיאורי מקרים של ילדים מחוננים בישראל ובסין. Understanding Giftedness: A Chinese-Israeli Casebook יצא בהוצאת פירסון. ד"ר דויד עוסקת כבר למעלה מ-20 שנה בקבוצת הילדים המחוננים ומייעצת למשפחות למחוננים כיצד לעזור לילדיהם הן בבעיותיהם הרגשיות, החברתיות והמשפחתיות והן באלה הקשורות ללימודים. הורים, היא אומרת, הם המזהים והמאבחנים הטובים ביותר של מחוננות.

"האבחון ההורי יכול להתרחש כבר בשלב מוקדם מאוד, כשהילדים מגלים קצב התפתחות מהיר בדיבור, ברכישת השפה ובהגיית משפטים פשוטים כבר בגיל שנה. ילדים מחוננים מפגינים גם יכולות ריכוז וקשב גבוהות ביחס לבני גילם". באותה נשימה היא מוסיפה ש"אין רשימת מכולת של סימנים שאותם ניתן למנות, אבל יש צירוף של מספר תופעות שמרמז על יכולות קוגניטיביות גבוהות במיוחד. לתפיסתה, המשמעות של האבחון בשלבים המוקדמים הללו וכל עוד אין בעיות מיוחדות – לא גדולה, אולם חשוב לדעת כיצד לענות על צרכי הילד המחונן מוקדם ככל האפשר".

מתי לאבחן?

מתי חשוב לפנות לאבחון המחוננות? למשל, כאשר בגיל צעיר, לפעמים כבר בגן חובה או בכיתה א', מתגלים פערים גדולים בין יכולת הבנה ורמת הדיבור לבין הישגים במשימות אותן יש לבצע בכתב. פערים כאלה מרמזים, פעמים רבות, על לקות למידה. לדוגמה: ילד שאוצר המלים שלו עשיר לגילו, המשפטים עשירים וניסוחם הוא על פי כללי הדקדוק התקני, אבל הוא אינו עומד בקצב הכיתה ברכישת הקריאה והכתיבה. במקרה כזה כדאי לבדוק האם הילד דיסלקטי. כאן, מסבירה ד"ר דויד, אפשר להבחין בין 3 טיפוסי ילדים מחוננים לקויי למידה.

הקבוצה הראשונה היא ילדים מחוננים שלא אובחנו ככאלה וגם ללקויות הלמידה שלהם לא ניתנה תשומת לב. מנגנון הפיצוי הדומיננטי שאופייני לקבוצת הילדים המחוננים, אפשר להם להגיע להישגים לימודיים סבירים על אף הלקות או להתגבר עליה בדרכים אחרות. לדוגמה: הם "יקראו" את השיעורים ממחברת ריקה, או יבקשו מחברים לכתוב במקומם. קשה מאוד להעריך את מספר הילדים בקבוצה הזו כי לדבריה של דויד "הלקות מורידה והמחוננות מעלה וההישגים של הילדים הללו הם בתחום הנורמה. התסכול עלול להתעורר בסוף הילדות בעקבות הפער בין היכולות הגבוהות ורמת ההישגים הבינונית".

הקבוצה השנייה אליה מתייחסת דוד היא קבוצת המחוננים שלא מגיעים להישגים בתחום הנורמה כתוצאה מהלקות שלהם. כאלה יהיו, למשל, ילדים מחוננים שלוקים בדיסקלקוליה. "היות וכולנו נוטים לראות בהישגים במתמטיקה תנאי הכרחי לאינטליגנציה שאנו מכנים 'תקנית', הרי ילדים בעלי לקות זו עלולים להיחשב כבעלי אינטליגנציה נמוכה מהנורמה. הם יהיו זכאים לחינוך מיוחד, ללמידה מתקנת ולתכניות לימודים מיוחדות הקשורות ללקות שלהם, אבל את מחוננותם איש לא יפתח שכן, לא יהיה לה כל מודעות".

להורים של הילדים הללו קוראת דויד לא להזניח את השלב האבחון, מאחר והילדים עלולים לסבול מדימוי עצמי נמוך מאוד שאיננו מוצדק. "איתור אי-קיו גבוה יחליף את התווית של הילד מ'לא מוצלח', לכזה שכן יכול, תעזור לו לשפר את הדימוי העצמי שלו ותאפשר לו לבטא ולהוציא אל הפועל את היכולות הגבוהות שלו. זה פשוט יוצר מהפך", היא מבטיחה.

הקבוצה השלישית: ילדים מחוננים שמקבלים ייעוץ, הכוונה ובמקרי הצורך אף טיפול הקשור הן בלקות הלמידה שלהם והן במחוננותם. "ילדים אלה יוכלו להגיע להישגים גבוהים בתחומי יכולותיהם הגבוהות, תוך שהם מקבלים עזרה והכוונה כיצד לעקוף את הלקות שלהם, ללמוד להשתמש באסטרטגיות הלמידה הטובות ביותר עבורם, ובעיקר – לא להתייאש מהכישלונות ולדעת ליהנות מכל הצלחה. לא זו בלבד שהם ימצו את הפוטנציאל הטמון בהם מבחינה אקדמית – רבים הסיכויים שחייהם לא יעמדו בצל הלקות, אלא בצל ההישג, ההצלחה, וההגשמה העצמית".

חלון ההזדמנויות הולך ונסגר

דוד מציעה להורים שמרגישים בפערים הגדולים מהם סובלים הילדים לבדוק ולהתייעץ. "איתור מחוננות בקרב ילדים מכל הקבוצות הללו ישנה את הדימוי העצמי שלהם, יעזור להם להחליף את התווית של 'כשלון' בתווית חדשה, 'מחונן לקוי למידה'. אבל – האיתור הוא, כמובן, רק השלב הראשון. ללא טיפול נאות ותמיכה מתאימה, הן בהורים והן בילדים, האיתור כשלעצמו לא יוכל לסייע וכמובן לא 'לפתור' את הבעיה. גם ההורים צריכים לדעת שילד מחונן לא תמיד יודע הכל טוב יותר מהמורה. גישה כזו עלולה לחבל מאוד בהשתלבות של הילד במערכת".

בין השורות היא קובלת על כך שהעוסקים בארץ בתחום המחוננות הם מעטים, ומורים לא מקבלים מספיק הכשרה כיצד להתמודד עם קבוצת הילדים הזו בכיתה. "היוזמה לאיתור ואבחון צריכה לבוא מההורים. הציפייה ש'מישהו' במערכת יפתור בעיות מסוג זה, הנחשבות 'צרות של עשירים' היא לא ריאלית. אין במערכת החינוך ידע או מומחים שעוסקים במחוננים בעלי מוגבלויות, לקויות ונכויות, ובמצב הנוכחי ברור שיש למערכת החינוך בעיות שמבחינתה חשוב יותר ודחוף יותר לטפל בהן".

כמו כן, מוסיפה ד"ר דויד, היות וכל ילד הוא עולם מלא, לא ניתן למצוא פתרונות שיתאמו ל"קבוצה" של ילדים, שכן, כל מחונן בעל לקות כלשהי זקוק להתאמה אישית, לתפירה עילית, של דרכים לטיפול, לתמיכה ולעזרה, לו ולמשפחתו. כמו כן, ככל שההורים פונים עם הילד לעזרה בגיל צעיר יותר – כן רבים הסיכויים שניתן יהיה לפתור את הבעיות בצורה האופטימלית. עם העלייה בגיל נסגר לאט לאט "חלון ההזדמנויות".