ההשראה: ימי הביניים; התוצאה: עכשווית לגמרי

השילוב של השראה אינדיבידואלית עם שימוש במוטיבים של העונה הנוכחית נשמע כמו סתירה שלא יכולה להתקיים. אבל מזל או כישרון הפכו את הקולקציה של שני בר לחורף הקרוב לשילוב כזה בדיוק. הנעליים שלה מצליחות לבטא את מה שעניין אותה בעת העבודה ובו זמנית להיראות כמו מה שלקוחותיה יחפשו כנראה, בעקבות דפדוף כזה או אחר בעמוד טרנדים עשוי כרומו. כדי ליצור את הקולקציה חקרה בר את תקופתה של ז'אן ד'ארק ושאבה מתוכה סממנים תקופתיים מובהקים של ימי הביניים, ובפרט מוטיבים גבריים שליוו את המלתחה של ד'ארק. כך יצא שמוקד ההשראה של המעצבת טמן בחובו מתכתיות וקשיחות דומות לאלה שמאפיינות את המראה הרוקיסטי הנכון לעונה זו.

טקסטורה של שריון מופיעה על זוג מגפונים, שנושאים כריכה שמזכירה את השחלתה של החרב לחגורה; שרשרת ברזל מלווה מגפון נמוך-נמוך ולבן מאחור,

 תלויה עליו כאילו היתה היא אוחזת את קצוותיו; קווי מתאר של תלתן – שאיתרה בר בסמלים של התקופה – מתמזגים במגף שחור. מפתיע במיוחד סמל המזכיר ספרת שמונה חתוכה, ששני עושה בו שימוש הן על מגף חרדלי והן על גבי נעל בובה שטוחה. על המגפיים הסמל נשאר אבירי למראה אם כי נשי, ואילו על הנעליים, בצבעי שחור ולבן קלאסיים, הופך הסמל הימי ביניימי למשהו שדומה בעיקר ללוגו המפורסם של בית שאנל.

ההתרחבות הזו של הסמלים והמוטיבים שמלווים את הקולקציה, היא כנראה הפן המעניין ביותר שלה. המעצבת אינה מתרחקת מהסגנון המובחן שלה לטובת טרנדיות, אבל בכל זאת הטרנדים של העונה נוכחים בכמה וכמה מקומות. כך קורה עם גדילי העור, שמלווים פריטים רבים בחלונות הראווה, ועם הניטים, שבר עושה בהם שימוש מינימליסטי. לצד אלה חודרות לקולקציה גם החברבורות. פעם על זוג נעלי אוקספורד שטוחות, פעם על נעלי אוקספורד עם עקב, פעם בגוונים של שחור וחום, ופעם בשחור-לבן (ששונה שנות אור מזה של נעלי הבובה שהוזכרו לעיל).

בכך, לדעתי, נתון כוחה של הקולקציה: בהבנה הפשוטה שניגוד מוחלט אינו אפשרי, וכמוהו לא ניתוק טוטאלי מהנעשה בסביבה. לצד המוטיבים המוכרים

 מההקדמות שנעשו לעונה הזו על ידי המגזינים השונים, בר מצליחה לא לוותר על הקו שלה, שמזוהה עמה מתחילת דרכה. בתוך הגבולות הללו, בר יודעת בדיוק מה נכנס ומה נשאר בחוץ. כשאני תוהה ביחס לאפשרות שהיא תייצר עקבי סיכה או פלטפורמה בעתיד, ה"לא" המוחלט שלה נשמע עוד לפני שאנ ימסיימת לשאול. לדעת בר, גם סטילטו וגם פלטפורמות לא יכולים לייצר את ההרמוניה והשלמות שחשובות לה כל כך.

על כך אפשר להוסיף את העובדה שבר לא מאמינה בייצור נעליים שיצאו מהקופסה רק לטובת ערבים מיוחדים. היא נהנית לראות את הנעליים שלה הולכות ברחוב, וברור לה שזוג שיתנשא לגובה של 15 סנטימטרים לא יטופף ברחובות העיר. לכן היא בחרה לוותר העונה על הקטלוג המסורתי לטובת קליפ שמראה את הנעליים שלה בתנועה בתוך סיפור מסגרת על בחורה שיוצאת למסע ופוגשת דוב(!), ושמצב רוחה מובחן באמצעות הנעליים שהיא מחליפה. לזכותה של בר, שכבר מזמן רואה בקליפים את הבמה הנכונה להצגת קולקציות, ניתן לומר שהתצוגה אכן עוברת טוב יותר בתנועה.

קטלוג בתנועה. צילומים: רוני כנעני

שני בר, מקוה ישראל 3 ודיזנגוף 151 תל אביב. מחירים: 1,350-650 שקל