בשולי ידיעות אחרונות
אורח חשוב
05/01/64
הבוקר הגיע למדינה ישראל כצליין האפיפיור של כל הקאתולים. שהוא שליחם הרוחני העליון של למעלה מחמש מאות מיליון נפש המפוזרות בכל חלקי תבל ובכל
ארץ, ואומרים אנו לצליין החשוב: ברוך הבא אל אדמת ישראל.
זו היא הפגישה השלישית במספר בין האפיפיורים לבין נציגי כלל היהדות במאה השוטפת. תחילה באה פגישה בין ראש הואתיקן לבין הד"ר בנימין זאב הרצל כנציג היהדות אשר רצתה בתחייה אך טרם קרבה אליה. אחר כך באה פגישה בין לבין ר' נחום סוקולוב כנציג היהדות שכבר נמצאה בדרך לארצה ולמדינתה הלאומית. אלא ששתי הפגישות האלו נערכו לפי בקשתנו אנו וקוימו על אדמת מדינת הואתיקן, ולעיתים בצורה שלא נעים אף להיזכר בה ("אם אמנם תשובו ארצה נכון שם כמרים שיעבירו את היהודים השבים על דתם", אמר ברוגז האפיפיור פיוס ה-10 להרצל) - ואילו עתה בא האפיפיור אלינו, ונפגש עם נציגי ישראל ביזמתו, והפעם על אדמתנו אנו, כשמעמדנו אינו עוד "מעמד" של עניים העומדים בפתח זרים אלא מעמד של עם ממלכתי, סוברני. ואם הרצל, המנהיג הגאה, הלך לרומא אפילו זה היה כרוך בסכנה לשמוע שם דברים משפילים כל כך - אין לנו יסוד שלא להיות מרוצים מפגישת-הכבוד עם האפיפיור אתנו הנערכת בנסיבות כל כך שונות היום.
* * *
עדיין אין לנו, כמובן, הרשות לדבר על "אחרית הימים" ביחסיה של הכנסיה הקאתולית אלינו מאחר שחזקים עוד בקרב הקאתוליציזמוס הכוחות שהפגינו זמן רב כל כך מה שאפשר לתאר בלשון מאופקת כדוגמה של אי-אהבה מאלפת מצדה של דת אשר חרתה את האהבה השלמה על דגלה. אלא שעם זאת נדמה לנו, כי חלה באחרונה תזוזה, אמנם קלה מאד-מאד ובכל זאת נראית לעין, בגישתה של ראשות הכנסיה הקאתולית לעם אשר נרדף על ידיה, ואפילו התזוזה הזאת זעומה היא עלינו לברך גם עליה. כי לאחר שתחת פיוס ה-12 הגיע הקאתוליציזמוס לשיא של אי ידידות אלינו בדור השחור ועקוב הדמים הזה, פג המתח האנטי יהודי בו תחת יורשו, האפיפיור יוחנן ה-23, והמתח הוסיף לרדת תחת יורשו של זה, הריהו האפיפיור פאולוס ה-6, אורחנו, העושה, כפי שנראה לנו, מאמצים לשחרר עוד יותר את כנסיתו מירושה להא טובה אשר קבעה את יחסה ליהדות בהיסטוריה.
וסימנים ראשונים אלה של שחרור רוח הכנסיה הקאתולית מהאנטישמיות, אם כי עדיין לא די בהם כדי לספק את תביעות הקידמה והדו-קיום - אין לזלזל גם בהם לנוכח הסיכוי שנפתח לעשות להפוגה כל שהיא באיבה ובשואה שהיא גרמה לה.
* * *
אין איש מאיתנו חייב לסגת אפילו כמלוא הנימה מדתו ומיהדותו ההיסטורית בשל בוא הצליין הרם, ברם הואיל והמדינה אנחנו, מחובתנו לתת את כל הכבוד לאורחנו המייצג יותר משמייצג כל ראש-מדינה רגיל והרשאי לצפות מאיתנו שנוכיח מידת הכנסת אורחים כלפיו כיאות ולו בתור שליט גדול ברוח.
אפילו רוסיה הסובייטית, הראשונה במדינות העולם שהחרימה כל דת לגמרי, מצאה לשלוח אל האפיפיור את עורכו של עתונה הרשמי "איזווסטיה", למען תת כבוד ויקר לראשה של הכנסיה ברומה מטעמים שבאינטרס המלוכה הסובייטית, ואילו היה האפיפיור מואיל לבקר ברוסיה היה ביקורו זה מלווה טקסים סובייטיים חגיגיים ומפוארים עוד יותר - בכך תוכלו להיות בטוחים.
מכאן, שאנחנו, שיש לנו צרכים ממלכתיים דחופים מאלה של רוסיה, ובתור כח בינלאומי אנחנו נופלים ממנה - אנו ודאי שמחויבים היום לתת כל הכבוד לאורחינו.
ונוכיח רק ממלכתיות וטעם טוב אם מתוך שמירה על הכבוד העצמי, בלי ההיסטריה ה"ירדנית", נסייע בידי השלטונות שלנו להנעים על האורח רם-המעלה את שהותו השלווה בארצנו, כדי להראות שעם תרבותי אנחנו ולעשות למען ההפוגה בינינו לפחות את אשר אנחנו מסוגלים לעשות.
ערפול מדעת
23/02/83
בנאום שנשא הנשיא רייגן אמש הוא גילה, כי יש לו הצעה חדשה עבורנו: אם, אמר הנואם, תסכים ישראל לסגת מלבנון הוא יפצה אותה ע"י מתן התחייבות אמריקאית לארצנו "לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי לערוב לבטחון גבולותיה הצפוניים". וזוהי התחייבות הדורשת "פירוש רש"י"...
א) האם המדובר בנסיגתנו שלנו בלבד או בנסיגתנו במסגרת נסיגת הזרים הכללית מלבנון, כולל סוריה ואש"ף? ב) האם פירוש ההתחייבות האמריקאית הזאת היא התחייבות לחסום בפני המחבלים את שיבתם ללבנון? ג) האם פירושה גירושם מלבנון במקרה שהם יצליחו להסתנן לתוכה שוב?
והלאה: ד) האם פירושה שבמקרה והמחבלים ינסו להתנגד לגירושם הנוספת בכוח, ישתמשו האמריקנים גם בחייליהם? ה) האם יילחמו בהם האמריקאים בגפם במקרה ששאר חלקי הכוח הרב-לאומי ימאנו לעשות כן? ו) אם כן - האם יהיו ה"מארינס" מוכנים מבחינה טכנית לכך? ז) והאם בטוחים האמריקנים שיתנן להם אישור לכך ע"י מחוקקיהם?
ואכן, די להציג את השאלות האלו כדי להיווכח כי מה שמבטיח לנו הנשיא רייגן איננו לעת עתה אלא ערפל, וכשהוצגו שאלות אלו לעוזריו הם הציעו ש"לא להרחיק לכת בפירושים על הנאום". וכלום עלינו למסור את לבנון לוושינגטון ואת עצמנו לאשליות תמורת ערפל זה?
בושה
23/02/83
דבר זה כבר עורר התמרמרות בקרב דעת הקהל הישראלית לא פעם: נוסע לו שליחה של "קרן" פלונית-אלמונית לאמריקה במטרה לגייס שם סכום כל שהוא עבורה, וכדי לעורר רחמים בלבות התורמים שלו מעבר לים, הוא מתאר בפניהם תמונה כל כך קודרת על "מצבנו בארץ" שאנשים מתחילים לחשוב כי אנחנו אבודים ר"ל.
הנה שוב, אחד א. מינסקי, כנראה שליח בית החולים "שערי צדק" בירושלים, בא אל ציבור הנושרים בברוקלין בקריאה לתרום לבית החולים ההוא, וכדי לסחוט דמעה מעיניהם הוא מספר להם, בנפנפו בקופסת "צדקה תציל ממוות", סיפורים כאלו עלינו שמאזיניו יכולים רק לברך את עצמם על שהם נשרו וברחו מאתנו...
הנה כמה קטעים מקוצרים ממאמרו של אותו א. מינסקי בעתון הרוסי היומי ("נובויה רוסקיה סלובו") בניו-יורק: מדינת ישראל מצבה כל כולה דם. מתאלמנות נשים, מאבדות את בניהן אמהות, מתימים ילדים, והרי ע"י העזרה שהושיטה לנו ישראל זכינו אנחנו, מהגרי בריה"מ, להגיע לחופי ארה"ב.
והלאה: מאות ישראלים נפגעים בישראל עד שבית החולים ההוא אין בכוחו להושיט לכולם סעד, באשר מצב המדינה קשה. כבר קיבלנו כמה תרומות מהמהגרים היהודים שבאו הנה מרוסיה, מהם תרומות של ישישים שמצבם שלהם עצמם לא קל אך לבם מצווה להם להושיט לישראל יד בצר לה. אחד שולח 50 דולר, שני 36 דולר והוא עוד 10...
ועוד: במשך החודשים האחרונים אספנו בין המהגרים הרוסיים של ניו-יורק רבתי (בעיקרם אנשים זקנים) למעלה מ-37,000 דולר לטובת בית החולים "שערי צדק", שנמסרו לסגן הנשיא שלו טלנסקי, ויש לראות את זה כתרומה למלחמה שמנהלם שם אחינו וכו'. ומי אחראי לבושה זו?
לפנייה לכתב/ת 
