הנכדה של הדוצ'ה

שמה אלסנדרה מוסוליני. היא לובשת את שם משפחתה כמו תחתוני מלמלה על רוותה. לא מסירה ולא מכסה. מפיקה את מלאו התועלת מקסמו האפל של מה, אבל לא מניחה לך להביט בעצם העניין. עצם העניין הוא החיים בצלו של זכרון סבה.

הסב הוא בניטו מוסוליני, ממציא המדינה הפשיסטית. אביה, רומנו מוסוליני, פסנתרן ג'ז ידוע, הוא אחד מילדיו של הדוצ'ה. אם זכרון הסב אינו מעיק, מה אכפת לי אם שמה מוסוליני או קרוני. לא יודע.

היא מתבצרת במשפטים תפלים כגון "השם הזה הוא אתגר. להתחיל קאריירה של שחקנית עם השם מוסוליני, זה לפעמים די קשה. צריך להיות מושלם ודיפלומטי".

דיפלומטי, את מתכוונת, כמו שאת עכשיו, איתי?

(צחוק צחור שיניים, מתעלל) "כן, כן".

יש לה עוד ייחוס משפחתי: סופיה לורן היא דודתה, אחות אמה. הפה הרחב, השפה התחתונה המשתפלת והעיניים הענקיות, מעידים שהגנטיקה עובד. החזה שממדיו צנועים והקומה הממוצעת, מעידים שהגנטיקה אינה מכונת שכפול.

* * *

היא בת 24 זאת אומרת שנולדה עשרים שנה אחרי שסבה נלכד בידי פרטיזנים אנטי פשיסטים, כאשר ניסה להמלט בשיירה גרמנית מהעיירה קומו לכיוון שוויץ מכווץ בירכתי משאית, מכוסה בשמיכה כצרור. למחר, נורה בידי קבוצת לוחמים מהבריגדה על שם גריבלדי.

בנסיון לטלטל אותה, הצעתי לה לעלעל בספר שהבאת י עמי, ובו תצלומי סבה, שגופתו הנקובה מוצגת לראווה בככר לורטו שבמילנו, תלויה בעקביה, לצד גופותיהם של פילגשו קלרה פטאצ'י ואחדים מנכבדי משטרו. אמרתי:

הבאתי איתי את אלבום המשפחה.

היא ניחשה את המוקש שטמנתי לה ואמרה ביובש ובהחלטיות: "אל תראה לי, אני לא רוצה לראות את זה". מכאן, שראתה פעמים רבות.

צילום: (EPA) 

* * *

בסרט שלקראתו היא מתכוננת, יישפך דם רב. הסרט הוא "הדרך לעין חרוד", עפ"י ספרו של עמוס קינן, שהיה רב מכר מתון בישראל, תורגם לשבע שפות והוחמא בעיתונות האמריקאית. לשם, לאמריקה, מייעד דורון ערן את סרטו. שוק היעד לא יבין את האפוקליפסה הקיננית, ולכן אני מחש כי נקבל סרט פעולה. בהכרח תמוזמז המשמעות הפוליטית ובהכרח יאבדו הסמלים ההיסטוריים את משמעותם.

בספר צומחת אחוות נרדפים בין אינטלקטואל יהודי רב תושיה, שאול שמו, לבין שורד פלשתינאי המצוייד בתכונות שווקיות, מחמוד שמו. שנהם נסים מפני קלגסיה של רודנות תיאוקרטית המנהלת פה את העניינים. יעדם של הנמלטים הוא עין חרוד, מקום המים החיים של תנועת העבודה. עין חרוד נובע לרגל הרי הגלבוע שעליהם - "אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומות" - נפל שאול המל. עין ג'לוד, שזה בדיון אות ומקום, היא הזירה בו ניצחו הסולטן הממלוכי קוטוז ומצביאו בבירס את צבאות המונגולים. היהודי והערבי שואפים איש איש על ערש הלומות המופזים של בני עמו. קינן, רומנטיקן מוסווה, ערבב את געגועיו אל העבר ואת סיוטיו הפוליטיים עם הביוגרפיה שלו, ביוגרפיה של אקדוחן ואינטלקטואל. הוא עצמו שווה נפש לגמרי לגבי גלגולה של הקולנועי של יצירתו.

ומה עושה אלסנדרה בסרט? היא מגלמת את ליאורה, ילידת עין חרוד, פקידתו של קצין בכיר הנופל בשבי בחורינו. היא עוברת לצידם של הטובים.

סצינה: (פנים, יום). שאול וליאורה נדחקים לפתח מערה. יורדים במדרגות חצובות באבן, לתוך באר ישנה. שאול מוסר לליאורה את הפנס ותומך בה בידו. צל מוטל על הקירות ונשימתם נעתקת. בהגיעם לתחתית המדרגות, מניחה ליאורה את הפנס במגרעת הסלע. שאול כורע ולוקק מהמים שקרקעית הבאר. גם ליאורה. היא מסירה את התחבושת מזרועו הפצועה, מוציאה מטפחת מכיסה, מרטיבה את המטפחת במים ומנקרה את הפצע.

שאול: ספרי לי על עין חרוד.

ליאורה: בעצם אני לא ידועת. אף פעם לא דיברו על די, אולי כי אבא ואמא עוד קבורים שם.

שאול: את חושבת שהם עדיין...

ליאורה: אני מנסה לחשוב על זה, זה לא קל.

שאול: ספרי לי על רפי.

ליאורה: מה אתה רוצה לדעת?

שאול: את החברה שלו, הפילגש שלו או מה?

ליאורה: מה שאתה רוצה לדעת זה אם אני שוכבת איתו.

שאול: כן.

ליאורה: גם אתה היית שוכב איתי, לא?

בעלעול חטוף בתסריט, לא הצלחתי לאתר סצינה שבה מרחיב שאול את הפתח שנפתח לו. לא מאמין שהמפיק שכר א אלסנדרה שלא על מנת לחשוף מקצת חמודותיה, לא מאמין. היא יפה מאוד, האם כבר כתבתי שהיא יפה מאוד, לא מושלמת אבל יפה מאוד, והיא שוקקת חיים כמצופה מאיטלקייה צעירה, והמבטא האיטלקי המתנגן באנגלית...

* * *

דורון ערן אומר, שבחזרות היא מתגלה כשחקנית אינטואיטיבית ומהירת תפשה. עם טוני פק, בנו של גרגורי הגדול בתפקיד הגברי הראשי, נראה הליהוק כמו "בנו של..." אבל ערן אומר שלא רק בגלל שמה שכר אותה, ככה או אומר. קודם חיפש שחקנית במשרדיהם של סוכנים בצרפת, כי צרפתייה עשויה היתה לסייע לו להציג את הסרט בקאן. חיפש ולא מצא. אז הלך לאיטליה, ראה אל אסנדרה ב"אודישן" ונגנב.

כמו שהיא צעירה, יש לה תיק הישגים גדוש. בגיל 9 הופיעה בסרט "לבן אדום ו...", של אלברטו לטואדה. לא שאלתי אותה אם הדודה סופיה (לורן) והדוד קרלו (פונטי) זרקו מלה למפיק. היא למדה בסטודיו הניו יורקי של לי סטרסברג והופיעה במניין סרטי קולנוע, גם בתפקידים ראשיים - תפקיד של טרוריסטית מ"הבריגדות האדומות" ותפקיד של רוצחת בשרות המאפה הסיציליאנית, שיחקה תפקיד ראשי בקומדיה תיאטרונית של דה פיליפו, שרה פה ושם וביפן, והתארחה בהמון תכניות טלוויזיה.

היא לא כוכבת גדולה, אני אומר לדורון, אבל לפי הביוגרפיה שלה, היא גם לא שחקנית בפרוטה. מאיפה יש לך לשלם מה שאחת כזאת בטח לוקחת?

מסתבר שמוסולינה לא חנקה את ההפקה בתביעותיה הכספיות. מתינותה קשורה בהנחה - הניצבת על כרעי תרנגולת, אם את פי היא תשאל - שסרט ישראלי עשוי לקרב אותה לחוגי הקולנוע היהודולובידויים. תקציב הסרט, בכסף ובשווה כסף, הוא 800 אלף דולר. שווה כסף פירושו עסקאות אחוזים עם הכוכב טוני פק, עם מעבדת הסרטים הלונדונית ועם פעילים אחרים. התקציב הוא פינאט'ס באמות מידה אמריקאיות, אבל מפיקים ישראליים, המפתחים מטאבולים שאינו תלוי בחמצן כמו פקירים הודים בקבר, לוחצים לתוך תקציב כזה שני סרטים, ועוד נותר להם לרכישת כרטיסי טיסה לחו"ל, להמלט מפני גובים אלימים.

(צילום: איי.פי)

* * *

יהיה זה סרטו ה-16 של ערק כמפיק וסרטו השני כבמאי. הוא הפיק את "חסמבה" (ביים הלל דמרון), את "יהושע, יהושע" (אבי כהן), את "פנימייה" (יעדו לבנון), את "ילדי סטלין" (נדב לויתן) ואת "אהבה אסורה" - הפקה אמריקאית עם ססילה פק, אחותו של טוני. הסרט שערן ביים הוא "פלש" עם נציה שאול ועמוס לביא. עד כה שום מפעל ממפעלותיו לא הבטיח לו מקום בפנתיאון יוצרי הקולנוע, גם לא במעידה.

לפני שנטל ערן את מלאכת הבימוי לידיו, היה דויד סול - זה החתיך הבלונדיני, סטארסקי או האצ', אני כבר לא זוכר - מיועד לביים, אבל נפלו מחוקות, וסול הלך.

בשעת הפגישה שלנו, באכסדרה של מלון "מוריה", היתה אלסנדרה מתוחה מאוד. בדיעבד, למדתי שאנשי "סיבה למסיבה", שבאו לבחון את התאמתה לתכניתם, השחיזו עליה את לשונם. מישהו הציע שלסרט הישראלי הביא יגייסו את בנו של אייכמן. הקטנה, שחושיה ערים ואת שמו של הצורר הגרמני מכירה, התחילה לבדוק את תחולת החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם וטלפנה לרומא, לאבא רומנו, כדי לקבל הנחיות.  

יכול להיות שמההנחיות האלה יצאה לה פסקה נפתלת על הופעתה בסרט ישראלי כמחוות פיוס עם היהודים. כשניסיתי למשוך אותה עמוק יותר לתוך שדה המוקשים, התחמקה הממזרתה. הסברתי לה שלא באתי לפקוד עוון סבים על נכדות, אבל למרות מאמצי היא התבוננה בי כארנב לכוד.

* * *

על ישראל, כעדותם הרגילה של תיירים לא ידעה אלא מה שמראה הטלוויזיה: הרבה אלימות. היא לא יודעת היסטוריה וסולדת מפוליטיקה. לפני כמה שנים, התחילה ללמוד פילוסופיה, אבהל בהתאם למסורת האיטלקית, חבריה, הסטודנטים הרומאים, נחלקו בדעותיהם הפוליטיות והתקוטטו, במקום ללמוד. אלסנדרה ילדה טובה, המירה את הפילוסופיה ברפואה, והיא כבר בשנה הרביעית ללימודיה. כאן השמעתי איזה דבר שטות על כישוריה בהנשמה מפה לפה, אבל אני דורש למחוק זאת מהפרוטוקול בנימוק שהמבוכה שהיא הסיתה אותי לקשקש.

האמת, שאני די מסוקרן, שהיכר את סבתה רקלה, אשתו של מוסוליני, היא מכירה היטב, גם את שאר בני המשפחה. "אשה קשה", אומרת הנכדה, "אבא אומר שהיא זאת שניהלה את העניינים בבית. פקחית מאוד, גם בתוך סבתא לא היתה רכב ומקרבת. שמרה מרחק".

אז בטח לא שאלת אותה, איך התנהלו חייה לצד פילגשו הפומבית ופלגשיו הנסתרות של בעלה.

"את זה לא יכולתי לשאול, אומרת היפהפייה החסודה, "אבל לפני זמן מה אמרה לי סבתא, שהיא מתפללת לעילוי נשמתה של קלרה פטאצ'י, ואני חושבת שזה סימן טוב בשבילה, שהיא התפייסה עם העבר".

ואיך, אני ממשיך ושואל ברוך, כמי שמתעניין בשלומם של בני משפחתו, איך דודתך, אדה?

אדה, בתו הבכורה של הדוצ'ה, היא אלמנתו של המרקיז גלאצו צ'אנו, שר החוץ של איטליה. בשעת בין השמשות של השלטון הפאשיסטי, תחת לחצם של הגרמנים, הסכים אבא בניטו שחתנו יוצא להורג, מפני שהיה בסוד הקשר להפלתו של הדוצ'ה. אדה בת ה-84 עודנה בחיים.

אני שואל אל אלסנדרה אם שוחחה אי פעם עם דודתה על חייה הטראגיים, רבי התהפוכות, על יחסה לאביה, שקיפד את חיי בעלה. אלסנדרה עפעפה ואמר, שבמשפחתם לא מרבים לדבר על העבר, אבל יש לה הודעה משמחת בשבילי: דודה אדה הישישה עומד להנשא לגבר יהודי, צעיר ממנה בהרבה שנים, שמחת זקנתה.

* * *

ואביך רומנו, מה הוא מספר לך על אביו, על סבך?

"שהיה איש משפחה נהדר, אדם נלהב ואימפולסיבי, ישר ורומנטי ורודף נשים".

ושחקן. שחקן כמו נכדתו, כמותך.

"נו, כן. מוכרחים כדי להיות פוליטיקאי".

אבא שלך, איך הוא מתמודד עם צל העבר. איך חי בן אדם שאביו אשם בטבח מיליונים, בהרס ארצו?

"אבא הוא אמן. בהתחלה היה לו קשה, אבל אני לא חושבת שעכשיו אכפת לו באמת האמנות עזרה לו להיפרד מהעבר".

הוריה התגרשו בקטנותה. אמה - אשר לדבריה המחוזקים בעדותו של דורון ערן, יפה יותר מאחותה הבכורה סופיה - נטשה קריירת בוסר של זמרת כדי לטפל בה ובאחותה. המשפחה, היא אומרת, חיתה בצניעות. רכוש הדוצ'ה הופקע. נותר בית הולדתו החרב העיירה פורלי, שעכשיו מנסה אבא רומנו לקנותו ולשקמו. העיריה הסוציאליסטית לא התאהבה ברעיון. גם אלסנדרה לא. היא מעדיפה שהבית יתפורר, כמו זכרונות.

מה את חושבת על העבר?

היא חושבת שהפשיזם היה דווקא בסדר, כי איטליה שגשגה (והרכבות יצאו בזמן.... אני חושב ולא אומר). הטעות היתה, הברית עם היטלר.

אבל, אני מסתבך בוויכוח אידיוטי עם הילדה החפה מפשע וממידע, סבך תקף את לוב ואת אתיופיה עוד לפני המלחמה הגדולה.

"כן, נכון, זאת היתה טעות. הצבא שלנו לא היה מספיק גדול בשביל האמביציות של סבא". משגה במתמטיקה.

* * *

המפיקים גררו אותה אל שמעון פרס, שהשעמום בתפקידו מעביר אותו, כנראה על דעתו. הוא הודה שעמוס קינן סופר מחונן, דיבר על חסור התוחלת שבמלחמות והבטיח לה שלא יתכן, פשוט לא יתכן, ששלטון פאשיסטי ישתרר על ישראל.

ומה את חושבת? (מה חשוב, לעזאזל, מה היא חושבת).

"אני נגד אלימות. אני רוצה שיהיה שלום בכל מקום"... (גם אנחנו, גם אנחנו)

ואיזה רושם עשה עלייך פרס? (אם פרס לא רוצה לשמוע איזה רושם השאיר על הילדה, שלא יעתר בקלות כזאת לכל יחצ"ן)

"הוא השאיר עלי רושם של אחד שקרא את הספר".

על הדודה סופיה לא הצלחתי לשמוע דבר שייגרה את בלוטות הרכילות. למעומת זאת שכחתי, פשוט שכחתי, לשאול מה עמדתה העקרונית כלפי סצנות עירום והאם יש לה חבר קבוע.

בגמישות לוליינית שיכלה את רגליה ארוכות. מבעד למשקפיים שלי כפולות העדשה, בהבעה מעושה של פיזור דעת ירחמיאלי, עמוק ככל שיאשפרו לי שמלה הקצה וביישנותי הטבעית, עקבתי אחרי הרגלים האלה, לכיוון המשוער של מקום מפגשן. באותה שעה, אוי, מה מאוד רציתי לגעת בהיסטוריה.