סופגניות מוזיקליות

עולם המוזיקה אולי לא אכזרי כמו עולם האופנה בכל הנוגע להקפדה על אחוזי שומן בגוף, אבל אין ספק שרוב האנשים שמקפצים בקליפים שאנחנו רואים משתייכים לצד המחוטב של הסקאלה. כמה אנשים שמנים באמת נמנים על האמנים החביבים עליכם? הנה כמה שאנחנו אוהבים.

הנה אמן שאולי בכלל לא היה מצליח לולא משקלו הכבד. בגובה 1.90 מטר ומשקל של כ-170 קילו, כריסטופר וואלאס בהחלט היה ראוי לשם הבימתי שהעניק לעצמו: "The Notorious B.I.G" ("הענק הידוע לשמצה", בתרגום חופשי) ולפעמים גם "ביגי סמולס". ברור שלא חסרים בעולם ראפרים מצליחים עם היקף מותניים עצום, אבל ביגי היה הגדול מכולם, הביג פאפא, הבוס.

נוטוריוס ביג. הסופגניה הכי מוכשרת (צילום: AP)

חוץ מזה, מדובר היה גם בסופגנייה המוכשרת ביותר מכל השאר. כשביגי דיבר לתוך המיקרופון, אפשר לחוש שמדובר במישהו שממש לא כדאי להתעסק איתו. בנוסף, לא רק הגוף שלו היה גדול, אלא גם הקול שלו. ביגי ידע להשתמש בקול העבה, המאיים והדחוס שלו ולחבר איתו מילים נפלאות. כך הפך לא רק לראפר השמן ביותר בחוף המזרחי של ארצות הברית בשנות התשעים, אלא גם לטוב ביותר. לצערנו, הוא הפך לאגדה בשלב מאוד מוקדם בחייו: במרץ 97', מישהו רצח את הראפר הגדול שצמח לאייקון. הוא היה רק בן 24 במותו.

הנה עוד אמן שכנראה לא היה מגיע רחוק לולא צורתו העגלגלה, תחילה כשחקן משוגע ואחר כך כחלק מצמד הרוק המצוין והמצחיק, "Tenacious D". ג'ק בלאק הפך לטייפקאסט המושלם של הבחור האמריקני השמנמן והליצני, זה שכשרק מסתכלים עליו כבר חושבים על המבורגר, צ'יפס, מילקשייק ורוקנ'רול. את אותה תדמית מצחיקה בלאק מטפח כבר שנים, ומה שיפה בכל הסיפור זה שהוא לא מפחד ללכת איתה עד הסוף.

ג'ק בלאק. הולך עד הסוף (צילום: AFP)

הוא אף פעם לא פוחד להשיל חולצה, להראות חריץ של ישבן, להיראות קצת דוחה, אבל כך גם לצחוק על עצמו ביעילות, יחד עד כולם. הבטן העגולה של בלאק עובדת עבורו שעות נוספות ומעולם לא היתה לו בעיה להודות שבזכותה קיבל הרבה תפקידים שהביאו לו את התהילה. לא במקרה קמו לו יורשים כמו ג'ונה היל. מעניין מה יקרה אם יום אחד בלאק יחליט לשים לזה סוף, לפתוח בדיאטת כסאח ולהיפרד מהשומנים. האם עדיין יהיה עבורנו סופגנייה מצחיקה ומתוקה?

גם בעולם הג'אז אפשר למצוא סופגניות חביבות. פאטס דומינו ודיזי גילספי (שגם ידע לנפח את לחייו בצורה פנומנלית בזמן שניגן בחצוצרה) הם רק חלק מהשמות. אבל חיבוק הדב החם מכולם היה שייך ללואי ארמסטרונג. החצוצרן והזמר, חלוץ הג'אז וגאון מוזיקלי לא היה ממש שמן, בטח שלא כמו נוטוריוס ביג.

לואי ארמסטרונג. חיבוק דב (צילום: עטיפת האלבום)

אבל המשקל העודף שהיה על גופו של ארמסטרונג בהחלט תרם לקסמו הרב. במבט על פרצופו העגלגל ובטנו הנפוחה, יותר מאשר אדם שהחליט לא לשמור על הגזרה, מוצאים איש חכם, עם המון ידע. העגלגלות של ארמסטרונג ללא ספק תרמה לכישרון המוזיקלי שלו. הוא נראה היה כמו הדוד החכם, זה שניגן, הופיע, צחק ושר עם כולם. את כל החוויות היפות, הוא שמר כנראה במשקל גופו. לסיכום, ארמסטרונג היה שמן, אבל הוא היה שמן עם סטייל. (אור ברנע)

קייט מוס מעריצה אותה וקירה נייטלי חושבת שיש לה גוף מדהים. קשה להאמין, אבל מדובר בבת' דיטו, סולנית להקת "The Gossip", שמשקלה מגיע ל-100 קילוגרם המתחלקים בקושי על מטר וחצי. למרות הנתונים, הרחוקים מאידאל היופי המקובל, דיטו מלאה בנכונות להצטלם בעירום לשערי מגזינים: לפני כשנתיים הצטלמה ל-NME, ובפברואר השנה הצטלמה לגליון ההשקה של המגזין האמריקאי "Love".

בת' דיטו. יש לה גם פה גדול (צילום: MCT)

דיטו, בת 28 מארקנסו, הפכה ל"נערת הפוסטר", במלוא מובן המילה, של תנועת האנטי להרואין שיק, שנדמה בלתי מנוצח. המפתיע הוא שמגזין "Love" הוא מבית המו"לות שמוציא את "ווג", "GQ" ו"וניטי פייר", שעדיין חורתים על דגלם את מודל 90-60-90. דיטו, מבחינתה, מוכיחה שגם הפה שלה גדול, ומתבטאת בכנות רבה על כל נושא שבעולם, מסמים ("לקחתי פעם אקסטזי וזה היה נפלא, אבל אסור לשמנים לקחת סמים, בעיקר לא קוקאין... אני לא רוצה למות בגיל 38") ועד אופנה ("האשימו את הגברים ההומואים שעובדים בתעשיית האופנה שרוצים שנשים יהיו בממדים של בובות").

בין לבין היא מוצאת את הזמן להופיע עם "The Gossip", שהוציאה כבר ארבעה אלבומי אולפן, אבל רק השנה זכתה לתשומת לב גלובלית, בזכות "Music For Men", האלבום הראשון בחברת תקליטים גדולה. הסינגל הראשון מתוכו, "Heavy Cross", זכה להצלחה יפה והוכיח שכישוריה המוזיקליים של דיטו גדולים גם הם.

הזמרת הבריטית אליסון מוייה התפרסמה בתחילת שנות השמונים כסולנית הצמד "יאזו", שהיה אחראי ללהיטים כמו "Don't Go" ו-"Only You". "יאזו" נחשבו לזיווג מוזר בעולם הפופ: מול מוייה גדולת הממדים עמד חברה לצמד, וינס קלארק הכחוש (שפרש זמן קצר לפני כן מ"דפש מוד"). גם הסאונד היה שידוך מעניין בין האלקטרוניקה המינימליסטית של קלארק לקול הבלוזי והעוצמתי של מוייה.

הזמרת הצליחה גם כשיצאה לקריירת סולו: אלבומה הראשון והמוצלח, "אלף", הגיע למקום הראשון בבריטניה. אגב, את הקליפ לשיר מתוכו, "Love Resurrection", צילמה מוייה כאן באזורנו, כשהיא מגלמת, מכל הדברים שבעולם, דווקא את אחת מנשותיו של שייח' במאהל בדואי. בסך הכל, מכרה מוייה 20 מיליון עותקים מאלבומיה, והוכיחה גם כישורים בימתיים, כשגילמה את מאמא מורטון בגרסה הלונדונית של "שיקגו".

לפני כשנתיים התראיינה מוייה ל"טיימס" ואמרה: "אני כותבת על המשקל שלי בבלוג אישי כי, לעזאזל, אני באמת שמנה. אני עושה את זה כי נמאס לי מהדו-פרצופיות של החברה, שבה מישהו אומר לך 'וואו, יש לך עצמות גדולות', ואז מאחורי הגב שלך, אומר 'יא אללה, מה זה היה?'".

אך מסתבר שבשנה האחרונה היא רזתה בצורה דראסטית. היא סיפרה לצהובון "דיילי מייל" שלא עשתה זאת ממניעים קוסמטיים, אלא בשל החשש להזדקן: "מדאיגה אותי המחשבה שאהיה זקנה שמנה מאוד. אני לא אוהבת את הרעיון שאהיה חסרת יכולת ונתונה לחסדי אדם אחר". כך או כך, היא נראית טוב מאי פעם.

אחת האגדות האורבניות המפורסמות ביותר ברוק היא זו של "מאמא" קאס אליוט, שנפטרה בגיל 33, אחרי שזכתה להצלחה כרבע מלהקת ה-"Mamas and the Papas", שם היתה הסולנית בלהיטים כמו "Dream A Little Dream Of Me".

האגדה טענה שמותה של קאס אליוט נגרם מכך שנחנקה מסנדוויץ' עם שינקן. העובדה שהיתה כבדת משקל באופן קיצוני לכאורה הוסיפה נופך גרוטסקי לשמועה (שלא לדבר על השתייכותה לכהנים). אבל סיבת המוות האמיתית היתה התקף לב קטלני.

קאס אליוט. "אף אחד לא משמין חוץ ממאמא קאס" (צילום: Gettyimages) 

קאס נולדה כאלן נעמי כהן, והיתה חברה בלהקה המפורסמת בין 1965, אז הסכים מנהיג הלהקה, ג'ון פיליפס, לקבל אותה, לאחר שמשך הרבה זמן חשב שהיא פשוט שמנה מדי, ל-1971. באחד השירים של הלהקה "Creeque Alley", כתב פיליפס, "אף אחד לא משמין חוץ ממאמא קאס", שורה שקאס עצמה שרה בהופעות אגב משיכת כתפיים אדישה (לבסוף משתנה השורה ל"כולם משמינים, חוץ ממאמא קאס").

בניגוד לבת' דיטו ואליסון מוייה, עם הקולות העמוקים ומלאי העוצמה, קולה של קאס אליוט נשמע קליל וקציפתי, מה שהתאים בדיוק ללהיטי הפופ שכתבו לה. במהלך העבודה עם הלהקה לא ויתרה קאס על קריירת סולו, והוציאה את הלהיטים "Make Your Own Kind Of Music" ו-"It's Getting Better", אבל לא הגיעה להצלחות כמו עם להקת האם. במקום, היא החלה להופיע בקביעות בטלוויזיה,

 כשהיא נותנת לקסם האישי שלה, במקום לגיזרה, לכבוש את הצופים, בעשרות שעשועונים ותוכניות אירוח, ואף היתה מנחה אורחת לצד ג'וני קרסון ב"טונייט שואו".

ב-1974, אחרי שבועיים של הצלחה והופעות מכורות מראש ב"פלדיום" של לונדון, הלכה לעולמה, כאמור, מהתקף לב, כשהיא מותירה אחריה ילדה בת שבע, אואן. ב-1998, כשה"מאמאז והפאפאז" נכנסו בשערי היכל התהילה של הרוקנ'רול, ייצגה אואן את אימה בטקס. (אילת יגיל)