למה הילד שלי לא מקובל בחברה?
הורים רבים מוטרדים מההתנהלות החברתית של ילדם: הוא לא מוזמן לחברים, נמנע מלהזמין ילדים אליו, ומספר שהוא מתקשה למצוא שותפים למשחק בגן או בכיתה. איך נדע אם לילד יש קושי אמיתי, מה יכול ההורה לעשות כדי להקנות לו כלים חברתיים טובים יותר, ומתי צריך פשוט להניח לו
כמה חודשים אחרי שיובל (6.5) התחיל ללמוד בכיתה א,' הרגישו הוריו שהוא מרוחק מילדי כיתתו. הוא לא הזמין אותם, הם לא הזמינו אותו, הוא נמנע מללכת לימי הולדת ולא סיפר על חוויה משותפת עם מישהו מהכיתה. "בהתחלה חשבנו שזה בגלל הקשיים הטבעיים של ההסתגלות לכיתה א,"' מספרת אמו, "אבל בשלב מסוים הבנו שזו לא הסיבה. שלושה חודשים באותה כיתה ועם אותם ילדים ותחושה כזו של זרות, זה הדאיג אותנו מאוד." הוריו של יובל שוחחו עם מחנכת הכיתה ובהמלצתה החלו לעודד אותו להזמין חברים ולא לוותר על הזדמנויות שבהן הוא מוזמן למפגשים חברתיים.
בימים אלה הורים רבים מוטרדים בשאלת מעמדם החברתי של ילדיהם. לדברי רננה צימבליסטה, יועצת משפחתית, הורית וזוגית ורכזת מקצועית של תחום ההורות ברשת דיאדה, מדובר בתופעה מוכרת, שמתעוררת במיוחד עם סיומו של השליש הראשון לשנת הלימודים, הן בגנים והן בבתי הספר.
"ערך החברות או החברותיות משמעותי ביותר בעיני ההורה הישראלי," היא אומרת. "והוא מצפה מעצמו להצליח לעזור לילדיו להיצמד לערך הזה ולממש אותו. למרבה הצער, לפעמים זה בא על חשבון ההקשבה או הקבלה של ילד שמאוד אוהב להיות עם עצמו ואינו זקוק לחברים בתדירות גבוהה או בכמות גדולה."
הבעיה מוכרת גם לד"ר אסנת בינשטוק, יועצת חינוכית ומרצה במכללת דוד ילין. "ההורים צריכים לראות באיזו מידה הילד רוצה בחברים, ובאיזו מידה מדובר בחרדה שלהם שילדם אינו תקין חברתית," היא אומרת. "יש ילדים ביישנים ומסוגרים יותר מטבעם, שרוצים להיות ליד ילדים פעילים חברתית ולאו דווקא לשחק איתם. מה שחשוב לבדוק הוא אם יש לילד קשר טוב עם ילד אחד לפחות, אם הוא אינו חש בדידות, ואם הילדים האחרים מוכנים לשתף אותו כשהוא מביע רצון להצטרף למשחק."
הגן הוא מגרש האימונים החברתי. צילום: index open
סימנים של קושי
כאשר יש לילד בעיה חברתית, אומרת צימבליסטה, צריך קודם כל להתייחס לגילו. "כשמדובר בפעוט בן שנתיים-שלוש, רוב הבעיות החברתיות הן חלק טבעי ותקין מהתפתחות הילד ומתהליך החיברות שלו. השלב ההתפתחותי הזה מאוד מאתגר אך גם מאוד מתסכל עבור רוב הילדים. יכולת ההבנה שלהם הולכת ומתפתחת אך יכולת ההבעה והדיבור אינה מאפשרת להם עדיין להרגיש שהם מובנים כמו שהיו רוצים. ילדים בגיל הזה חוטפים לאחרים, לא מוותרים, מכים ומרביצים במקום לדבר וכדומה.
"הקודים החברתיים והבנתם הופכים יותר רלוונטיים מגיל ארבע בערך ונעשים משמעותיים יותר ככל שהילד גדל. רק מגיל שלושארבע מתחילים התעניינות בילדים אחרים וניסיונות של יצירת יחסים חברתיים. יחסים אלה באים לידי ביטוי ביכולת הקשבה לאחר, ביכולת ויתור, ביכולת עמידה והתעקשות של הילד על שלו, ביכולת להמתין לתורו, ובניצני אמפתיה - הבנה וקבלה של האחר."
קושי חברתי, היא מסבירה, יכול לנבוע ממצבים רגשיים שונים, כמו ביישנות, חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, הסתגלות איטית למסגרת חדשה ולקוד התנהגותי חדש, חשש להיתקל בסירוב והעדפה שלא להתנסות בדחייה, ואף מועקה רגשית הנובעת ממצבים שונים בחיי המשפחה הגורמים לכך שהילד לא פנוי רגשית לחיברות.
מקור נוסף לקושי נובע מקריאה לא נכונה של המפה החברתית ואי-הבנה של הקודים החברתיים. "בשני המקרים נגלה אחת או כמה מהתופעות הבאות: הילד מתקשה לוותר לאחרים, מתקשה לשתף פעולה, רוצה להחליט הכל לבד, ולא יודע לשלב ילדים אחרים בעולמו ובמשחקיו. יש לו קושי בהקשבה, בהבנה ובהיענות לצרכיו ולתחושותיו של הילד האחר. הוא ממוקד בעצמו, חייב להיות במרכז ובתפקיד ההובלה של האחרים וקשה לו להיות מובל ומונהג.
"ילד כזה עשוי להתבודד, לא להזמין חברים ולא ללכת אליהם, להרבות בקונפליקטים, במריבות, באינטריגות ובתחרות, ולבטא קנאה בלתי מרוסנת. הוא חוזר הביתה ומספר ששוב היה קשה לו למצוא חבר למשחק. בהרבה מקרים גם הגננת או המורה מספרות שהילד מתקשה למצוא חברים. לפעמים הוא מגיב באלימות פיזית על כל עימות, למרות שכבר יש לו יכולת ביטוי מילולית סבירה. כל אחד מהמקרים הללו אמור לעורר את תשומת ליבם של ההורים או של המחנך ולהצביע על כך שקיים צורך ללוות נכון את הילד ללמידת יכולת של תקשורת והתחברות בדרכים יעילות."
"לא לפחד לפתוח שאלות קשות". צילום: index open
עד כמה להתערב?
כאן נשאלת השאלה מהו תפקיד ההורים בליווי הילד בקשייו החברתיים".כשמדובר בתקופת הגן ולפניו," אומרת ד"ר בינשטוק, "מתפקידם של ההורים ליצור רשת חברתית לילדיהם - קודם במסגרת המשפחה המורחבת, עם ילדי חברים, בשכונה, ובהמשך עם ילדים בגן. תקופת הגן היא גם הזדמנות עבור הורים רבים ליצור בעצמם חברויות חדשות עם הורי הילדים.
"צריך לזכור שהגן משמש 'מגרש אימונים' חברתי, ולכן לגננת עצמה יש תפקיד חשוב בהקניית כישורים חברתיים לילדים, בתכנון סביבה חינוכית וביצירת מצבים חברתיים שמעודדים יוזמה חברתית. היא מאמנת את הילדים באסטרטגיות חברתיות על בסיס יומיומי, ובהחלט כדאי שתסייע להורים המתקשים ליצור את הרשת החברתית הנחוצה לילדיהם בשל תחושת זרות ואי-היכרות עם המרקם החברתי בסביבת מגוריהם. למשל, אם הם בעלי רקע תרבותי שונה ואפילו חסרי כישורים חברתיים בעצמם."
עם זאת, לדברי צימבליסטה, חשוב שההורים יבינו שלא כדאי לעשות את כל העבודה עבור ילדם, אלא להיות המלווה שלו בדרך שתתאים לו. "כאשר ההורים 'נעשים חברותיים' בשבילו הוא עלול לחוש שהם לא מאמינים ביכולותיו ולא סומכים עליו שהוא יכול להסתדר בכוחות עצמו. עם כל הכוונות הטובות, יש סיכוי שכך ההורה חוסם עבור הילד את האפשרות להתאמן ולהתנסות בכוחות עצמו."
אז מה כן עושים?
"הדבר הראשון שרצוי לעשות הוא לבדוק אם מה שמדאיג אותנו אמיתי או קשור במידה זו או אחרת להתערבבות שלנו בעולם של הילד. למשל, אמא שמוקפת בחברים יכולה לחשוב שאם לילד שלה יש רק חבר אחד - יש לו בעיה. וזה לא בהכרח נכון עבורו.
"כדי לנסות ולראות מה קורה לילד באמת ולא מה שנדמה לנו שקורה לו, מומלץ לשאול אותו ולבדוק: עם מי נעים לך לשחק? מתי אתה מרגיש שטוב לך עם החברים שלך? מה כולם עשו כשלא הצטרפת? למה לא רצית להצטרף לכולם? אולי לא הכרת את החוקים של המשחק?
"אם מתבהרת תמונה שלפיה לילד באמת קשה למצוא חברים או להתמיד במשחק איתם, אפשר לעזור לו להעלות רעיונות בעצמו: מה אתה חושב שיעזור? אולי יש ילד אחד שאפשר לנסות להתחבר איתו? אולי היית רוצה להזמין מישהו אלינו אחר הצהריים?
"גם כאשר ההורים מעלים רעיונות, הם צריכים להניח לילד להיות השופט והבוחר של הרעיונות שמתאימים לו, כי הוא היחיד שיודע מה נכון עבורו, ואין צורך ללחוץ עליו להגיע למקומות שאינם שלו. בנוסף על כך, אפשר גם לשאול - האם אתה חושב שאתה עושה משהו שמעצבן ילדים אחרים, שמקשה עליהם?
"הרעיון הוא לא לפחד לפתוח גם שאלות קשות, אבל להעביר את המסר שזו האחריות שלו, והוא יכול לעשות את השינוי בעצמו. דבר נוסף אפשרי הוא לשתף את הילד בחוויות ילדות דומות שהיו להורה ולספר לו מה עזר להורה לצאת ממצבים חברתיים בעייתיים."
האם מומלץ להורים לשתף אנשים נוספים בחששות שלהם?
"תמיד ניתן ואפילו רצוי להיעזר בבוגרים נוספים ששייכים למסגרת, כמו מורה או גננת. לבקש מהם להתבונן בילד ולספק להורים נקודת מבט נוספת. עם זאת, רצוי שנזכור שלפעמים הילד פשוט לא רוצה לנסות לזמן מה, וזה בסדר. לא פעם הורים לוחצים יותר מדי כי הם מודאגים ש'משהו לא בסדר,' ולא מבינים שאחרי שמונה שעות בגן הילד פשוט לא רוצה חברים ומעדיף להיות קצת עם עצמו."
ד"ר בינשטוק מדגישה גם היא את חשיבות הגננת בהכוונת ההורים. "בהחלט מתאים שהיא תהיה מאחורי הקלעים של הקשר החברתי שההורים מנסים לטפח, ותדריך אותם כיצד לסייע לילדם לארח חברים, איזה ילד מתאים לילדם יותר מבחינת אופי, טמפרמנט ותחומי עניין. היא יכולה 'לשדך' בין ילדים ולתמוך בילדים המתקשים ביצירת קשר, לשאול אותם איך היה בעת האירוח, ולאפשר המשכיות של הקשר שמתחיל להתפתח בבית גם בגן. אם יש תקלות בקשר, הגננת יכולה לעודד את כל הצדדים ולומר שזה לא סוף העולם ולחשוב עם הילד כיצד אפשר לנסות ליצור קשר עם ילד אחר."
מתי לפנות לעזרה?
אבל לא כל המיומנויות החברתיות נרכשות בגן. חשוב לא פחות, אומרת צימבליסטה, לבדוק מה קורה בתוך הבית. "ילדים לומדים חברתיות גם עם אחים, גם מהחברות שבין ההורים וגם במה שקורה בין ההורים והילדים. הבית הוא זירת לימוד חשובה: איך להמתין לתורך, כיצד ליצור דיאלוג בין צרכים שונים, איך נותנים מענה לשני הצדדים שרוצים דבר אחד באותו הזמן.
"במקרה שבו הילד רוצה ליצור קשר אבל לא מצליח לעשות זאת באופן הולם, למשל כשהוא נוטה להשתמש בכוח או בשפה לא מתאימה, אני ממליצה להורים לעזור לו למצוא את המילים. ילדים כאלה כאילו 'לא יודעים את השפה,' וגם אם זה נראה לנו לא טבעי, עלינו ללמד אותם, להיות שם בתפקיד של מגשר שמאפשר לילד לחוש שקולו נשמע. אנחנו כהורים שוזרים עבורם את מפת המילים החדשות שיחליפו התנהגות לא נכונה.
"הדבר החשוב הוא להעניק הכרה ונוכחות לרגשות שלו בתוך הסיטואציה: לדבר על כמה היה לו קשה, כמה הוא רצה את הצעצוע של האחר. ההקשבה וההכרה במה שהילד חווה ומנסה להגיד הן חלק גדול מהפתרון. יכול להיות שזה ייקח חודשים או שנים, יכול להיות שהלמידה תתרחש בפתאומיות. החשוב ביותר הוא לזכור שלכל ילד יש את הקצב הפנימי שלו והזמן הדרוש לו ללמידה ולהסתגלות. לעיתים רק בשנה השנייה לשהותם של ילדים במסגרת מסוימת הם מרגישים מספיק בטוחים, מבינים ונינוחים כדי להתנהל בקלות במערך החברתי הקיים בה."
ומתי לפנות לאיש מקצוע?
"ישנם ילדי גן שעדיין לא השיגו כשירות רגשית-חברתית תואמת גיל בשל קשיי ויסות רגשי והתנהגותי, קשיי שפה וכדומה. ילדים כאלה זקוקים לעזרה מיוחדת מצד הגננת, ולעיתים גם מאנשי מקצוע נוספים," אומרת ד"ר בינשטוק. "אם ההורים בוחרים לפנות לאיש מקצוע כדי שיסייע לילדם מבחינה רגשית, חברתית, התנהגותית, מוטורית או שפתית, חשוב שאיש המקצוע ייצור קשר עם הגננת וינחה אותה מה לעשות במסגרת הגן בנוסף לטיפול שהילד מקבל באופן פרטני. זאת כדי שהילד יוכל ליישם את מה שרכש בטיפול המקצועי במסגרת מגרש האימונים שהוא הגן, בהכוונתה ובתיווכה של הגננת.
"לאותם ילדים חשוב גם לקבל בגן עזרה פרטנית או בקבוצה קטנה. כך הם ילמדו כיצד לעמוד במשימות של הבנת הסיטואציה החברתית, כמו יכולת להתייחס לילד אחר או לקבוצת ילדים בעת משחק, איך מנהלים משא ומתן לגבי בחירת משחק, איך מצטרפים למשחק, איך משמרים התלהבות במשחק ושומרים על חוקי המשחק, איך פותרים קונפליקטים שמתעוררים בעת המשחק ועוד, וכל זה בתיווך הגננת."
לפנייה לכתב/ת 
