שתף קטע נבחר
 
צילום: מאיה פרי

שלושה ספרי ילדים ירוקים (בלי כוונה)

הרבה ספרים נכתבו בתקופה האחרונה במטרה להיות ירוקים וחביבים לסביבה. רבים מהם כתובים בנימה מוסרנית ומחנכת לעייפה, על נייר לא ממוחזר. חנה גולדברג מגישה: שלושה ספרים ירוקים שלא התכוונו להיות כאלה

השבוע צעדו עשרות אלפי מפגינים ברחובות קופנהגן הקפואה בדרישה ממנהיגי העולם להגיע להסכם שיעצור את התחממות כדור הארץ. "300 אלפי אנשים בשנה מתים כתוצאה משינויי האקלים", זעקו הכותרות, ונציגים מ-200 מדינות דנו בדרכים להצלת העולם.

 

עצוב היה לגלות, שבעוד מדינות מפותחות הגיעו לקופנהגן עם הוכחות להפחתת פליטת גזי חממה בתחומן ועם תוכניות להפחתה נוספת, ישראל "מככבת" ברשימת עשר המדינות שבהן רמת הפליטות לנפש היא הגבוהה ביותר, והיא בחרה להגיע לוועידה דווקא עם תוכנית להגדלת הפליטות ב-37% עד 2030! זאת ועוד, רק ברגע האחרון, לאחר שנתניהו ביטל את השתתפותו בוועידה, הוחלט שהנשיא פרס ייצג את ישראל. האם מישהו שם למעלה עדיין לא הפנים את העובדה, שאקולוגיה היא הנושא הקריטי ביותר בדורנו?

 

בשנים האחרונות תופסים ספרי ילדים העוסקים בנושא החם הזה יותר ויותר מקום על מדפי הספרים. אך האם העובדה שספר עוסק בנושא חשוב הופך אותו אוטומטית לספר חשוב או לספר טוב? האמת? רבים מתוך מבול הספרים האקולוגיים האופנתיים המציפים בימים אלה את החנויות, כתובים בנימה מוסרנית ומחנכת לעייפה או עמוסים סיסמאות אין-קץ (בעוד הנייר הלא-ממוחזר שהם מודפסים עליו רק מדלל עוד יותר את יערות הגשם ההולכים ונכחדים שלנו), ורק מעטים מהם טובים.

 

בחרתי להמליץ דווקא על 3 ספרים ירוקים, שאף אחד מהם לא נכתב במטרה מוצהרת להצטרף לטרנד הירוק. כל אחד מהם מאיר מזווית שונה את יחסי האהבה-שנאה, שכולנו רוקמים עם היקום שבו אנו חיים, ומצליח להאיר פן אחר בעולמנו ההולך ומזדהם פיזית ונפשית. בשלושתם ניכר שהסופר חש שיש לו משהו חשוב לומר, אבל הבין שחשוב לא פחות הוא האיך, שהרי ספר טוב הוא קודם כל יצירת אמנות שאמורה לחלחל לתוך הלב, ולא מניפסט פלקאטי להפצת רעיונותיו של הכותב, יהיו חשובים וצודקים ככל שיהיו.


מתוך "המסע אל העמק הנעלם". איור: הילה חבקין 

 

המסע אל העמק הנסתר

כתבה יונה טפר, איירה הילה חבקין, הוצאת הקיבוץ המאוחד (לגיל 8 ומעלה).

 

למה?

כי הספר הזה הוא משל מקסים עשיר בניואנסים, שאינו מתחנף אל הקוראים ולא חושש לקחת אותם למסע מאתגר בעולם הקריאה, למרות שהם רק בני 8. כי שני גיבוריו היוצאים לצוד חלום שאבד, הם אמנם ארנבים, אבל הם כל-כך אנושיים! כי מרתק להתבונן בעולמנו ההולך ומתחמם, מתייבש ומזדהם מבעד לעיניהם של שני אחים-ארנבים, ולגלות יחד איתם, בדרך הקשה, שכל אחד מאיתנו צריך למצוא בכוחות עצמו את העמק הנסתר שלו.

 

מה הסיפור?

שני ארנבים חיים בעמק צפוף ומחניק מעשן ארובות מפעלים. יום אחד, בהשראת ספר עתיק, הם בורחים מהבית בתקווה לגלות עמק חדש ולא "מקולקל". בדרך קורות להם הרפתקאות מפתיעות ובסוף הם מגלים משהו שיגרום להם להתבגר וישנה את תפיסת עולמם.

 

למה יונה טפר?

בגלל הכתיבה הרגישה ומלאת הדקויות, בגלל האומץ לא לתחוב מסרים בכפית למוחו של הקורא אלא להשאיר לו מרחב לחשיבה עצמאית, ובגלל כתיבה כזאת: "הציפורים בעלות העיניים הצהובות אוהבות מאוד לצוד אנבונים טיפשים", הייתה אימא אומרת. "אם לא תשמעו בקולי, תבוא הדורסת ותיקח אתכם הרחק הרחק מכאן". "'אימא ודאי דואגת לנו...' נחמץ לבה של תות. בדמיונה ראתה את אימא עומדת במטבח ומכינה סלט ירקות לארוחת הערב. זכר הסלט עורר בה תחושת רעב, אבל היא חשקה את שיניה..."


 מתוך "אין כמו בבית". איור: ונסה קבן

 

אין כמו בבית

כתב ג'ונתן אמט, איירה ונסה קבן, מאנגלית: אירית ארב, הוצאת כנרת (לבני שנתיים-שלוש ומעלה).

 

למה?  

כי זה סיפורם של הגעגועים אל הדברים הקטנים והפשוטים. כי זה סיפור טבעו של האדם, שתמיד יבקש לעצמו בית גדול יותר, מכונית חדישה יותר או את האייפון הכי משוכלל שהגיע לארץ לפני שנייה. כי זה סיפורו של העולם שלנו שהולך ומשתנה לנגד עיננו הכלות והופך בהדרגה למקום יותר ויותר רמסני, תחרותי, חמדני וקהה חושים. כי זה סיפורה של הטרגדיה האנושית ושל האדם המודרני, שככל שהוא הולך קדימה, הוא בעצם הולך אחורה, ולא שם לב ובדרך הוא הורס לא רק את עצמו, אלא גם את סביבתו. וכי בסופו של יום, כשמקלפים מאיתנו את העטיפות, המסכות והתחפושות שאנו עוטים על עצמנו – הכי טוב בבית.

 

מה הסיפור?

חולד חושב שהמחילה שלו קטנה, חשוכה ועלובה, והוא יוצא לחפש לו בית גדול, מואר ויפה, ובדרך לומד כמה דברים על עצמו ועל העולם.

 

למה ג'ונתן אמט?

זהו ספרם השני של אמט וקבן, יוצרי "להוריד את הירח". החיבור בין הסיפור לבין האיורים עשירי ההבעה של ונסה קבן הוא שעושה את הספר.

 

טובי לולנס

כתב טימותה דה-פומבל, איירה פרנסואה פלאס, מצרפתית: רמת איילון, הוצאת זמורה ביתן (לגיל 12 ומעלה).

 

למה?

התשובה הצרפתית להארי פוטר, שלטעמי, עולה על המקור, בעיקר בזכות המקוריות. ספר שמותיר את הקורא חסר נשימה אל מול כישרון הכתיבה המרהיב של דה-פומפל ואל מול הפיוטיות שבו. שוב ושוב מצאתי את עצמי נסחפת ושוקעת בעלילת המתח המסוגננת הזו, שהיא בעצם אלגוריה שמציבה מול עיני הקורא מראה אכזרית, ומטיחה בפרצופו הנדהם אמיתות מטלטלות על טבעו של האדם ועל העולם שאנו כל כך מקפידים להרוס.

 

מה הסיפור?

אלגוריה מופלאה על המאבק בין עולם המדע המבקש להתקדם לבין עולם הטבע המבקש להישמר כפי שהוא, על המחיר שמשלמים פורצי דרך ואנשי אמת, כאשר בעלי ההון והשררה מרגישים מאוימים, ועל טובי, נער בן 13 שגובהו מילימטר וחצי, החי בין ענפי עץ אלון זקן, וחייו בסכנה, כי אביו המדען מסרב לחשוף את סודה של תגלית מהפכנית שבכוחה להשפיע על גורל העץ. עד מתי יצליח טובי להימלט מפני אנשיו של ג'ו המאיימים להשתלט על העץ, עד מתי יוכל להסתתר בתוך קליפת העץ, לדלג בין הענפים ולדהור בחורשות הטחב?

 

למה טימותה דה-פומבל?  

כי הוא מחזאי וסופר צרפתי מבריק, והעולם הזערורי והפנטסטי שהוא יצר פה מעיד עליו שהוא יודע איך להעניק לקורא חוויה אינטלקטואלית, אסתטית ורגשית מסחררת.

  

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
המסע אל העמק הנסתר
עטיפת הספר
אין כמו בבית
עטיפת הספר
טובי לולנס
עטיפת הספר
מומלצים