עשור של טרור: מלחמות קורות בעורף

שלושה אירועים דרמטיים, שהתרחשו ממש בראשית העשור, הכתיבו במידה רבה את סדר היום הביטחוני של כולו: הנסיגה מלבנון במאי 2000, כישלון פסגת קמפ-דייוויד ביולי ופרוץ אינתיפאדת אל-אקצה בספטמבר. 

• סיכום עשור בחדשות - כל הכתבות
  

במוקד ההתרחשויות עמדה החזית הפלסטינית, עם שלוש מגמות עיקריות שהלכו והתחדדו עם השנים: הפיכה הדרגתית של רצועת עזה ל"יצרנית" הטרור מספר 1, על חשבון הגדה המערבית (מגמה שהתגברה עם השתלטות חמאס על הרצועה ב-2007); ירידה הדרגתית בטרור המתאבדים (שהגיע לשיא בתחילת העשור אך הלך ודעך עד שכמעט ונעלם); ובמקביל - התגברות הדרגתית בשיגור רקטות מרצועת עזה לעורף הישראלי, כאמצעי עיקרי של ארגוני הטרור.

גם הבוץ הלבנוני המשיך להרים ראש מפעם לפעם בדמות חיזבאללה, עם החטיפה בהר דב באוקטובר 2000 וחטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ב-2006 - שהביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. ומעל הכל ריחף צילה של איראן המתגרענת, אשר תמשיך להעסיק אותנו גם בעשור הבא.

2002 העקובה מדם

מספר ההרוגים הוא האינדיקציה המוחשית ביותר לדרגת חומרתו של מצב הסכסוך הישראלי-פלסטיני (הנתונים כוללים רק הרוגים מטרור פלסטיני או מלחימה בגדה וברצועה - לא בזירה הצפונית, שם כמעט לא היו הרוגים במהלך העשור, למעט מלחמת לבנון השנייה, שבה נהרגו 119 חיילי צה"ל ו-44 אזרחים, ועוד כמה תקריות בודדות). בסך הכל, בעשור האחרון נהרגו בעימות עם הפלסטינים 1,176 בני אדם בצד הישראלי, מהם 847 אזרחים (כולל זרים) ו-329 אנשי כוחות הביטחון.

היחס בין אזרחים לאנשי כוחות הביטחון נשמר, פחות או יותר, לאורך העשור, כשהאזרחים מהווים רוב ברור בין ההרוגים - עדות לכך ששני האמצעים היעילים ביותר ברשות הפלסטינים הופנו אל העורף: פיגועי התאבדות וירי תלול-מסלול. רק בשנה האחרונה מתהפכת המגמה (12 חיילים הרוגים ורק שלושה אזרחים, האחרון שבהם בפיגוע אתמול בשומרון) - אך הייתה זו שנה ללא פיגועי התאבדות כלל, וגם ירי הרקטות פחת בה משמעותית, לאחר מבצע עופרת יצוקה.

מניתוח מספרי ההרוגים לאורך העשור, ניתן לראות כי הוא מזנק עם פרוץ האינתיפאדה השנייה (רוב 44 ההרוגים בשנה זו נספרו החל מ-29 בספטמבר ועד סוף השנה), ממשיך לטפס ומגיע לשיא בשנת 2002: אז נהרגו 457 בני אדם בפיגועי טרור או בלחימה בשטחים (מהם 309 אזרחים ו-149 אנשי כוחות הביטחון) - יותר מפי 2 מהשנים 2001 ו-2003 (207 ו-208 הרוגים בהתאמה). בחודש מאי 2002 ערך צה"ל את מבצע חומת מגן בערי הגדה המערבית - וזו הייתה אחת מנקודות המפנה המשמעותיות ביותר במהלך העשור, שפגעה קשות בתשתיות ארגוני הטרור בגדה המערבית, והחלה בתהליך צמצום טרור המתאבדים, שכמעט כולו יצא מהגדה בשל הקושי להסתנן החוצה מרצועת עזה.

לצד הפגיעה בתשתית הטרור, באמצע העשור נוסף גורם בולט נוסף שהקשה מאוד על שיגור מתאבדים מהגדה המערבית - גדר ההפרדה, שהלכה ונבנתה בהדרגה. כך, החל מ-2003, ניתן לראות ירידה עקבית במספר הנפגעים. אמנם בשנת 2008 חלה עלייה קלה מחודשת, כשכמעט מחצית מ-36 ההרוגים במהלך שנה זו נזקפת לחובת ירי הרקטות ההולך וגובר מרצועת עזה (שמונה הרוגים) ופיגוע הדמים בישיבת מרכז הרב בירושלים בחודש מרס (שמונה הרוגים נוספים). הירידה העקבית במספר הנפגעים נזקפת במידה רבה לזכות פעילות הסיכול היעילה של צה"ל והשב"כ בגדה המערבית, והמחסום הפיזי בדמות הגדר.

בצד הפלסטיני, נהרגו בעשור האחרון יותר מ-6,000 בני אדם (על פי נתוני בצלם). השנה הנוכחית, שכאמור הייתה רגועה יחסית בעורף הישראלי, הייתה הקשה ביותר בצד הפלסטיני, עם לפחות 1,200 הרוגים, רובם המוחלט במבצע "עופרת יצוקה".

עשור עם 150 פיגועי התאבדות

פיגועי התאבדות הפכו בשני העשורים האחרונים לדפוס הפעולה הקטלני ביותר של ארגוני הטרור, שגבה את המספר הרב ביותר של הרוגים - רובם המכריע אזרחים. בסך הכול היו בעשור האחרון 150 פיגועי התאבדות בישראל, שבהם קיפחו את חייהם קרוב לאלף בני אדם.

בהיותם האמצעי הקטלני ביותר העומד לרשות ארגוני הטרור, המגמות בכמות פיגועי ההתאבדות חופפות כמעט לחלוטין למגמות במספר ההרוגים הכללי - עלייה מפרוץ האינתיפאדה ועד שנת 2002, וירידה עקבית מאז מבצע חומת מגן. ב-2002 לבדה היו 59 פיגועי התאבדות, בהם אחד הקשים שידענו - "טבח ליל הסדר" במלון פארק בנתניה (30 הרוגים). פיגוע זה היה העילה ליציאה למבצע חומת מגן, ומאז מצוי מספר פיגועי ההתאבדות בירידה עקבית. בשלוש השנים האחרונות היו שני פיגועי התאבדות בלבד: אחד ב-2007, אחד ב-2008 ואפס ב-2009 (נכון ל-24 בדצמבר) - השנה הראשונה והיחידה בשני העשורים האחרונים ללא פיגועי התאבדות.

הקסאמים הרימו ראש לאחר ההתנתקות

 *נכון לסוף חודש נובמבר

התוצאה ניכרת באופן וברור: ב-2006, השנה שאחרי ההתנתקות, חל זינוק חד במספר השיגורים, מ-401 בשנה הקודמת ל-1,722 (יותר מפי 4). מאז, נותר היקף הירי באותו סדר גודל מדי שנה, עם ירידה בכל פעם שמוכרזת "רגיעה" (למשל ביוני 2008 או אחרי מבצע עופרת יצוקה השנה), וטיפוס הדרגתי לאחר מכן.

השנה האחרונה, 2009, מסתמנת כשנת מפנה, לפחות זמני. שנה זו עמדה בסימן ה"רגיעה" שיצאה לדרך, גם אם לא רשמית, בעקבות מבצע עופרת יצוקה והמגעים המתקדמים לעסקת חילופי אסירים עם חמאס, ובמהלכה נורו רק 560 רקטות וטילים (נכון לסוף נובמבר).

גם מתוך אלה, הרוב הגדול נרשם בתחילת השנה, לפני סיום המבצע. מאז ועד תחילת החודש הנוכחי נרשמו פחות מ-200 שיגורי רקטות - ירידה של 90 אחוז בהיקף הירי. ראש אמ"ן הסביר החודש כי יש לזקוף את השקט היחסי המתמשך בגזרת הרצועה להרתעה הישראלית ששוקמה במבצע לפני שנה, ול"שיקולי רווח והפסד" של ארגוני הטרור.

ואם במקרה שכחתם, עזה היא לא המקום היחיד שממנו יורים עלינו טילים - גם מלבנון נמשך לאורך העשור הירי לעבר יישובי הצפון, בטפטוף - שהפך למבול גדול במלחמת לבנון השנייה, שבמהלכה נספרו כ-4,000 נפילות בשטח ישראל, מקריית שמונה ועד חדרה. מלבד זאת, נרשמו מקרי ירי ספורדיים בלבד. שנת 2004 בלטה עם שבעה מטחי קטיושות, וביתר השנים בעשור היו בן מטח אחד לשלושה בשנה. בשנת 2001 לא היה ירי מלבנון כלל.

גיוס לצה"ל: מפנה חיובי בסוף העשור

להשלמת התמונה, מרכיב נוסף ומשמעותי לא פחות בביטחון שלנו הוא חיילי צה"ל - ואם המגמה המסתמנת בעשור החולף תימשך בשנים הבאות, יש סיבה לדאגה. שיעור הגיוס לצה"ל נמצא בירידה מתמדת: אצל הבנים הוא ירד במהלך העשור מ-78.3 אחוז ל-74.2 אחוז, ואצל הבנות המצב אף חמור יותר - מ-62% ל-56%. אך בעוד שאצל הבנות המצב הולך ומחמיר, עד כדי כך שהצבא החל לעקוב אחר משתמטות "מטעמי דת", הרי שאצל הבנים, אחרי ירידה עקבית, חל בשנת 2008 מהפך במגמה, ושיעור המתגייסים טיפס מחדש - גבוה יותר מאשר השנתיים שקדמו לה. האם נבלמה תופעת ההשתמטות? כדי לגלות אם אין מדובר בסטייה סטטיסטית מקרית, נצטרך להמתין לנתוני 2009, שיתפרסמו במרוצת החודשים הקרובים.