החיים אחרי ג'ון
ג'ון פרושיאנטה השאיר מאחוריו את החברים מה"רד הוט צ'ילי פפרס" ופרש מהלהקה. עזיבתו אמנם מאכזבת, אבל לא בטוח שתהפוך לחיסרון עבור הלהקה. אור ברנע מחפש הסברים בחייו של הגיטריסט המוכשר והמשונה
"הרבה פעמים אני מקבל זקפה בזמן שאני עובד עם הגיטרה, בזמן שאני כותב מוזיקה. באותו הרגע אני אלך לאונן או שלפעמים אעצור את עצמי. לפעמים האורגזמה יכולה להזיק לכוח שלי. לפעמים אני רואה את האורגזמה כאויב".
ג'ון פרושיאנטה, 1991
הציטוט המשונה הזו של פרושיאנטה לקוח מתוך הסרט הדוקומנטרי "Funky Monks", אחד מסרטי הדוקו-מוזיקה המרתקים בכל הזמנים. בסרט, המצולם בשחור לבן, נעשה מעקב אחר ארבעת חברי להקת "רד הוט צ'ילי פפרס" בזמן הקלטת האלבום, "בלאד שוגר סקס מג'יק", אלבום הלהקה החמישי, המצוין והחשוב ביותר בתולדותיה.
המעקב אחרי פרושיאנטה בסרט ממחיש בבירור את אישיותו המורכבת. למרות שהיה אז רק בן 21, הרבדים השונים באיש התגלו שם בצורה מקסימה. כמו הציטוט הנ"ל, פרושיאנטה תמיד חדר ללב הקהל בדרך קצת מוזרה.
עם יכולת דיבור קצת מסורבלת, מבט עמוק בעיניים ורעיונות מוזיקליים מארץ הפנטזיות, הגיטריסט נגע במהלך השנים במיליוני מעריצים, שהתאהבו בפרסונה האקסצנטרית שחשף. אם בסיכומי עשור עסקינן, בעשר
השנים האחרונות, אוהבי המוזיקה קיבלו את פרושיאנטה חשוף יותר מתמיד, כשהוציא את אלבומי הסולו הרבים והאישיים כל כך שלו. האלבומים והיצירות שבסופו של דבר, גרמו לו היום (ה') לסגור את הדלת ולהשאיר את חבריו מהצ'ילי פפרס, אנטוני קידיס, צ'אד סמית' ופלי, מאחור.
הרבה אהבה הורעפה על פרושיאנטה בעשור האחרון בזכות אלבומיו, וגם בישראל נחשבים השירים לפופולריים. אוהבי סגנון הסינגר-סונגרייטרים והאינדי גם מעריכים אותם יותר מאשר את האלבומים שהוציא עם הלהקה. אבל אין ספק שהעבודה הקלאסית והחשובה של האיש טמונה ביצירות האלמותיות עם הצ'ילי פפרס.
אלבומי הסולו הטובים ביותר של פרושיאנטה הם שני הראשונים שיצאו בשנות התשעים: "Niandra Lades and Usually Just a T-Shirt" ו-"Smile From The Streets You Hold", שתי יצירות שהוקלטו בתנאים מאוד מינמליים בשנותיו החשוכות של הגיטריסט, כשטבע בדיכאון עמוק והיה הרוס מסמים.
פרושיאנטה. כשרון כתיבה ייחודי וקול מזייף טיפה
שיר כמו "I'm Always", שלקוח מהאלבום הראשון, ממחיש נפלא את כישרון הכתיבה הייחודי של האיש. מתחת הכאב והצער, הקול הטיפה מזייף ואיכות ההקלטה הנמוכה, מתחבאת לה מלודיה מרגשת המחוברת למילים יפות עוד יותר, וכמו כמו פרושיאנטה, פנטזיונריות. "האם את לא תוהה לפעמים, איך אני מפדל בין העננים בסירת הקאנו הגדולה מדי שלי, אבל האם אני תמיד לצידך?", הוא שר.
אולי מעריצים רבים יכעסו על הקביעה הזאת, אבל בהשוואה לשני האלבומים האלה - ולאלבומים אותם יצר פרושיאנטה עם הצ'ילי פפרס - שאר האלבומים שייצר האיש בעשור האחרון, נשמעים לפעמים כמו אותו משפט פתיחה, כאילו פרושיאנטה לא החזיק מעמד, והלך לענג את עצמו.
מיץ שגעון
פרושיאנטה החל לפתח תלות בסמים ואלכוהול בתחילת דרכו עם הלהקה. "במהלך סיבוב ההופעות של 'בלאד שוגר סקס מג'יק', ג'ון היה שותה יין בכמויות היסטריות. זה כבר לא היה יין, זה היה מיץ שיגעון'", נזכר הזמר אנטוני קידיס באוטוביוגרפיה שפרסם לפני כמה שנים.
מימין לשמאל: סמית', פרושיאנטה, קידיס ופלי
אחרי שחזר ללהקה נקי מסמים, פרושיאנטה הזכיר לעולם לא רק כמה ניכר בו כישרון הכתיבה, אלא כמה הגיטרה היא חלק בלתי נפרד מלבו. אולי היה מי שהספיק לשכוח את התפקידים הכל כך מרשימים ומעוררי השראה הקיימים ב"בלאד שוגר סקס מג'יק". להם הזכיר פרושיאנטה כשחזר, שמונה שנים אחר כך, עם אותה נגינה מקורית, חלקלקה ויוצאת דופן, שניכרה בעיקר בשירים כמו "Road Trippin" או בתפקידים רפטיטיביים כמו ב"Parallel Universe" (דוגמה לשיתוף הפעולה המקסים בינו ובין פלי הבסיסט). ההרמוניה בין הנגנים המשיכה גם בשני אלבומי הלהקה הבאים, "By The Way" ו-"Stadium Arcadium".
במבט כולל, ובהתחשב בסטטיסטיקה, יכול להיות שעזיבתו של פרושיאנטה מהכנופיה ההוליוודית אינה כה חמורה. הרי הלהקה הוציאה שני אלבומים אדירים עם הגיטריסט המקורי של הלהקה, הישראלי
לשעבר הלל סלובק, שהלך לעולמו בעקבות שימוש יתר בסמים.
גם "One Hot Minute", האלבום אותו הקליטה הלהקה בזמן התקופה החשוכה של פרושיאנטה, עם גיטריסט להקת "ג'יינס אדיקשן", דייב נבארו, היה אלבום ענק. זאת למרות שלא זכה לתהודה של קודמו, "בלאד שוגר סקס מג'יק".
ובכלל, הצ'ילי פפרס מאז ומעולם היתה להקה מוכת גיטריסטים (יותר מחמישה מוזיקאים שונים מילאו את התפקיד בעבר), כך שאין סיבה שהשלושה הנותרים לא ימשיכו לעשות חייל גם עם הבא בתור. כרגע מסתמן שאת המקום יתפוס ג'וש קלינגהופר, מי שהצטרף ללהקה בסיבוב ההופעות האחרון שלה כגיטריסט נוסף ומי שדווקא עבד רבות עם פרושיאנטה על אלבומי הסולו שלו בעשור האחרון.
מצד שני, לאחר עשור כל כך יצירתי ומוצלח בתוך הלהקה, לאחר כל כך הרבה שירים שהפכו לקלאסיקות מודרניות ורגעים מוזיקליים אותם קשה מאוד יהיה לשחזר, יכול להיות שהקרע בין פרושיאנטה לפלפלים האחרים, לא יתאחה לעולם.