למה ישראלים מתלבשים כל כך רע?

מי מאיתנו שנסע לחו"ל לא אמר לעצמו "באירופה הכל כל-כך יפה... ואיך הם מתלבשים שם... חבל על הזמן". אכן חבל על הזמן. כי כמה שננסה לדמות להם – לא נצליח! הסיבה העיקרית אינה טמונה בכמות הרשתות ובאופציות המרובות העומדות בפני האירופאי הממוצע, אלא בהבדלי התרבות הקיימים בינינו.

 אין הכוונה לנימוס הבריטי או לאוכל הצרפתי, אלא להעובדה שהלבוש האירופאי הוא חלק גדול מהתרבות שלהם, בדיוק כמו להגיד סליחה, תודה ובבקשה. זה לא עניין של כסף, הרי אפשר לקנות שמלת ערב מקסימה גם ב"מנגו". אבל בראשנו תמיד תהדהד השאלה "נו באמת, לאן אני אוכל ללבוש את זה?". במדינה שבה אפילו חברי כנסת מתקשים ללבוש עניבה לעבודה, ברור שגם אנחנו נתקשה לעלות על עקבים בדרך לחתונה. מה שמפתיע הוא שהצצה בתמונות מתערוכות כמו "תל אביב הקטנה" במוזיאון ארץ ישראל או אפילו בסרטים נוסטלגיים בסגנון ה"קיץ של אביה" או "אסקימו לימון" אפשר לראות נשים מתוקתקות וגברים בחליפות. הסגנון אמנם גלותי לעתים, אבל בהחלט אפשר לזהות אלמנטים תרבותיים שהתפוגגו מעולמינו הנוכחי .

ושוב אנחנו באירופה. בעוד ששם כמות עיתוני האופנה סבה סביב העשרות, לנו אין אפילו עיתון אופנה אחד. יש לנו עיתוני נשים נהדרים, אבל לא כאלה שהחלק הארי

 שלהם עוסק באופנה. ולמה? כי אין מי שיקנה. בישראל ההתעסקות באופנה נתפסת כשולית ורדודה. כתבות אופנה ילוו תמיד בתגובות על העיסוק הנפשע בתחום. במקביל, מי שמשקיעה זמן וכסף בהופעה עלולה להיחשב לריקנית, ממש "עם הספר" שלא יוצא מהמעבדה באוניברסיטה. מה שמעורר תמיהה גדולה הוא חוסר היכולת של הישראלית הממוצעת לקבל השראה ולהתייחס לאופנה כאל דרך נהדרת להביע את עצמך ואת מצב רוחך.

בעוד שבארצות הניכר כל בת 15 פותחת "ווג" ומתעדכנת בעולם האופנה העילי, כן, זה שידה אינה משגת לקנות, מקבלת השראה ואז קופצת לרשת הזולה הקרובה לביתה, אצלנו נראה שאין ביכולתן או ברצונן של נשים להתמודד עם האופנה המובילה. לעיתים רבות אנחנו, העורכים, איננו יכולים לשים במדורי האופנה פריטים מובילים, רק בגלל תג המחיר, שהקוראות מלינות שהוא גבוה מדי. גם אני, כעיתונאית, לא יכולה להרשות לעצמי בגדים של מעצבי על, אבל התקשורת נמצאת כאן כדי לדווח על התחדשותו של עולם האופנה והשפעותיו. בתי האופנה הגדולים הם שנותנים את הטון, ועלינו לדווח על כך. לקוראות אני אומרת: את לא חייבת לקנות כל מה שמופיע בעיתון!

כאשר עולה בארץ תוכנית אופנה או לייף סטייל, מייד מקטלגים את הנושא כנמוך ורדוד. אכן, להתעסק באופנה כל היום, לעשות שופינג בצורה לא מבוקרת,

 ולהשקיע את כל כספך בבגדים – זה רדוד. אבל אין צורך להתנצל על דפדוף חודשי במגזין אופנה או על צפייה בתוכנית העוסקת בלייף סטייל. להשקיע פעם בשבוע בצפייה או בצריכה של אינפורמציה הקשורה לעיצוב, לטיפוח או לפנאי – זה לא בושה, זה חובה! יתרה מכך, אם ערוץ טלוויזיה כמו ה-BBC פריים מוצא לנכון להעלות את טריני וסוזנה, המתייחסות ברצינות תהומית לתורת הלבוש, גם לנו מותר.

כל זה ממש לא באשמתנו. אין דרך אחרת להגיד את זה: כאשר אנחנו גדלים בערים שהאסתטיקה מהן והלאה, קשה מאד למצוא השראה להכניס את הסטייל לאג'נדה היומית שלך. בביקורי לאחרונה במילאנו נוכחתי עד כמה קל לרצות להתייפות במקום שבו אפילו חלונות הראווה משאירים אותך המומה נוכח ההשקעה והיצירתיות, ונראים לעיתים כמו מייצגים במוזיאון. למרות זאת, גם אנחנו הישראלים יכולים לעשות יותר. אפילו אם מראה הקז'ואל הוא לחם חוקנו, גם בו אפשר להשקיע ולהשיג מראה שיקי ומעודכן יותר.

ביקורו המאכזב של איוון רודיק בעל הבלוג המעולה face hunter בארץ הוכיח יותר מכל את גודלו של המשבר האופנתי בו אנחנו נמצאים. לדבריו של רודיק, הוא התקשה למצוא עשרה מתלבשים ראויים לצילום ברחובות תל אביב, "בירת האופנה

 של ישראל". מהצצה באתר, אפשר לראות שהוא לא מחפש אנשים הלבושים בקוטור האחרון, אלא כאלה עם סטייל אישי ומעט תעוזה. וזוהי אולי האכזבה הקשה ביותר מעם הידוע כל כך בחוסר הרצינות ובהומור שלו. בארץ אין שום תעוזה או רצון להיראות שונה ומיוחד. עד לאחרונה, מי שהיה יוצא עם כובע או מגבעת מהבית נחשב לפלצן וזכה לתגובות שליליות ולמבטים נוקבים ברחוב. אפילו בתל אביב, עיר מעט יותר פלורליסטית משאר הערים בארץ, תתקשו למצוא אנשים עם אמירה אופנתית. בשיחות עם מעצבים ישראלים הם מלינים תמיד על העובדה שטרנדים תופסים אצלנו באיחור של כמה שנים. קחו לדוגמה את המכנסיים גבוהי המותן שעדיין מדשדשים בארץ אל מול המותניים הנמוכים והבלתי מחמיאים. למה אנחנו מפחדים להיות שונים? מה רע בזה? תופעת העדר בעיצומה.

לסיכום, תרבות לבוש אינה גחמה ילדותית. הגיע הזמן להבין שמדובר בחלק

 מתרבות כוללת המאפיינת את האזור בו היא נצרכת. הקיטורים על המחירים של הבגדים כבר עייפו, שהרי היום אפשר להתלבש מקסים ומעודכן בלי להוציא הון עם היצע הרשתות הגדול שעומד בפנינו. אבל לפני שאתם מבזבזים כסף, הפנימו טוב יותר מה מתאים לגופכם ואיזה צבעים צריכים לשלוט בארונכם, הצטיידו בפריטים קלאסיים שיישארו איתכם לאורך זמן, היזהרו משמלת בסגנון מעין חודדה ונסו גם לפתוח מגזין אופנה פעם בחודש – זה כיף. ולקוראיי המתרעמים על העיסוק הרדוד באופנה: אם הנושא רדוד כל כך, למה אתם מבזבזים את זמנכם היקר על ערוץ האופנה שלנו?