מה גוגל יודעת עלינו?

חיפשתם משהו בגוגל וגלשתם לאחת התוצאות, שלחתם לעצמכם תזכורת לסיסמה של אתר הקניות במייל, העליתם תמונה לפייסבוק, וצ'וטטם עם חבר בשביל לקבוע לקפה.

החיים שלנו בהחלט הפכו לקלים יותר, אבל במספר הדקות הללו של גלישה שגרתית, גם סיפקנו מידע אישי ופרטי על עצמנו לחברות ענק בהן גוגל, פייסבוק, אתרי הקניות, חברות האשראי - שאיתן אנחנו כבר מזמן חולקים חלקים נרחבים מחיינו הפרטיים ועוד חברות רבות נוספות.

המקרה של גוגל מעניין במיוחד. אחד החידושים האחרונים של גוגל הוא שירות DNS - פנקס כתובות המתרגם את הכתובת שהקלדתם בדפדפן, לכתובת מספרית אותה מסוגל המחשב להבין. מי שמשתמש בשירות הזה של גוגל, נותן לחברה עוד מקור לאיסוף סטטיסטיקות ופרטים. זאת נוסף על שירותים רבים אחרים שמפעילה החברה בלמעלה מעשר שנות פעילותה. לנוחותכם, כל שירותי גוגל שאוספים עליכם מידע מופיעים בגופן מודגש.

לקבל החלטה מושכלת

ד"ר מיכאל בירנהק, מהפקולטה למשפטים באונ' תל אביב אומר כי "כאשר גולשים מוסרים מידע לחברות מסחריות ולגורמים אחרים, חשוב לשאול האם הם מודעים לכך, והאם הם מבינים את משמעות הדבר.

הנה השאלה שצריך כל גולש לשאול את עצמו: האם אני מסכים שחברה מסוימת תדע עלי כל כך הרבה, עד שתוכל לתאר את הרגליי, תחומי העניין שלי, מצבי הבריאותי, הכלכלי, העדפותיי המיניות, ושתדע גם מי הם כל חבריי? האם אני מסכים שהמידע יועבר לגופים אחרים, ואולי גם למעסיק שלי? לחברת הביטוח? למדינה? האם אני מסכים לקבל הודעות דואר משלל גורמים מסחריים?

"לא צריך להיות פרנואיד כדי להשיב: אולי, אבל מה ייצא לי מכך? אם התשובה מספקת אתכם – לבריאות, גלישה נעימה. הבעיה היא שרוב הגולשים לא יודעים שכל המידע הזה נאסף, מעובד, מנותח, ומועבר לגורמים אחרים".

"חוזים משפטיים ארוכים שאיש לא יודע היכן הם, איש לא קורא, ואיש לא באמת מבין, בשילוב עם בררות מחדל סמויות למחצה – כל אלה מקשים עלינו לקבל החלטה מושכלת ונבונה". אומר בירנהק.

המחנך הדגול שמידט

גוגל מבטיחה לשמור על המידע האישי ולא לחלוק אותו ללא רשותכם, אבל עם כמה סייגים: אלא אם מדובר בחברה מספקת להם שירותים וצריכה את המידע הזה, או אם מדובר במידע כללי ולא אישי. אך השקפת העולם של החברה, היא שכמה שיותר מידע נאסף - יותר טוב.  בראיון ל-CNBC אמר מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, כי "אם יש משהו שאתה לא רוצה שאחרים ידעו, אולי אתה לא צריך לעשות אותו".

דברים אלה מצטרפים לגישה שהציגה גוגל לאחרונה על איסוף המידע. "ברשת, צורת המסחר החדשה היא החלפת מידע מידע אישי בתמורה למשהו בעל ערך". כך כותב ג'ונתן רוזנברג, סגן נשיא בכיר בגוגל לעניניי ניהול מוצר. רונזברג מפרט בפוסט ארוך את המדיניות של החברה בנוגע להגדרה של "פתיחות" ואומר כי הדברים, שנשלחו לעובדים גם במייל, אמורים לשמש אותם כקו מנחה, וכבסיס לדיון.

כדוגמה הוא אומר שסוכן ביטוח יכול להתאים את מחיר הפוליסה בהתאם לזהירות של הנהג, על ידי מעקב בזמן אמת באמצעות GPS - מה שלא היה זמין בשנים האחרונות. יחד עם זאת, הוא מסביר כי על החברה להתאים את עצמה לרצונות ולכוונות של הגולשים - שלכל אחד מהם השקפה שונה לגבי כמה מהמידע שלו הוא רוצה שיהיה זמין.

במקרים רבים, ממשיך רוזנברג, "אנחנו יכולים לשפר את המוצרים שלנו אם יהיה לנו יותר מידע על הגולשים, אבל דאגות של גולשים לגבי פרטיות יכולות לצוץ אם הם לא יבינו מה הערך שהם מקבלים תמורת המידע שלהם".

אז מה הם יודעים? 

בבסיס, גוגל אוספת מידע על החיפושים שלנו. אילו מילים חיפשנו. זה נשמע מעט, אבל כשמידע של AOL דלף, למרות שהיה אנונימי, הצליחו בניו יורק טיימס למצוא את זהותה של אחת הגולשות ולהשיג מידע על הדברים הכי אינטימיים ופרטיים שחיפשה.

אחרי החיפוש אתם מקליקים על תוצאה, אז גוגל יודעת לאן גלשתם והמידע נשמר עבורכם בכלי שנקרא History - כך גם אם גלשתם דרך הסימניות ששמרתם בכרום על שרתיה של גוגל, או דרך סרגל הכלים לדפדפנים האחרים. בעלי אתרים רבים משתמשים בשירות הסטטיסטיקות של גוגל, שפשוט משלים את המידע מהצד השני. אם אתם עוקבים אחרי אתרים ב-RSS בעזרת Google Reader - הרי שהוספתם את מקור למידע הזה. כל זה כמובן מצטרף לשרתי ה-DNS שגם עשויים לאסוף מידע על גלישה.

שירות ג'ימייל - אחד משירותי המייל הגדולים בעולם מכיל את כל השיחות שלנו בצ'ט בגוגל טוק וכל המיילים - שאותו אולי מתישהו בעתיד יחליף אותו שירות Wave. למייל הזה אנחנו גם מקבלים את ההודעות הפרטיות בפייסבוק, בטוויטר ובשירותי הכרויות, וכן מקבלים תזכורות לסיסמאות בחלק מהשירותים הללו. הוסיפו על זה את שירות Voice ששומר (כרגע עבור אמריקנים) את אנשי הקשר שלנו ומתמלל הודעות קוליות, וכמובן את הטלפון הסלולרי של גוגל שכנראה יושק בקרוב.

הלכתם באופן אקראי ברחוב? המצלמה של Street View כבר מצלמת לא מעט ערים בעולם, ובחלקן מתבקשת להבהיר איך המידע נשמר ומה בדיוק נשמר לפני שנותנים לה להמשיך ולצלם ברחוב. החברה מבטיחה מצידה כי היא מטשטשת פנים. אבל זה לא ממש משנה.

זיהוי הפרצופים והמצולמים בפייסבוק, face.com ולאחרונה גם בפיקסה של גוגל, בשילוב עם סימון המקום - Geotaging, מאפשר למפות איפה בדיוק הייתם ומתי. וזאת בהנחה שלא נידבתם את המידע ב-Google Latitude שאמור לעזור לכם למצוא את החברים בזמן אמת.

שירותים משרדיים ויום-יומיים כמו היומן של גוגל (Calendar) ושירות המסמכים, הגליונות האלקטרוניים והמצגות (Google Docs) משמשים אותנו אף הם, וצוברים סודות אישיים ומקצועיים שלנו - עם מי נפגשנו, למה נפגשנו, ומה כתבנו.

קשה למפות את כל המידע שלנו שנאסף על ידי גוגל, או אפילו סתם עובר דרכה, כי יש הרבה ממנו. גיא מזרחי, מומחה לאבטחה, ניסה למפות חלק מהמידע שנמצא בידי גוגל עליכם. חלקם אמנם לא זמין בישראל ולא רלוונטים כרגע עבורנו, אך בגוגל תמיד אומרים ששואפים להפוך את המוצרים שלה לזמינים עבור כמה שיותר גולשים. גישה משעשעת יותר אבל גם מדאיגה, אפשר לראות בסרטון הפארודי הבא.

מה אני יכול לעשות כדי לשמור את המידע שלי לעצמי?

יש דברים שאפשר לעשות בשביל לצמצם את המידע שאנחנו מוסרים.מדובר בעיקר במודעות ובפקיחת עיניים. ראשית חשוב לקרוא את תנאי השימוש, ולא להתעצל כשנרשמים לשירות. אם לא מוצא חן בעינינו - פשוט לוותר, וכמובן לא למסור מידע שלא חובה לתת.

גוגל החלה לאחרונה לאפשר גישה להגדרות הפרטיות שלנו להרבה מהמוצרים שלהם ממקום מרוכז אחד, ה-Dashboard. עדיין לא מדובר בכלי מושלם, אבל הוא עוזר לראות איזה מידע שמרנו והיכן. 

אפשר גם לבצע יציאה משירותי גוגל כשמסיימים להשתמש בהם (Sign out). כשאנחנו מחוברים לשירות אחד, גם אם סגרנו את החלון או הלשונית, יתכן שאנחנו מחוברים גם לאחרים, ומידע ממשיך להאסף גם בחיפוש ובגלישה.

אמנם, מידע סטטיסטי על חיפוש ימשיך להישמר, אך הוא יכול להיות מקושר לכתובת ה-IP שלנו בלבד, ולא לשם שלנו - חצי נחמה למי שחושש. אפשר למחוק את הסטוריית הגלישה, ולהימנע מלשמור אותה.

אפשר לוותר על כלים כמו סרגל הכלים של הדפדפן, אם אנחנו לא באמת משתמשים בו הרבה, וכן למצוא חלופות בלתי מקוונות ליומן, לאתרים המועדפים (שנשמרים בצורה מקוונת בדפדפן Chrome), ולשירות עריכת המסמכים, אם אנחנו באמת צריכים גישה אליהם בכל מקום.

התשובה הקצרה היא שאפשר לוותר על כל שירותי החברה (ושירותים מקוונים אחרים עם תנאי שימוש ופרטיות דומים). החלופה היא להתפשר על הפרטיות שלנו, ולהבין שאנחנו מוותרים על חלק ממנה תמורת הנוחות שלנו ברשת. אין מתנות חינם.