כדור הבדולח 2020: איך יראה המחשב האישי?
אם לשפוט על-פי ניסיון העבר, זה הולך להיות העשור הרביעי שבו התחזיות שלי ושכמותי על עתיד המחשוב האישי יתבדו. בכל אופן, יש כמה דברים שאפשר לנחש שכנראה יקרו, או שלא. שוקי גלילי מנסה לנבא איך המחשב ייראה
בתלמוד נכתב כי מאז שחרב בית המקדש, ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. ובכל זאת, בפרויקט "כדור הבדולח" אנחנו מנסים על בסיס מגמות
קיימות - לחזות ולנבא מה יהיה כאן מבחינת טכנולוגיה ואינטרנט בעוד עשור. אתם מוזמנים לשוב אלינו גם ב-2020 - לראות אם צדקנו. כתבה שלישית בסדרה.
בתחזיות של שנת 2000 הכל נראה ורוד, כולל שנת 2010. היינו אמורים להשתמש היום, בין השאר, במעבדים בעלי מהירויות שעון של 10 גיגהרץ ויותר. כמובן, ציפו שיהיו כמה מהם בכל מחשב. כולם כבר ידעו לומר שהמסכים השטוחים יחליפו את מסכי השפופרת, אבל לא ניחשנו כמה לאט זה יקרה, וכמה מעט איכות נרוויח בתהליך.
הכל צפו גדולות לאמצעי האיחסון האופטיים ומבוססי הזיכרון, והניחו שהדיסק המגנטי יהפוך בשלב הזה לחיה נכחדת. רבים צפו שהמחשב הנייד יהיה נפוץ יותר מהשולחני, אבל מעטים הניחו שהצרכן של 2010 יסכים לסבול חיי סוללה די דומים, בדרך-כלל, לאלו שקיבל עשר שנים קודם.
המזעור ייעצר
בסופו של דבר, תעשיית המעבדים נתקלה במגבלות אובייקטיביות שאילצו אותה לשנות כיוון, ובמקום ריבוי מעבדים - היא הלכה בכיוון של ריבוי ליבות. הדיסק הקשיח לא רק שלא נעלם, אלא צפוי ללוות אותנו עשור נוסף על-פי תחזית עדכנית.
הסוללות התפתחו לאט מדי, והשאירו את עיקר האתגר לתעשיות השבבים, ליצרני החומרה ולתכונות ניהול ההספק של מערכות ההפעלה. אז כן, ישנם היום מחשבים במשקל נוצה, בעלי זמן סוללה דו-סיפרתי, אבל רובם אינם כאלה. פריצת דרך אמיתית בפיתוח של סוללות - לו הייתה מתרחשת כזו - הייתה לוקחת את כל הענף למקום אחר.
העשור הבא הוא זה שבו, גם על-פי כמה תחזיות, תעשיית המוליכים למחצה תתקשה להמשיך לסחוב על גבה את האבולוציה של המחשוב האישי. היא תתקל במגבלות פיזיקליות שיקשו עליה להמשיך ולמזער.
מצד אחד, גם אם תתפתח בחצי מהקצב שמבטיח "חוק מור", השבבים יהפכו שקופים לגמרי בתוך מספר שנים - ויפסיקו להוות גורם שישפיע על הנפח, המשקל, צריכת החשמל או אפילו המחיר.
מצד שני, גם אם הקצב יישמר, וניתן יהיה בסוף העשור לדחוס 128 ליבות מעבד לתוך שבב בודד, עדיין יהיו מעט מדי דברים שאפשר לעשות איתן, אלא אם עולם התוכנה יעבור שינוי מוחלט. המעבדים והתוכנות שירוצו עליהן לא יצטרכו לפעול רק טוב יותר - הם יצטרכו לעבוד אחרת.
הדברים שלא משתנים
אם לשפוט על-פי ניסיון העבר, זה הולך להיות העשור הרביעי שבו התחזיות שלי ושכמותי על עתיד המחשוב האישי יתבדו. בכל אופן, אם מתעלמים לרגע מהפרדוקס שטמון בניסיון לצפות איך יראה העתיד, על סמך מגמות העבר, אפשר לומר שיש כמה דברים שכמעט לא משתנים.
הדבר הראשון הוא אנחנו, בני האדם המשתמשים במחשבים. מכיוון שהאבולוציה של המין האנושי היא תהליך איטי בהרבה מהאבולוציה של הטכנולוגיה, הפיזיולוגיה האנושית במידה רבה מכוונת את התפתחות המחשוב האישי וקובעת את סדרי העדיפויות.
לדוגמא, ירידת המשקל של המחשבים הניידים מתחת לשני ק"ג הייתה דרמטית יותר מהירידה אל מתחת לקילוגרם הבודד. לקראת אמצע העשור הבא, כש"מחשב מחברת" באמת יהיה במשקל של מחברת, יצרני מחשבים לא יטרחו לרשום את הנתון במפרטים.
גם הביצועים חשובים בעיקר כי אנחנו שונאים לחכות. גם זמן הסוללה חשוב כי כדי שיתאים לסדר היום שלנו. אבל חשובים לנו גם הנדסת האנוש, נוחות השימוש והעיצוב - שעד לשנים האחרונות היו התחומים הכי מוזנחים בתעשייה הזו.
עידן אמצעי הקלט
לו היינו כלבים, אמצעי קלט ופלט היו מותאמים לאפים ולזנבות שלנו. מכיוון שאצל בני אדם החושים הדומיננטיים הם אלו של הראייה והמישוש, האתגרים הכי חשובים של ממשקי המחשב קשורים להתפתחות התצוגה ולאמצעי קלט כמו מקלדות ועכברים - ומסכי מגע, שהם במידה רבה שילוב של כל הנ"ל.
ההתפתחות שלהם לא יכולה להיות קשורה לפרמטרים כמו רזולוציה או מספר צבעים. מרגע שחושינו לא יכולים להבחין בשינוי אין לו משמעות וגם אין בו תועלת מסחרית. לעומת זאת, במה שקשור להנדסת אנוש יש עוד הרבה מקום לשיפור.
קל להשתכנע שה-iPhone ואנדרואיד מסמנים את תחילתו של עידן חדש, אבל לא כדאי למהר. עם כל הכבוד להצלחה המסחרית של זה ולחדשנות של זו, מסכי המגע של היום נוחים לשימוש רק קצת יותר מזה של ה-Palm Vx שהיה לי לפני עשר שנים.
אז כן, המכשירים יפים ומרשימים יותר, ואפשר לעשות בהם היום כמה דברים שאי אפשר היה לעשות בתחילת העשור - אבל הדרך עוד ארוכה. עוד רחוק היום שבו כולנו נסכים לוותר על מקלדת אמיתית, בטח שלא בשביל זכוכית מכוסה בטביעות אצבע.
מחשב-על על דש הבגד
"המחשב האישי" של העשור הבא, יוכל להיות כפתור על דש בגדנו שידע לשאול כוח עיבוד ממחשבים חזקים ממנו, ולהציג מידע על קירות שהם מסכים - בסלון, בחדר העבודה או במשרד. מצד שני, אנחנו עדיין עשויים להעדיף משהו שנראה כמו מחברת ואפשר לקרוא בו במיטה או בשירותים. עיינו ערך קינדל.
אין, אגב, ראיות לכך שממשקים מבוססי דיבור יחליפו את אמצעי הקלט ה"ידניים", למרות שמנבאים זאת כבר הרבה שנים. מצד שני, מחשב אישי במשקל נוצה שיוכל לבצע תרגום סימולטני בין אנגלית וסינית, למשל, הוא משהו שמיליונים ירצו לקנות - שלא לומר מיליארדים. וזו דווקא דוגמא למקום שבו הביצועים ימשיכו לשחק תפקיד.
בכל אופן, אנחנו עדיין נעדיף "לדבר עם הידיים" והעשור הבא הוא זה בו המחשב האישי ייאלץ כנראה להתאים את עצמו אלינו ולא להיפך - לשם שינוי.
