נתקלתם באקסים שלכם? תברחו כמו משוגעים
כשאני אומר תברחו, אני ממש מתכוון לזה. כלומר, נכנסתם לקולנוע וראיתם שהאקסית המיתולוגית שם? תגידו שבעצם לא בא לכם על הסרט ושמתחשק לכם לקפוץ לאכול ופל בלגי
אומרים שירושלים היא העיר עם מספר התושבים הגדול ביותר למטר רבוע. נראה שהאקסית ואני מאז הפרידה היינו בדיוק באותו מטר רבוע, כי סטטיסטית קשה להסביר את מספר הפעמים הרב שנתקלנו זה בזה לאחר שרעות ואני התחלנו לצאת.
"מי היא? מי חושב עליה בכלל?! פחחחחחח"
ברצוני לתת טיפ לכל הגברים: אם אתם פוגשים את האקסית במקום ציבורי כלשהו כשאתם נמצאים עם החברה החדשה, תברחו במקרה הטוב, תכחישו נמרצות במקרה הרע. כשאני אומר תברחו, אני ממש מתכוון לזה. כלומר, נכנסתם לקולנוע וראיתם שהאקסית שם? תגידו שבעצם לא בא לכם על הסרט ושמתחשק לכם לקפוץ לאכול ופל בלגי עם שוקולד וגלידה (אין בחורה שתסרב לזה). וכשאני אומר תכחישו נמרצות, הכוונה היא - אל תישברו! אם בכל זאת החלטתם להישאר בסרט, תביאו בחשבון שקומדיה רומנטית כבר לא תראו באותו ערב. סביר יותר להניח שתככבו בעצמכם כשחקנים הראשיים ב"יום שישי ה-13" או ב"מגרש השדים". העיקרון המוביל הוא שלא משנה כמה החברה תלחץ אתכם לפינה, התשובה לכל שאלה תהיה: "מי היא? מי חושב עליה בכלל?! פחחחחחח".
אולי זה ככה רק אצלי ואצל רעות. כלומר, בגללי. בפעם הראשונה שפגשנו את האקסית ביחד, לא הצגתי את רעות כחברה שלי. אני לא צריך לספר לכם על ההפקה שבין רגע צצה אל מול עיניי, במהלכה שחקנים ורקדניות בתלבושות ססגוניות שאלו אותי במקהלה "למה לא הצגת אותי בפניה??? אתה רוצה לחזור אליה???"
אז אני מודה, שמרנו מידי פעם על קשר טלפוני כשאני ורעות כבר היינו ביחד, אבל אחרי כמה זמן האקסית התקשרה אלי כשרעות היתה בבית. ואז, כמו בסרטים, בדיוק באותו הרגע הייתי במקלחת. באותה שיחה רעות טרחה להבהיר לה שאני לא יכול לענות כרגע "הוא במקלחת!!!". האקסית לא התקשרה מאז.
כל המוזכר לעיל מובא מניסיון אישי. לא יודע איך, תמיד, אבל תמיד כשאני ורעות הולכים לסרט, אנחנו פוגשים את האקסית שלי. לי באופן עקרוני אין בעיה לנהל שיחת נימוסין קלה עם האקסית, אבל משום מה זה לא מוצא חן בעיני רעות והיא חוטפת עצבים, גם אם אני דבק בטקטיקת ההכחשה הנמרצת.
בחיי היומיום מובן שאסור להזכיר את השם המפורש
אני רוצה לציין לכל הגברים, שתדעו שזה לא ישנה גם אם תצליחו להתחמק מיצירת קשר עין ולא תגידו שלום. ברגע שהחברה מבצעת זיהוי ודאי של האקסית באולם הקולנוע או באותו מרחב הסמוך אליכם ברדיוס של 500 מטר, לא ניתן יהיה להתחמק מהטקס החוזר על עצמו לאחר כל היתקלות: תחילה אקבל מבטים רושפים מכיוונה של רעות עד שיתחיל לצאת עשן משערות ראשי. לאחר מכן יחל נאום חוצב להבות, במהלכו תתפלא רעות איך יצאתי עם "מכוערת כזו" ושהיא הרבה יותר יפה ממנה. ושאני, כפי שקוראיי הנאמנים כבר יודעים, אידיוט.
בחיי היומיום מובן שאסור להזכיר את השם המפורש, ואיסור שכזה קיים גם על כל החברים מהצד שלי. בנוסף, לא משנה כמה השם שלה היה יפה, ברור שלאף אחת מהבנות שלנו לא יקראו ככה. ואם אחד החברים יהיה מספיק מניאק לקרוא לבת שלו על שם האקסית שלי, אז שייקח בחשבון ש"אוניברסיטה" לילדה הוא לא יקבל מאיתנו. מקסימום "מכללה ללא הסמכה של המועצה להשכלה גבוהה".
אולי ככה זה אצל הנשים, יש בהן מנגנון חייתי מובנה המתעצם בכל היתקלות עם האקסית. בכנות, אני לא מבין מדוע הן לא יכולות לקבל זאת בצורה תרבותית והולמת. למה להתעצבן? שתדעו שאם רעות ואני היינו פוגשים את האקס המיתולוגי שלה, אני הייתי מקבל זאת בשיא ההבנה, לוחץ את ידו בחום, ואז דופק לרעות את הנשיקה של החיים! את האוטו הייתי מפנצ'ר לו רק אחר כך...
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על אקסיות ואקסים מיתולוגיים
