חלומות ומזרנים: אפשר להפיק תוכן עצמאי לרשת?
יוצרי סדרת הרשת Dream and Stuff הצליחו לקבל מימון מחברת מזרנים, מבלי שתשתלט להם על התוכן ותהפוך את הסדרה לפרסומת. האם אפשר ליצור מודל שבו גם היוצרים, גם הצופים וגם המפרסם יהיו מרוצים?
אפשר גם כמובן להתגלות על ידי רשתות השידור הגדולות, או איזו חברת הפקה, ואז גם לקבל כסף לציוד וצוות גדול יותר, ושגם שיהיו יותר צופים ומחלקת פרומו שתשווק אותך.
לאחרונה יוזמה כזו, דווקא ישראלית ועל אף היותה מסחרית - משכה את תשומת לבי ובדיוק בסוגיה הזו רציתי לדון (לפוסט המורחב).
שיר חולמת
שיר שומרון, היא כוכבת סדרת הרשת “Dreams and stuff”. את שיר אתם מכירים, או שמיד תכירו, מהקליפ של אורן לביא, שעכשיו מועמד לגראמי, ובו אנימציה של חלום או פנטזיה שלה מטיילת על המזרן שלה.
הסדרה החדשה עלתה זה עתה לאוויר עם הפרק הראשון, והוזמנתי להקרנה בה צפיתי במספר פרקים. מדובר בסדרה שהיא חלק מקמפיין אינטרנט של חברת מזרנים, והיא בעצם בלוג-וידאו מתוסרט. שיר מספרת למצלמה ולצופים על החלומות שלה אותם היא כותבת במחברות כשהיא קמה בבוקר, ואיך הם משפיעים על חיה.
הסדרה אמנם מקושרת למוצר ולקמפיין, מהווה חלק ממנו, ואי אפשר לפספס את השם של המזרן. יחד עם זאת, היא חיה גם כיצירה עצמאית. המזרן והמותג עוטפים את ערוץ היוטיוב בו היא משודרת, אבל בתוך חלון הווידאו, כלומר בסדרה עצמה, נראה המזרן בפרק אחד בלבד, לפחות ממה שצפיתי. בפרקים הנוספים – הלוגו מופיע בפתיח בלבד, ושיר מחמיאה למזרן (שקיבלה מתנה), אולי בכנות, כך לפחות היא מעידה.
מאין יבוא הכסף?
לפני שבאתי להקרנה, חששתי שזה יהיה עוד לונלי גירל – סדרת רשת, שבהתחלה לא נחשפה ככזו, אלא הוצגה כבלוג אמיתי. צפיתי מחדש בפרקים של לונלי גירל בשבוע שעבר לפני ההקרנה של החלומות, וכבר התכוונתי להגיד ליוצרים: זה כל כך 2006 לעשות משהו כזה באינטרנט.
אבל החלומות זה ממש לא לונלי גירל, למרבה השמחה. יצא משהו שונה וחמוד.
תומר קזיניץ, מיוצרי הסדרה, דיבר לפני ההקרנה על תוכן ממומן, והביע תקווה שסדרות כאלה יהיו רק ההתחלה, ותהיה לו, וליוצרים אחרים, אפשרות להפיק תוכן עצמאי מסוג זה. הוא יביא את הסדרות, נותן החסות יביא כסף – והכל יהיה סבבה, ויהיו סדרות מגניבות באינטרנט.
יש משהו בדבריו: מאוד הייתי רוצה לראות יצירה אמיתית וכנה באינטרנט, בטלוויזיה, בקולנוע או בכל מדיום, לצורך העניין. יהיה מצויין אם יוצרים גם יוכלו להתפרנס מזה בלי להתפשר על האומנות שלהם, ועל המסר שהם רוצים להעביר.
אך המפרסמים לא תורמים ומממנים כי באמת הם מאמינים באומנות וביוצרים צעירים. הם רוצים לראות את המוצר שלהם והלוגו על המסך, ורוצים שהצופים יראו אותו ויקנו (ועדיף שיקנו שניים ממנו). משם מגיע הכסף - ותמיד צריך להיזהר שהמוצר לא ישתלט על התוכן.
המקרה המוזר של הכלב המדבר
כדוגמה למהפכה שמייחל אליה קזיניץ, הוא נותן את הערוץ של בורגר קינג וסת’ מקפארלן ביוטיוב, כמודל חיקוי. הסיפור של מקפארלן, לא בהכרח מהווה דוגמה מייצגת לכאן או לכאן, אבל הוא מעניין כמקרה להשוואה מול הפקות כמו זו הישראלית.
מקפארלן בשעתו, יוצר הסדרה "איש משפחה", יצר מערכונים קצרים ליוטיוב שלפניהם יש פרסומות לבורגר קינג, לפרייס ליין או ל-DVD של הסדרות של מקפארלן.
כשהוכרז שיתוף הפעולה הזה, פורסם שמקפארלן יצור 50 מערכונים בני כשתי דקות. אך שנה וחצי אחרי ההכרזה, יש פחות מהכמות המוצהרת, והפרק האחרון עלה לרשת לפני חצי שנה. באינטרנט, אין לאף אחד זמן לחכות לעונה הבאה.
כשהמפרסם מתחרט
מקפארלן עשה לאחרונה גם תוכנית ספיישל ברשת פוקס עם אלכס בורנסטיין, שחקנית ומדבבת בסדרות שלו. הם ביצעו מערכונים ושירים על הבמה והקרינו מספר מערכונים מוקלטים מראש. הייתה זו קצת ערבוביה לא קשורה לכלום, אבל כנראה מקפארלן רצה להראות את הפרצוף האמיתי שלו, ולא את מיליארדי הדמויות המצוירות שהוא מדבב.
מיקרוסופט הייתה אמורה לממן את המשדר הזה, ולשלב בתוכן שלו את מערכת ההפעלה החדשה Windows 7, כדי שיהיה אפשר גם לשדר אותו ברצף וללא פרסומות, אבל העסקה בוטלה.
על פי ווראייטי, נציגי מיקרוסופט הגיעו לצילומים, והבינו שההומור של מקפארלן, שעוסק בירידה על חרשים, בשואה, ובהגיינה נשית, לא מתיישב להם כל כך טוב עם המותג.
אך לעומתו, יוזמות עצמאיות כמו Dreams & Stuff של שומרון וקזיניץ, ללא גיבוי של רשת טלוויזיה גדולה שממנה נהנה מקפרלן - היו נעצרות ומושלכות לפח אם המפרסם (זהה או קטן יותר) היה מתעצבן או מתחרט - ופה קבור הכלב לגבי יכולתן של סדרות רשת עצמאיות לשרוד.
