שיטות ההתחזקות של חמאס
למרות המכה הצבאית שספג, הצליח הארגון להתאושש מהמלחמה בזכות התמיכה שקיבל מוועדת גולדסטון וארגוני זכויות אדם. מתקפת הנגד שלו מתמקדת במישור המדיני והמשפטי בניסיון לערער על הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל
שנה למבצע "עופרת יצוקה" ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה בשדה הקרב הצבאי, המדיני והמשפטי. היעד העיקרי של המבצע הושג בחלקו, כפי שהדבר מתבטא בירידה משמעותית בשיגור הטילים ופצצות המרגמה מעזה לישראל. על פי נתוני מרכז המידע למודיעין ולטרור, מאז סיום המבצע ועד דצמבר השנה אותרו נפילות של 127 רקטות ו-70 פצצות מרגמה. לשם השוואה, ב-2008 פגעו בשטח ישראל 3,278 רקטות ופצצות ששוגרו מהרצועה.
ריסון מדיניות הטרור של חמאס אינו נובע מתהליך של הכאה על חטא או התמתנות אידיאולוגית. אדרבא, הוא עודנו איתן בתפיסתו לפיה רצח אזרחים ישראלים ללא אבחנה הינו זכות המוקנית לו בחוק הבינלאומי כל עוד חלק כלשהו מ"פלסטין ההיסטורית" נתון תחת כיבוש. לשיטתם של מנהיגי התנועה, דו"ח גולדסטון כלל אינו מאשים אותם בפשעי מלחמה נגד ישראל. סגן מנהיג חמאס, מוסא אבו מרזוק, אף אמר: "כל פסקאות הדו"ח מרשיעות את ישראל ומזכות לחלוטין את חמאס מכל עבירה. לדוגמא, הדו"ח מזכה את חמאס מכל אשמה של שימוש באזרחים כמגן אנושי ומייחס האשמה זו לכוחות הישראליים. אפילו כשהדו"ח מתייחס לטילים שנורו מרצועת עזה, הוא מדבר על קבוצות צבאיות מבלי להזכיר את השם של חמאס".
התמורה העיקרית במדיניות חמאס לאחר המלחמה מצויה בתחום הטקטי, משמע: חמאס נכון יותר מבעבר לעשות שימוש בכלים מדיניים שמקדמים את השגת מטרותיו, מבלי לוותר כהוא זה על היעדים האסטרטגיים והאידיאולוגיה הדתית הקיצונית המנחה אותו. הסיבה לכך מצויה בברית הבלתי כתובה בין חמאס לוועדת גודלסטון וארגוני זכויות אדם המספקים לו את הלגיטימציה לשלטונו, את רשת הביטחון לה הוא זקוק ואת הכלים בהם הוא יכול לעשות שימוש כדי לנטרל את העוצמה הצבאית הישראלית ולפגוע בעצם הלגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל.
ועדת גולדסטון הכירה בחמאס, ובלשונה "רשויות עזה" - כשלטון לגיטימי, תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מאופיו הטרוריסטי, מאידיאולוגית רצח העם בה דוגל חמאס, מהחסות שנותן שלטונו לארגוני טרור ובהם שלוחות המזוהות אם ארגון אל-קאעידה, ומחתירתו המוצהרת להקים שלטון אסלאמי קיצוני שיבטל את הדמוקרטיה.
האופק המדיני שפתחה ועדת גולדסטון עבור חמאס הוא שמעניק לו את יכולת התמרון בנסיבות החדשות גם כאשר הוא עדיין נכלל ברשימה השחורה של ארגוני הטרור. לכך כיוון ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנאומו בכנסת שבו הדגיש כי "גולדסטון זו מילת קוד לדבר הרבה יותר רחב וזה הניסיון לשלול את הלגיטימיות של זכות ההגנה העצמית של מדינת ישראל". האבסורד המדיני הגיע לכדי כך, שארגון טרור השולל אידיאולוגית את ערכי הדמוקרטיה המערבית, נהנה מתמיכה וסיוע של ארגוני זכויות אדם ומפעיל מוסדות בינלאומיים שהוא מקבל את סמכותם במערכה משפטית ומדינית שהוא מנהל נגד מדינה דמוקרטית.
חמאס או פתח?
התפתחות מעניינת לא פחות בהקשר למעמדו של חמאס ניתן למצוא בזירה הפוליטית בישראל, בה נשמעים יותר ויותר קולות המצדדים בהידברות עם הארגון. הנימוקים מסתמכים על ההערכה שחמאס יתמתן אידיאולוגית והטענה שבניגוד לפתח, הוא יכול "לספק את הסחורה" של עמידה בהסכם הפסקת אש. טענה תמוהה היא, שכן מייצגיה אינם יכולים להביא תימוכין כלשהם העשויים להעיד של שינוי אפשרי במצע הרעיוני האסלאמי של חמאס.
יתרה מכך, בין אלה שקוראים לממשלת ישראל להעדיף את חמאס על פתח היו שדחקו בה בעבר להידבר עם ערפאת מחשש שחמאס יעלה. עתה, כאשר קיימות שתי אלטרנטיבות יריבות – שלטון דו ראשי ברמאללה ובעזה – הם מבכרים את החלופה האסלאמית הקיצונית.
פתח וחמאס כאחד מהווים איום חמור. שניהם חותרים בניואנסים דקים בלבד למטרה דומה והיא חיסולה של מדינת ישראל בתוכנית שלבים אשר "שם הקוד" שלה הוא התביעה הפלסטינית לשיבת מיליוני הפליטים וצאצאיהם לשטח מדינת ישראל הריבונית.
עם זאת, מבחינתה של ישראל פתח עדיף לאין שיעור על חמאס. היעדים הלאומיים שלו מתמקדים ב"פלסטין" בלבד ואילו חמאס כחלק אינטגרלי של תנועת האחים המוסלמים רואה ב"פלסטין" רק שלב אחד מיני רבים בהפצת המהפכה האסלאמית בעולם כולו. מסיבה זו, חמאס תומך בהפיכה עממית נגד המשטרים הערביים הקיימים ובחידוש ימיה של הח'ליפות האסלאמית שתישא את דגל הג'יהאד במאבק נגד הנצרות עד לכיבושה של אירופה כולה ובמרכזה רומא בירת איטליה כחלק מיישום נבואתו של מוחמד.
התמודדות עם פתח נוחה יותר לישראל בטווח הקצר והבינוני ובפרט לאור העובדה שלשני הצדדים אינטרס משותף להחליש את הזרם האסלאמי הקיצוני ולהוציא את איראן, בת בריתה של חמאס, ממשוואת הסכסוך.
בסיכומו של דבר, מבצע "עופרת יצוקה" החליש מאוד את ישראל בזירה המדינית והשלכותיו עשויות לחייב אותה ברצונה או שלא ברצונה לנקוט ביוזמה שתביא לשינוי הסטטוס המדיני הקיים באיו"ש הנמצאת תחת שליטת הרשות הפלסטינית של אבו מאזן.
יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group
לפנייה לכתב/ת 
