בית הכנסת האבוד של אנוסי ספרד

דון אברהם סניור היה אחד היהודים המקורבים ביותר לזוג המלכותי איזבל ופרדיננד, שהכריזו על גירוש ספרד. כְּשר האוצר, הוא היה בקשרים טובים עם המלוכה, ועל-פי הנטען גם התנצר כדי להישאר במדינה. ובכל זאת, מתברר שבביתו פעל בית כנסת סודי לאנוסים. בית כנסת שהיה אבוד במשך מאות שנים, ונחשף רק לאחרונה הודות לאחת מצאצאיותיו, שהגיעה למקום כדי לקבל השראה לספרה "שתי נשים ואהבה אסורה".

אודיה בנד הגיעה לסגוביה, ספרד, כדי לספוג את אווירת העיר שתכננה להעמיד במרכז ספרה. בנד היא דור 17 לסניור, שחי שם לפני 550. "אמרתי לבעלי שאחרי ששנים אני מתעסקת בייחוס המשפחתי, וטוחנת לכולם במוח, עכשיו, כשאנחנו בפנסיה - הגיע הזמן לנסוע. אני רוצה לראות את הבית של זקן זקני", מספרת בנד.

ארון הקודש‏ (צילום מהאלבום המשפחתי של אודיה בנד)

1

2

3

4

5

6

7

מתחקיר משפחתי מעמיק שעשו בנד וילדיה לפני הטיסה, היו בידיה עדויות על כך שבארמונו של סניור, המשומר על ידי אונסק"ו והרשות המקומית, פעל בית כנסת. "כשהגענו לסגוביה תכננו להשאר יומיים, לראות את הארמון, את בית הכנסת ולהמשיך הלאה", היא מספרת. "באתי לשם עם עובדות שקיבלתי מהסטוריונים פה בארץ, וידעתי מה אני רוצה לראות. יש עדויות של אברהם סניור על כך שהוא יורד מהאכסדרה בקומה השנייה אל תוך בית כנסת לתפילה. הייתי נחושה למצוא את המקום, אבל אז גילינו שחצי מהארמון נלקח על-ידי הפרנסיסקנים, ומשמש כיום כמנזר.

"נכנסתי לחלק שפתוח לקהל ומשמש כמוזיאון ושאלתי את המוכרת בחנות המזכרות אם יש לה ספר על אברהם סניור. היא שאלה אותי אם אני יודע על מי מדובר, ואמרתי 'בוודאי, אני צאצאית שלו'. מאותו רגע התחילה חגיגה שלמה. הבחורה חיבקה ונישקה אותי, העלתה אותי למעלה למחלקת התרבות של העירייה ושם כולם ביקשו ללחוץ את ידי. בסוף הם גם הרימו טלפון לראש העירייה, שהגיע בעצמו, הצמיד לנו מדריך והודיע לנו שהכל פתוח בפנינו - מה שנרצה לראות יתנו לנו. אמרתי למדריך אני רוצה לראות את בית הכנסת של אברהם סניור והוא אמר 'תראי, אני לא מאמין שהיה בית כנסת, אולי היה מניין קטן שהוא עשה אצלו בבית'. אבל אני התעקשתי שיש לי עדויות. הוא אמר לי תני לי לטפל בזה, והתחיל להרים טלפונים במטרה לקבל אישור כניסה למנזר שנמצא בחלק השני של הארמון. אבל לא נתנו לו".

550 שנה אחרי

"המדריך שלנו אמר לי 'אני אעשה משהו שבגללו אני עלול לאבד את המשרה שלי. יש לי קשרים טובים עם הכמורה אני אנסה אותם'", משחזרת בנד, "הוא התחנן לפני כולם, ואז הודיעו לו שיש אישור למפתח למחר בבוקר, אבל אסור שיראו אותנו. זה היה כמו בסיפור בלשי. למחרת הגענו לסמטה, ובעלי ואני חיכנו בצד. אל המדריך הצטרף מדריך נוסף שאמר שהוא לא מאמין שיש שם בית כנסת של אנוסים. הם קיבלו את המפתח והבריחו אותנו פנימה למנזר דרך פשפש אחורי. ביקשתי מהמדריך שישאל את השוער איפה יש אולם תפילה, והוא הוביל אותנו דרך מסדרונות פנימה. עלינו וירדנו עד שנכנסנו לחדר גדול - בצד ימין שלו עזרת נשים עם מגיני דוד וממול הבמה וארון הקודש. זה היה נראה כאילו עכשיו יצא משם אחרון המתפללים. כולנו עמדנו נדהמים.

"כל הנוכחים בחדר היו המומים כי אף אחד לא האמין לי שהיה בבית בית כנסת. במקום שהיה ארון הקודש יש עכשיו מזבח עם הצלוב. השוער אמר שהכל נשאר אותו הדבר, חוץ מזה שפעם לא היו בחדר חלונות. ואז הבחנו שסמוך לרצפה יש אשנבים קטנים וצרים שמהם נכנס אוויר. התחלתי לבכות. פה התפללו האנוסים וככה לא

ראו אותם מהרחוב. זה היה מצמרר לעמוד שם 550 שנה אחרי. שאלתי אם יש מדרגות שלא משתמשים בהם והובילו אותי למדרגות בצד, וכך מצאתי את המדרגות שעליהן ירד אברהם סניור מביתו אל בית הכנסת. לא יכולנו לדבר, הנשימה נעתקה. אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה עמד בבית הכנסת הזה אדם יהודי".

הסיפור של בנד לא נגמר בסגוביה. אחרי שחזרה לישראל, היא מרגישה שהבית כנסת של אבהרם סניור לא נמצא בידיים הנכונות: "עכשיו אני יודעת שהפרנסיסקנים רוצים לקחת את כל הארמון של אברהם סניור, כמו שהם לקחו את כל בתי הכנסת. הם לא רוצים שידעו מה יש שם, ולכן הם לא מכניסים אף אחד. המדריך ביקש ממני לא לספר שנכנסתי, אבל בחטאיי לא יכולתי לשתוק. כשחזרתי התקשרתי ליצחק נבון ולהיסטוריון פרופ' חיים ביינארט שעזרו לי לאסוף פרטים. כשסיפרתי להם מה קרה, שניהם שאלו אותי איך הצלחתי, ועניתי שהייתי עקשנית. זה סיפור שצריך לדעת עליו, צריך ללחוץ בחוגים הגבוהים יותר שיחזירו את בית הכנסת לידיים יהודיות, זאת סנסציה. אסור להשאיר את זה בידיהם".

• "שתי נשים ואהבה אסורה", מאת אודיה בנד, בהוצאת אופיר, 301 עמודים.