מה לך ילדה

עם גיבורים צעירים מאוד תמיד קיימת סכנת הצמצום; סכנה שתודעתם הנפתחת אל העולם ואל עושר אפשרויותיו תגביל  את עושרם של חומרים ספרותיים דשנים ואת הסיפור עצמו להיקף הראייה הצר של הילדות.

ילדים ונערים בספרות נושאים עימם את הדבר האבוד ויקר הערך שהיה פעם ברשותם של המבוגרים. הם עומדים תמיד מעברם השני של השחיתות, הניוון, הבוגדנות או הניאוף. הם מתבוננים באורחותיהם של הוריהם מהגדה האחרת כצופים פאסיביים בדרמה העצובה של חיי המבוגרים או כקורבנותיה, מצויים לנצח ברגע הזה לפני שינגסו בפירות האסורים, החמוצים-מתוקים של הדעת.

דונה טארט. יצירה הומאניסטית (צילום: יחסי ציבור)

אמנם לא כל ספר המעמיד במרכזו ילדה או נער הוא בהכרח "רומן חניכה", אבל על פי רוב לאובדן המייסר של התמימות יש בו מקום מרכזי. רק מעטים הספרים והסופרים היודעים שהילדות אינה תמימה, שהיא בעיקרה מעמסה להסתיר מהמבוגרים את מה שהם אינם רוצים לדעת.

הארייט קליב, הגיבורה בת השתיים עשרה של הידיד הקטן (ספרה של דונה טארט) נאלצת להתבגר בהליך מזורז,

מפני שהעולם כולו מונח על כתפיה: אימה מטושטשת מתרופות הרגעה, אביה נטש את הבית, אחותה היפה אליסון מנותקת לגמרי מסביבתה והעוזרת השחורה איידה רו, הדמות היציבה והאחראית האחידה בעולמה של הרייט, עומדת לעזוב את בית משפחת קליב, שעשור קודם איבדו את רובין, בנם האהוב.

את דמותה של הארייט בנתה דונה טארט על יסודותיה של גיבורה ספרותית אחרת - הרייט ולץ מהקלאסיקה האמריקאית לבני הנעורים, "הרייט המרגלת" של לואיז פיציו. היא בת אותו הגיל, סובלת מהורים מזניחים והאומנת האהובה העומדת גם היא לעזוב את משרתה.

גיבורה עשויה משתיים

התחבולה הזו של מיזוג שתי דמויות ספרותיות לכדי דמות אחת חדשה, מצליחה לטארט מעבר למשוער, מפני שהיא משתמשת בזיכרון הספרותי כדי להניח על הקלאסיקה התמימה לבני הנעורים, קלאסיקה חדשה, אפלה וחסרת רחמים.

שתי הגיבורות נושאות, מלבד דמיון ביוגרפי וסוג של יתמות, גם תווים זהים של אופי; לשתיהן מוח דינמי ודמיון פעיל. בנוסף, משימות הריגול שהן יוצאות אליהם כדי לעשות סדר בעולמן המעורער ולשים דברים במקומם מעמתות אותן עם העולם כפי שהוא הלכה למעשה: אפל, מכוער, מסוכן ודו משמעי.

שתיהן מקיימות יחסי חברות - שאינם אלא דגם מוקטן של הנישואים שמצפים להן קרוב לוודאי במורד הדרך - עם ילד בן גילם, שהוא אמנם קהה ומעוכב רגשית, אך מעריץ אותן על אומץ ליבן ותושייתן השכלית. שתי ההרייטות משרטטות הקבלה ברורה בין עבודת בילוש הדורשת סקרנות, חריפות, ורדיפת אמת, לבין מעשה הכתיבה, ושתיהן מדגימות במובלע אך בתקיפות שעבודות אלו הן נשיות מטיבען.

אף על פי ש"הידיד הקטן" נעתר לתבנית הרומן הבלשי מתוך הכרה באפשרות הצפונה בו ובאתיקה הנגזרת מצורתו המיוחדת, עמדתו המוסרית גורסת כי כל ההורג נפש אחת מחריב עולם ומלואו, ולפיכך נטייתו היא להתמקד בחורבן העולם ולא בפתרון תעלומת זהותו של הרוצח.

ההרייטות ומלחמתן בתוהו ובוהו

לכן, בניגוד גמור לקולגות בני המין השני ובני הגיל האחר - העסוקים מראשית ספרות הבלש בפתרון הראציונלי של חידת "מי עשה זאת" וכל יוקרתם מצויה בכוחה של מחשבתם - המאמץ של הבלשיות הצעירות האלו מכוון להשבת הסדר בתוהו ובוהו המשפחתי, ואיתו גם במעגלים הרחבים של הקהילה ואף של החברה בכללותה.

תפקידן כבלשיות, אותו הן מגדירות מחדש, הוא תפקיד חברתי פעיל של תיקון העוול באמצעות פיענוח הפשע. בשל כך מסעה של הארייט שכמעט עולה לה בחייה - מסע נקמני לגלוי רוצחו של אחיה - מתקיים בשני המישורים של הגילוי, הקונקרטי והפנימי, והופך למסע אל ליבו של הפחד, לגילויו החדש של מצפון חברתי.

הרייט קליב נולדה למשפחה דרומית לבנה, שורשית ורבת זכויות, והיא מקבלת את תנאי הקיום המועדפים של המעמד שלתוכו נולדה בלי שאלה. למרות תבונתה בתחומים אחרים, היא אינה מסוגלת להבין לדוגמא את הטינה של איידה, האומנת השחורה האהובה שלה, לבני משפחתה.

ככל שהבנתה מגעת, איידה צריכה לאהוב אותה ואת אחותה רק מפני שהיא מטפלת בהן ודואגת להן מאז שנולדו. שכר על עבודתה כלל אינו שייך לעניין. באגוצנטריות אופינית לגיל ולמעמד היא אף פעם לא חשבה על איידה במנותק ממנה עצמה ומחיי משפחתה.

הרייט לא צוידה בראייה המתאימה, ולכן היא אינה מסוגלת להבחין בפרטים שמרכיבים את המרקם החברתי של המעמדות האחרים. זאת האטימות הסהרורית, העיוורון המתנשא של ברי-המזל כלפי אלו המצויים תחת אפם, שהיא ירשה מאבותיה.

לצערו של הקורא, הרייט, טרם צאתה למסעה, לוקה בכל הפגמים של בני המעמדות הגבוהים: גבהות לב, אטימות, בורות מרצון בנוגע לתנאי חייהם של המקופחים, וזלזול בנמיכות הרוח החנפנית שלהם ובאורחותיהם. כמו המבוגרים בעולמה היא מתקשה להבין שהעוני המתמשך כמו גם ההפליה הגזעית הופכים עם הזמן ליסוד נפשי.

הבטחה לשינוי

הרייט אינה מסיימת את החיפוש אחרי רוצחו של אחיה בגילוי זהותו, אלא בגילוי זהותה האמיתית כנערה שדעותיה

הקדומות סוככו על עיניה; שהיתה שרויה בשינה עמוקה, לא מודעת לקיומם האומלל של אחרים, ודמיונה העשיר הנגוע גם הוא באטימות מעמדית, טפל אשמה על האדם הלא נכון וכמעט הוביל למותו.

לכן אנו רשאים לקרא את הספר ואת דמותה של הארייט לאורו כיצירה הומאניסטית. זה לא אומר שבני-האדם אינם מאכזבים, או שאינם נוטים לפשוע זה כנגד זה, אבל בעצם גילה הצעיר של הרייט והתעוררותה המצפונית, מעצם נכונותה של הילדה לראות ולדעת את מה שהמבוגרים סביבה עיוורים לו - גלומה ההבטחה לשינוי.

על גיבורת "הידיד הקטן" ספרה של דונה טארט. מאנגלית: חגי ברקת, כנרת זמורה ביתן 650 עמ'

לכל כתבות המדור לחצו כאן