מקסין פסברג, מאחוריך

איני מכירה אותך אישית מקסין פסברג, אך ממה שקראתי ושמעתי בשבילי את מופת של אשת מעשה. יהודיה ציונית שעלתה לארץ לפני 30 שנה מדרום אפריקה, נכנסה לצמרת התחום היצרני במדינת ישראל הנשלט ברובו על טהרת הגברים והפכה למנכ"לית של חברה מפוארת המעסיקה רק בארץ כ-6000 עובדים כבר למעלה מ-20 שנה. חברת אינטל הנחשבת לאחד המעסיקים הטובים בישראל, מפעילה סניף בקרית גת ובעלת מפעל גדול בבירתנו – ירושלים, הנהפכת אט אט לפריפריה ולא רק בגלל מלחמות היהודים. לא מעטים הנשים והגברים הנשארים בעיר בזכות חברה זו המספקת את פרנסתם.

כמו בתקופה האחרונה תתקיים גם היום הפגנת מחאה חרדית מול חברת אינטל כנגד פתיחת המפעל בשבת. אם מלחמות החרדים בחרו הפעם את אינטל כיעד, עוד צפיות לך מנכ"לית אינטל הפגנות קשות, לא מעטות.

מקסין פסברג את לא לבד! הרוב בעיר הזו מאחוריך והוא כולל כנראה גם חרדים רבים. אנו נשים דתיות רבות החיות בעיר הזו, רואות בך מופת ומחזקות אותך בעמידתך. אם אכן חברת אינטל תוותר על מקומה בירושלים, אין פה כי אם התחלת הסוף של ירושלים כעיר בירה של המדינה היהודית מודרנית שהוקמה כאן אך לפני כ-60 שנה. דווקא המחלוקת הפנימית, ולא איום חלוקתה מחדש.

המאבק במונופול

גם אנחנו כמוך, נלחמים במונופול החרדי החודר למרחבי חיינו הציבוריים והפרטיים תוך שהוא מגובה ע"י השלטון והחוק במדינת ישראל, ובעיקר על ידי אדישותו הערכית של הרחוב הישראלי לכל מה שדורש בירור רציני של זהותו היהודית.

הציבור החרדי כלל אינו פרטנר לשיח שאמור להתנהל על אופייה של השבת, שהרי סכנת פיטורם של מאות עובדים כתוצאה מסגירת החברה בירושלים לא מטרידה את מחרפי נפשם על קדושת השבת. אלו ממילא אינם באים מהחברה היצרנית ואינם שייכים לאזרחים הפשוטים החיים מעמל כפיהם. בריחתם של אזרחים חילוניים טובים מעיר הבירה רק משרתת אותם (בחזונם להפוך לרוב הדמוגרפי בעיר)

כמו בסוגיות נוספות של דת ומדינה, לא נוח ולא דחוף להחליט ואף להיפך העיכוב משרת את חלק מהצדדים. הציבור החילוני, שנזקק נואשות להגדרת זהותו היהודית במטרה להצדיק את קיומנו כאן, מסרב בתוקף להכניס ראשו לסוגיות הללו. כשרות, בתי דין רבניים, מועצות דתיות - בכל זה שיתעסקו הדתיים... אנחנו תנו לנו לשבת בשקט ולדאוג לבעיות קיומיות אחרות ... .כך, עד שהעניין משתלט על סדר יומנו ואולי נוגע במקור פרנסתנו. הממשלה והחוק מצידם, מעניקים ביד נדיבה על מגש הכסף את ענייני סדר היום היהודי לציבור החרדי, אם למטרות קואליציה ואם מסיבות של דלות הרוח. וכך נשבינו הציבור כולו במצב הנראה טבעי לכולם, בו החרדים הפכו לאפוטרופוסים אף על הסוגיה, כיצד תראה השבת שלנו.

אך בניגוד לכך, את מלחמות

השבת צריכים לנהל בשיח הציבורי או לחילופין בבית המחוקקים שלנו. אמנות חברתיות לא מעטות נדרשו לסוגיה זו. וועדת צמרת בזמנו התוותה עקרונות חשובים בנוגע למרחב הציבורי בשבת. די לנו לפתוח את אמנת גביזון - מידן בכדי לקבל נוסח הסכמות ראוי בין חילוניים לדתיים על אופייה של השבת ולפתחה של הכנסת אף ממתין חוק השבת לאישורו.

כל אלו עשויים לקדם אותנו להסדר קבע העשוי להוות מקובל על כל הצדדים השפויים במדינת ישראל. זה כמובן לא כולל את אלו המעוניינים להבעיר ולפגוע בדו קיום השברירי שבעיר. את אלו יש להניח כי גם לא מעניין ניצולם של עובדים ללא יום מנוחה אחד בשבוע במפעלי ההי-טק השואבות ושובות לתוכן את עובדיהן באופן ציני. אכן, גם זו סוגיה לא פשוטה שיש לתת עליה את הדעת. הזכות ליום מנוחה שבועי לכל בני האדם הינה הזכות לחרות מכל סוג של שיעבוד ולכן אין לנו ספק כי סוגיה זו של העסקת עובדים בשבת במגזר הפרטי, עשויה להפטר על הדרך זכויות האדם ההולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. מקסין, אנו נשים דתיות המתגוררות בעיר הזו גאים בך, מחזקים אותך בפועלך לנהל חברה כזו המספקת עבודה לאלפי אזרחים במדינת ישראל.

עבורנו זוהי ודאי זהות יהודית במיטבה! 

עו"ד בתיה כהנא דרור – מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" למען נשים מסורבות גט, חברת ארגון "קולך".