אהבה זה כואב
כדי ליהנות מ"עונת החתונות" אתם חייבים לפני הכל להפקיד את הפוליטיקלי-קורקט בכניסה, ואז להתמכר לטקסטים מעולים ואכזריים. סמדר שילוני רצה לחופה
אני מודה שקצת דאגתי. בכל זאת זרמו כמה פורמטים בירקון של התעשייה מאז "דאבל דייט" וקמו פה לא מעט סדרות מבוססות ריאליטי שמתמחות בכתישת המשתתפים שלהן. עכשיו, חמש שנים אחרי, עולה "עונת החתונות" שמבוססת עמוקות על אותו הפורמט. החשש היה שהחידוש והעונג שהביאה התוכנית ההיא, שחיברה זוגות לדייטים וקרצה לצופים תוך כדי נעיצת עקב אלגנטי בצלעות הנלעגות של המסוקרים, יתברר הפעם כטריק שיותר מדי סוסי פוני כבר ביצעו על המסך שלנו בעשור האחרון.
"עונת החתונות". בועטים בצלעות (צילום: אילן ספירא)
אז קודם כל אפשר להירגע. האהבה הישנה חיה ובועטת. אמנם בשנים האחרונות הכלה מודן הספיקה להתגרש ואז להיכנס להריון, ולוי עצמו הספיק לשים למישהי (טבעת! טבעת!), אבל הם מחליקים למשחקי התפקידים שלהם כמו שוט של וודקה תוצרת הארץ מבר אקטיבי. דנה הגיעה חמה מהבית. ללוי לוקח פרק-שניים להתרומם ולהתעלות על ההתבגרות וההתמתנות, לא עלינו, שצצות בהתחלה. אבל קחו את המילה שלי, הזוגיות של מודן ולוי היא הזוגיות הכי בריאה שתראו ב"עונת החתונות" (מדי ערב, 21:30, HOT3).
ממש כמו ב"דאבל דייט" מנוחתה עדן, גם "עונת החתונות" חוגגת עד הסוף את היתרון המובהק שלה – טקסטים מעולים, חכמים ולא מתאמצים. אכזריים, נכון, אבל ככה זה כשהקיום אכזרי לא פחות. כדי ליהנות מלוי ומודן אתם חייבים לפני הכל להפקיד את הפוליטיקלי-קורקט בכניסה. אין מה לעשות, אי אפשר להיות נחמדים לכולם ועדיין ליהנות מסאטירה טובה. להיות פוליטיקלי קורקט זה עניין רציני, לוי ומודן איז אין דה האוס בשביל הדאחקות. וזה עובד, עובדה - הקוליות עושה פה רטרו מטורף.
מה בין חתונה ליחסים?
מכיוון שלסוס מנצח לא מחליפים מערכת שיניים, גם הפעם התקבץ הצוות המקורי של "דאבל דייט" (שכולל גם את שרון קנטור על הטקסטים וסיגל שביט בעריכה), וייצר סדרה שגם היא מבוססת כמעט בלעדית על תסריט. זה מתאים לרוח התקופה בעיקר כי זה עולה כלום כסף, ומוכיח, בפעם המי סופר, שטקסט טוב יכול להחזיק טלוויזיה.
תיאטרון האבסורד שהוא אירוע הנישואים
בהתאמה, הקטעים הכי מוצלחים בפורמט הם קטעי הביניים של מודן ולוי, שהפעם, מעבר להגחכה ולפארטיית הסתלבט, מצליחים ללכוד את תיאטרון האבסורד שהוא אירוע הנישואים: ארבע השעות האלה ששני אנשים מתכוננים אליהן כאילו מדובר במינימום לידה, ואחריהן הם מתעוררים לא פעם אל ההנג-אובר הגדול שהוא היחסים שלהם.
הטירוף שאוחז בזוגות האלה נוכח הפקת היום המאושר בחייהם, אהה, מזקק את מערכות היחסים שלהם למסך ומעניק ל"עונת החתונות" גם עומק אנתרופולוגי. נכון, לכל בנאדם יש משהו שבנאדם אחר צריך, אבל קצת עצוב לראות שהסיבה ששני אנשים נמשכים אחד לשני היא בעצם הנקודה העיוורת וחסרת המודעות שלהם. למזלה, "עונת החתונות" מצליחה להפוך את העסק העגום שנקרא חתונה לדוקר-מצחיק. זה לא מזיק ש - כמו שהגדירה את זה מודן – אין שום דבר בין האירוע לשמו התכנסנו לבין דברים כבדים כמו זוגיות או חיים משותפים לנצח. האנשים האלה בסך הכל מתכננים מסיבה.
המסע לחתונה שתועד בשבוע הראשון הוא באמת קלאסי, ציני וארסי כמיטב המסורת, ואיך אפשר שלא – מיטל, הגיבורה החד משמעית שלו, היא באמת בחורה שעשרה קבין של.. כל דבר בעצם, ירדו על העולם, ולדעתי היא איכשהו התקמבנה על כולם. בשלב מסוים האופי שלה קצת חוזר על עצמו, אז חכו לשבוע השני, לחתונת הגייז, בו השכילו היוצרים לבחור בתבונה אירועים שלא יפילו אותם למלכודת הבנאלית של מדידות שמלה-מסיבת רווקות-חופה.
ואזהרה אחרונה: אם אתם מסוג האנשים שבטוחים שחתונה היא המזור לכל היבלות הנפשיות שלכם ואתם מתכוונים לצפות בתוכנית, אז התפכחות נעימה ובהצלחה עם זה, כמו שאומרים. מזל טוב!