לרופאים נמאס מהיחס; יחברו אמנת חובות החולה
רופאים לא רוצים יותר להתמודד עם אלימות של מטופלים, חולים שלא ממלאים אחרי הנחיות, ועם פציינטים שקראו מאמר וחושבים שסיימו תואר ברפואה. עכשיו הם מספרים ל-"24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על אמנה מהפכנית שתטיל שורה ארוכה של חובות על חולים. האגודה לזכויות החולה: "רעיון ציני ולא ישים"
כל רופא מכיר אותם היטב. את החולים שמאיימים בצעקות כשהם לא מקבלים טיפול שהם בטוחים שנחוץ להם, את אלה שדורשים מרשמים בניגוד לחוק, וגם את הפציינטים שגלשו בפורומים רפואיים ברשת ולוחצים לשנות בעקבות כך את התרופות שניתנות להם. ב13- השנים שחלפו מאז שעבר בכנסת חוק זכויות החולה, הרופאים חשים בפיחות נרחב במעמדם מצד מטופליהם. עכשיו הם רוצים לשנות את המצב.
בישיבה סוערת שהתקיימה לאחרונה בהשתתפות חברי ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית וחברי האגודה לזכויות החולה הועלתה הצעה מהפכנית: לחבר אמנה מחייבת, מקבילה לחוק, שבה יפורטו בפעם הראשונה גם חובות החולים. בין
הסעיפים הבולטים באמנה המוצעת: דיווח אמין של המטופלים לגבי מצבם הבריאותי, התחייבות החולים למלא אחר הוראות הטיפול שניתנו להם וגילוי מפורט של כל סטייה מהם, איסור על שימוש באלימות מילולית ופיזית כלפי רופאים וגם על ניסיונות להדיח רופאים לפעול בניגוד לכללי האתיקה הרפואיים (לסעיפי האמנה בהרחבה, ראו מסגרת.(
"מדובר בהליך מהפכני שאמור להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הרופאים לחולים," תומך ביוזמה ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל. "הוא נולד עקב התסכול שחשים רופאים רבים מהתנהלות המטופלים שלהם."
חוק זכויות החולה מגדיר ב36- סעיפים מחייבים את הטיפול שרופא מחויב להעניק לחולה. רופא שעובר על אחד הסעיפים, כמו איסור על אפליית מטופלים, חובה לקבל הסכמת החולה לפני ביצוע פעולות שונות בגופו ומסירת מידע מפורט על סיכויי ההצלחה של הטיפול והסיכונים הכרוכים בביצועו - יכול למצוא את עצמו מועמד לדין.
"השותפות היום בין חולים לרופאים לא מאוזנת כי היא לא מטילה חובות כלשהם על המטופל, ומצד שני היא לא מקנה זכויות לרופאים," אומר פרופ' אבינועם רכס, יו"ר ועדת האתיקה בהסתדרות הרפואית. "חובות הרופא מפורטות וברורות בחוק, ומעליהן יש גם את החובות וההגבלות שהקהילה הרפואית לקחה על עצמה מרצון במסגרת הקוד האתי של המקצוע. צריך להבין שמצבו הבריאותי של החולה מונע ממנו להיות שותף אמיתי ושווה כוחות לרופא. יש פערי ידע ושפה מקצועית, ובנוסף המטופל סובל מקשיים פיזיים ונפשיים שמגבילים את כוחו. הרופאים נוטים להעניק למטופל זכויות יתר עקב מחלתו וסבלו ומעניקים לו הנחות מוסריות ואתיות. לכן זה לא מפליא שבשיח הציבורי מרבים לדבר על זכויות החולה בלי להתייחס כלל לחובות שלו."
לדברי רכס, עד כה לא נעשה ניסיון אמיתי להגדיר את גבולות האוטונומיה של החולה מול הרופא. המצב הא-סימטרי הזה, הוא מסביר, מקומם את קהיליית הרופאים. "לחולה יש מערכת ציפיות מאיתנו שמרביתה מעוגנת בחוק, אבל גם לנו יש מערכת ציפיות מהחולים."
אני? מעשן?
"בכל משמרת אני אומר לפחות לעשרה חולים שונים שמבקשים או דורשים ממני בדיקות והדמיות מורכבות שאין בכך צורך", אומר ד"ר ז'ק אשרוב, מנהל היחידה לרפואה דחופה (חדר מיון) במרכז הרפואי וולפסון. "בדיקות נועדו לרופא ולא
לחולה. הרופא הוא זה שבסופו של דבר מפענח את הנתונים, ואם אני מסתפק למשל בתשובת שיקוף רנטגן לדלקת ריאות, זה בגלל שאני לא צריך גם סי-טי. אבל החולה מבחינתו חושב שאני מקמץ בעלויות וחוסך כסף על חשבון הבריאות שלו. במצב כזה אני צריך להקדיש חלק ניכר מזמן הטיפול להסבר שמדובר בבדיקה מיותרת שלא נותנת לי שום ידע שאני זקוק לו."
בעיה נוספת אליה מתייחס אשרוב קשורה להסתרת מידע רפואי חיוני מצידם של המטופלים. "היה לי חולה שהגיע למיון מקופל לשניים כשהוא סובל מכאבי בטן ושלשולים. כששאלתי אותו איזה תרופות נתן לו רופא המשפחה, הוא הכחיש שבכלל ביקר אצלו. בכך הוא הטעה אותי וגרם לי לחשוב שמדובר במקרה חמור יותר ממה שהוא במציאות ובגלל זה שלחתי אותו לבדיקות שונות ויקרות. רק בהמשך התברר לי שכבר לפני ארבעה ימים רופא המשפחה צייד אותו בתרופות, אבל הוא לא לקח אותן. את המידע החיוני הזה הוא העלים ממני."
לאשרוב דוגמאות רבות נוספות על הבעייתיות שנגרמת כתוצאה מהסתרת מידע. "ישנם חולים שמסתירים את נטייתם המינית ואת הטראומה שנגרמה להם בפי הטבעת אחרי קיום יחסים הומוסקסואליים אלימים. הם מספרים שיש להם דימום מתמשך כבר כמה ימים - דבר שנותן לי תמונה אחרת בעליל על המצב הרפואי, אפילו עד כדי חשד לגידול. יש עוד מקרים דומים: חולים שמנסים להסתיר למשל שהם מעשנים. יש כאלה שמנסים להדיח אותנו לציין במכתב השחרור מחלה אחרת מזאת שנמצאה."
והאמנה שאתם מציעים תפתור את הבעיות האלה?
"אני מאמין שכן. זאת תהיה הבנה מובנית, כמו שאדם שקונה כרטיס לפילהרמונית מבין שהוא חייב להגיע לאולם בלבוש הולם. זו אמנה בלתי מילולית, אין חוק כזה שמחייב לבוש הולם לפילהרמונית, אבל היא מחייבת. לא כל שכן לגבי האמנה לחובות החולה שתהיה מחייבת. האמנה הזאת תעזור לנו לעזור לחולים ותגרום לאקלים של אמון רב יותר בין שני הצדדים."
אבל לא כל הרופאים תומכים באמנה לחובות החולה. "במגע בין החולה לרופא החולה הוא הצד החלש והנזקק," אומר פרופ' מוטי רביד. "רופאים לא תמיד מבינים עד כמה קשה לחולה לשתף פעולה, ליטול תרופות, לסבול כאב, לעבור בדיקות פולשניות ולשנות אורח חיים. הרופא פוקד על חולה שינוי מהותי באורח חייו. אבל הרופא הוא יועץ בלבד. הוא לא מפקד ובוודאי לא המנהל של החולה. ולכן זכותו של החולה לקבל או לדחות את הייעוץ המקצועי של הרופא. המילים אמנה וחוק בהקשר הזה גורמים לי לאי נוחות. מדובר באוכלוסייה שהיא ממילא מקופחת. ולכן זהו ניסיון עקר, מיותר וחסר ערך."
למצוא את האמצע
גם באגודה לזכויות החולה מתקוממים נגד האמנה. "מדובר ברעיון ציני ובלתי ישים," אומרת יו"ר האגודה עדינה מרקס. "איך אפשר להתנות טיפול רפואי ביושר או בגילוי הלב של החולה? הוא הרי קובע מה שהוא יספר לרופא. נכון שגילוי נאות יפעל לטובתו, אבל אם יש דברים שחולים לא רוצים לספר לרופא, אפשר לחנך את כולם לעשות את זה? אני גם לא מבינה איך זה יעבוד. חולה שלא יעמוד באמנה לא יקבל טיפול? ישעו אותו? יעמידו אותו לדין פלילי? מה בדיוק יעשו לו"?
מרקס אומרת כי האגודה שבראשה היא עומדת תתנגד בחריפות לאמנה במתכונתה המסתמנת.
"יש לנו בעיה קשה עם האמנה הזאת. צריך לדון בסעיפים של זה ולראות איך מוצאים את האמצע. פרופ' רכס עובד על האמנה הזאת כבר הרבה זמן. קיבלתי כמה טיוטות ובחומרים שראיתי היו דברים מקובלים עליי וכאלה שלא. אבל ההתנגדות שלנו היא עקרונית: כל הרעיון הזה שהחולים שווים לרופאים הוא משהו שלא יעלה על הדעת. הצד האחד נותן והשני מקבל, הצד האחד מכתיב טיפול והשני צריך להיענות לו. שני הצדדים ממש לא שווים."
אילו סעיפים לא מקובלים עלייך בטיוטות שקיבלת?
"יש כמה דברים. אחד מהם הוא שהחולים צריכים להיות מודעים לאתיקה של הרופאים וזה לא הגיוני. מאיפה הם צריכים לדעת מה אומרת האתיקה של הרופאים? זה ממש לא עניינם ואין סיבה שיהיו מודעים לה. בהחלט מקובל עליי שהחולים
יגלו יושר מול הרופא שלהם, אבל לא צריך להיות שיווי משקל בין זכויות הרופאים לחולים." אז מה את מציעה?
"כבר לפני מספר שנים כתבתי נייר על זכויות הרופא והעברתי אותו לכל הנוגעים בדבר, כולל פרופ' רכס והסתדרות הרופאים. כתבתי שיש להם זכות לביטחון מאלימות, זכות לא לטפל בחולה אם הטיפול נוגד את אמונתו של הרופא והעברתו של החולה לרופא אחר. יש שם רשימה שלמה של דברים, אבל בינתיים אף אחד לא התייחס לזה ברצינות."
פרופ' רכס מכיר היטב את הביקורות נגד האמנה, אבל דוחה אותן על הסף. "תפקידנו הוא להוביל שינוי חברתי, מה שאנחנו עושים נועד להיטיב עם החולים. אני לא מבין איפה בדיוק הבעיה? איך קוד אתי, שיגדיר לצד זכויות החולה גם את חובותיו, עלול באיזשהו אופן לפגוע בו"?
לפנייה לכתב/ת 
