ספורט מוטורי: שלושה מעל כולם

ולנטינו רוסי, מיכאל שומאכר, סבסטיאן לואב. רוכב אופנוע ושני נהגי מירוץ, הפכו בעשור החולף לכוכבים הגדולים של עולם הספורט המוטורי. רצה הגורל והשלושה האלה, כל אחד בתחומו, הציגו יכולת-שיא שמתעלה הרבה מעבר ללוח השנה מאז 2000. בעיני רבים, שלישיה זו מייצגת את הכישרונות הגדולים ביותר שהתחרו אי פעם בקטגוריות השונות. ואם לבחון זאת מבחינה מספרית, הצדק ללא ספק איתם. הנה הם:

מיכאל שומאכר - מחשב אנושי

"כבר 21 שנים שוכרים בפרארי נהגים עם משכורות עתק והצהרות לא פחות מנופחות על זכייה באליפות העולם, וכבר 21 שנים הם נכשלים בביצוע. לכולם היה ברור בשנים האחרונות שרק אחד, מיכאל שומאכר, יוכל להצליח להגשים עבור הממלכה האדומה את החלום. למטרה זו נשכרו שירותיו של שומאכר, לפני ארבע שנים, עם תנאי שכר ששברו את כל השיאים. סביבו נבנתה אחת הקבוצות המוצלחות ביותר בתולדות הגרנד-פרי: מיטב מנהלי הקבוצות, מנהלים טכניים וראשי צוות הנדסי נשכרו כדי לסייע למי שנחשב לנהג הטוב ביותר בעולם. אחרי ארבע שנים גמל שומאכר לכולם. הוא החזיר את הצבע האדום לדגל של פרארי, זקף את גבו של הסוס הצוהל וגרם לצלצול בלתי פוסק של פעמוני הכנסייה במארנלו. אזרחי איטליה יצאו ביום א' לרחובות כדי לחגוג את הפעם הראשונה מאז שנת 79', שנהג של פרארי זוכה באליפות העולם. בארץ המגף, היכן שפרארי היא דת, אירוע כזה חשוב הרבה יותר מבחירת ראש ממשלה." אלי שאולי, אוקטובר 2000.

כדי להבין את המשמעות של שומאכר עבור עולם הפורמולה 1 בעשור האחרון, לא צריך ללכת רחוק. למרות שהפסיק להתחרות במלכת מירוצי המסלול עוד ב-2006, ושימש מאז יועץ בשכר (עתק) עבור קבוצת המירוץ של פרארי, הוא נחשב ובצדק לגדול נהגי העשור. לא רק כי הצליח להביא את פרארי למקום הראוי לה אחרי עשורים ארוכים ומתסכלים של בצורת. לא רק כי הביא אהבה לקהל המוטרף והלוהט בעולם. ולא רק כי העלה את רייטינג הצפייה במירוצים באופן בלתי נתפס. שומאכר היה הרבה יותר מסך ההישגים הלא יאמנו שצבר. הוא היה תופעה ממנה עשויים מיתוסים. הפך לשם דבר ולדמות המדוברת ביותר בענף ספורט בו לא לקח חלק ממש פעיל כבר שנים.

לכן, העובדה שבמהלך 15 שנות מירוצי פורמולה 1, בקבוצות שונות, הוא סיים רק פעם אחת במקום שאינו אחד מהשלושה הראשונים, אינה חשובה כל כך. גם העובדה שזכה בשבע אליפויות עולם הופכת באופן כמעט-ביזארי למשנית. אפשר אפילו לשכוח לו את השחצנות והכוחנות, את הנהיגה כאילו אין עוד מלבדו, ואת התחמנות והאינטריגות. שומאכר היה נהג שגרם לשינוי דרמטי באופן בו התייחס קהל הצופים לספורט, ומשך זאת על גבו במשך שנים ארוכות, בעיקר בעשור האחרון.

לא במקרה, כל הנהגים והאלופים שהגיעו אחריו, מוכשרים כשדים, צעירים נמרצים עם יכולת חישוב גבוהה פי כמה ואורח חיים מסודר ומנוהל בקפידה, לא הצליחו להטביע חותם שמתקרב אפילו לזה שהצמיד שומי לספורט. ועכשיו הוא חוזר, בסיומו של העשור, למה שעשוי להתגלות כקאמבק מהמפוארים שידע עולם הספורט מעולם.

ולנטינו רוסי - ד"ר שעושה כואב

"רוסי התחיל את הדרך מהתחתית, בקטגוריות הקטנות, וזכה באליפות עולם בכל אחת מהן. אחר כך הוא התקדם אל המכונות הכי מפחידות שאי פעם נסעו על שני גלגלים - אופנועי 500 שתי פעימות, מפלצות אכזריות שיכולות לאכול לך את הראש על כל טעות הכי מינורית - והיה לאחרון האלופים בקטגוריה הוותיקה הזאת. הוא גם היה ראשון האלופים על הטיטאנים שהחליפו את ה-500, עם מנועי 990 סמ"ק ו-240 כוחות סוס. על ההונדה RCV 990 היתה השליטה שלו כל-כך מוחלטת, עד שנמאס לו לנצח. לכן החליט לעבור לימאהה, ולהרים מהעפר קבוצה מדשדשת. מה זה להרים? לנצח במירוץ הראשון שלו אי פעם על האופנוע החצי-מפותח, ואז להמשיך ולקחת את האליפות.

"גם את המעבר לאופנועי ה-800 סמ"ק הוא שרד, וגם עליהם לקח אליפות. לקח אליפות על חוק הצמיגים החדש, לקח אליפות בתקופה של בקרות אחיזה שהרימה את הקצב של המתחרים, לקח אליפות מול אקדוחנים צעירים ורעבים. לקח בגשם, לקח בשמש, לקח פצוע, לקח ברגע האחרון, לקח כמה מירוצים לפני סוף העונה. לקח, לקח הכל.

"בדרך לכל אלה היה רוסי הרוכב הכי מגניב לצפייה, על המסלול ומחוצה לו. ההשפעה הפסיכולוגית על המתחרים שלו שלחה רבים וטובים להסתכלות, ושברה להם את הקריירה. שמות גדולים כמו אלכס קריבייה, מקס ביאג'י, סטה ג'יברנאו, קייסי סטונר, דני פדרוסה - כולם הרגישו את נחת זרועו, ויותר מזה את נחת מוחו. הוא ניצח אותם בסגנון חלק ונטול מאמץ, תמיד עם רזרבות של מהירות ששמורות אי-שם בתוך השרוול, מוכנות לתקוע את יתד הניצחון ישר בלב. אחר כך הוא חייך אליהם. אין, מלך", אלי פנגס, דצמבר 2009

אין ספק כי מבחינה העשור החולף, ולנטינו רוסי היה משמעותית יותר דומיננטי משומאכר עבור ענף הספורט בו השתתף - קטגוריית אופנועי המירוץ הבכירה. נכון, בעונת הבכורה שלו בקטגוריה, בשנת 2000, הוא לא זכה. רוסי סיים עם הונדה במקום השני "בלבד". גם ב-2006 הוא לא זכה, אלא סיים רק שני. ב-2007 סיים שלישי בלבד. אלא שבשבע השנים הנותרות ניצח רוסי, תוך שהוא הופך במהלך העשור כולו לאיש המרכזי ביותר בענף הספורט הזה. כה מרכזי, עד כי במהלך העשור כולו נראה היה כי מדובר בהצגה של איש אחד. גם כשלא זכה באליפות, מסיבות שאינן קשורות ביכולת דווקא, הוא היה האיש המרכזי. גם כשהפסיד מירוצים, הוא היה האישיות המרואיינת ביותר. גם כשלא עלה על האופנוע, הוא היה הרוכב החשוב והמסוקר ביותר. רוסי הוא לא פחות ולא יותר מהאליפות כולה. 

ואולי כדאי לבחון את חשיבותו של הרוכב הזה על האליפות, דרך השאלה "מה יהיה כאשר ילך". ומותר להניח במידה רבה של ביטחון כי "מה שהיה, לעולם לא יהיה". כשבוחנים את ממשיכי דרכו של רוסי, מגיעים לכל היותר לשמות העשויים להפוך עם הזמן לאלופי עולם. רוכבים שינצחו יותר מכולם, או לפחות יצברו מספיק נקודות כדי לזכות בתואר בסיום עונה. אין באופק רוכב אחר שיכול להביא את הכריזמה של רוסי, את הייחוד, את מאות מיליוני המעריצים, את העניין של המפרסמים ואת מלחמות האגו של היצרנים למסלול.

סבסטיאן לואב - לא טועה בכלל

"לפני פחות משנה, בהופעת בכורה בקבוצה הבכירה באליפות העולם, גנב נהג בשם סבסטיאן לואב את ההצגה כאשר הציל את כבודה של קבוצת סיטרואן בראלי סאן-רמו והגיע למקום השני. עתידו של הנהג הצעיר, אלוף קטגוריית ה-"סופר 1600", לא היה בטוח. מה שלא פגע בהתרשמות החיובית של הקבוצה, אשר הציבה אותו בקסארה האדומה בפתיחת העונה במונטה-קרלו. ולואב לא אכזב. למעשה, מי שכן אכזב הייתה הקבוצה עצמה ששגתה והחליפה צמיגים בניגוד לתקנון. אך גם אם ייפסל נצחונו של לואב בגלל אותה החלפה אומללה, יזכר הישגו כאחד המפתיעים והמבטיחים בתולדות אליפות העולם בראלי". אלי שאולי, ינואר 2002.

"יותר מיכולת הנהיגה, זכה לואב לשתי תכונות מצויינות, שהופכות אותו לכמעט בלתי מנוצח לאורך עונה שלמה. ראשית, וחשוב מכל, הוא קר רוח. הנהג הצרפתי נחשב לכזה שמסוגל לשנות מקצבי נהיגה לפי הצורך, ורק לעיתים רחוקות נסחף מעבר למגבלות המאוד-גבוהות שכשרונו מציב לו. וזו בהחלט תכונה נדירה ובעלת ערך אדיר. לא פחות חשובה היא יכולתו לתקשר עם המכונאים באופן מדהים, וליצור לעצמו מכונת מירוץ שמתאימה להעדפותיו בדיוק מושלם. את זה הוא עושה בין היתר בזכות יכולת ניתוח מעולה של התנהגות הרכב - מה שהופך אותו בין היתר גם לבעל חוש שאין שני לו בבחירת צמיגים מתאימים לכל מצב", דצמבר 2007.

ב-2003 זכה סבסטיאן לואב במקום השני באליפות העולם במירוצי ראלי. בעיקר מכיוון שנדרש לעשות כך, על-ידי קבוצה שהחליטה לזכות ויהי מה בכתר היצרניות. מעונה זו ואילך, יש אלוף עולם אחד בלבד. הנהג הצרפתי מנצח באליפות התובענית שנה אחר שנה עם מכונית הסיטרואן בה הוא נוהג כך נראה מאז ומעולם. הוא פתוח עונה בעצלתיים ואז מתעשת. הוא נלחם בפציעות ואז חוזר. הוא מנצח ברגע האחרון והוא שולט ללא עוררין. באליפות שאיבדה בשנים האחרונות - לאחר פרישת נהגים גדולים וקבוצות חזקות - עשרות אחוזים מזוהרה, לואב הוא הכוכב היחיד והבודד, שממשיך וממשיך להאיר.

הוא בדיוק ההיפך משומאכר השחצן והמסחרי. הוא בדיוק ההיפך מרוסי המוחצן והסופר-כריזמטי. לואב יכול באותה מידה להיות גם פקיד הבנק האפור בכפר דרום צרפתי שליו, שנוהג בזהירות במכונית משומשת אל החצר האחורית של הבית הפרטי עם הגינה המטופחת. בזמן שנהגים אחרים מרפדים לעצמם את הפרישה עם מלונות בוטיק במונטה קרלו, לואב מתגורר בצניעות יחסית בעיר רגועה. בזמן שחבריו למקצוע נחשבים למחוזרי טורי רכילות, את לואב תתקשו למצוא בתמונת פפראצי כלשהי. ובכל זאת, איש אינו מצליח לנצח אותו, ולדומיננטיות שלו בקטגוריה לא נראה סוף באופק.