פריט אספנים

בין שאר התמורות שידעה תעשיית הפופ בעשור שנגמר, הוא ייזכר גם כעשור שבו נפרדנו מהפורמטים של אלבומי אוספים. יש המון צורות ויעדים לאלבומי אוסף, ורובם המכריע עומד להיעלם. ההגעה לחומרים נדירים, החשיפה לזרמים ולתתי זרמים והסידורים הכרונולוגיים, רעיוניים או סגנוניים של שירים לפי חתכים ספציפיים, כל אלה הפכו לזמינים, יעילים ונרחבים בהרבה בעידן שיתוף הקבצים והבלוגים. אפילו תועלתם לחברות התקליטים נמחקת.

פרט ל"אוספי אמן", בהם מאוגדים מבחרי שירים של אמן או להקה מסוימים, שם עדיין נותרו גם סיבות ערכיות טובות לעריכה וגם אפשרות להרוויח קצת כסף על מעט השקעה, אפילו אוספי הלהיטים המצליחים כבר נופחים את נשמותיהם. סדרת אוספי הלהיטים המצליחה בהיסטוריה, "Now", שצברה 74 מהדורות באנגליה וכמחצית מהכמות בארה"ב, כבר לא משחזרת את הישגיה, וברור למה: מי יטרח לשלם על אוסף להיטים כשכבר חודשיים-שלושה אפשר להשיגם בלחיצות כפתור, תמורת תשלום או בחינם?

עטיפת "לייב לאונג' 4". מלמד על עוצמתם של ביונסה ודיזי רסקאל

גם סדרות אוספים שדיברו לחובבי המוזיקה דרך חשיפת הטעם האישי של אמנים, כמו "Under The Influence" ו-"DJ Kicks" נחלשו לאורך העשור, וסדרת "Back To Mine", שנחנכה ממש ב-1999, נעלה את עצמה ב-2008. אז מה כן נשאר?

התשובה הכי מרעננת לאוזניים מגיעה מזה שלוש שנים מתחנת "רדיו 1" של ה-BBC הבריטי. ה-"Live Lounge" הוא שם של חלל אירוח בבנין התחנה, וגם שם תכנית שעד השנה הגישה ג'ו וויילי (ועברה עכשיו למחליפתה פירן קוטון). כל אמן שמתארח בה מקליט שיר שלו וביצוע ללהיט של אמן אחר. הרוב מגיעים להקלטה אקוסטית, אבל יש מי שמשקיעים ומעשירים מאוד את הסאונד.

קלי קלארקסון. גדולה בטכניקה ובתחושה (צילום: רויטרס)

שלושת האוספים הקודמים בסדרה, בייחוד השלישי, היו מוצלחים במיוחד. לפני חודש יצא הרביעי, דיסק כפול ומשובח, שכקודמיו - ולהבדיל ממרבית האוספים בשנים האחרונות - נהנה משתי מעלות שקשה למצוא להן תחרות. קודם כל, כוח המשיכה של התחנה גורם באמת לכל אמני הפופ לבקר שם, ולכן המעקב אחרי האוספים מאפשר דרך מצוינת, זולה ומהירה, להתעדכן בסיכום הנעשה בכל קצווי המוזיקה הפופולרית, עם מעט יותר נוכחות לאמנים בריטיים.

דבר שני, להבדיל ממרבית האוספים האחרים, כאן יש חומרים בלעדיים לגמרי. לא כאלה שנחשפו או שנשכחו, שממוחזרים בדורסנות שיווקית או שמוצעים לאוזניים בהקשרים טריים. את הביצועים האלה יש רק ל-BBC. ותמיד הבחירות מלמדות משהו על האומן המחדש ועל השיר במקור, כך שמלבד שעתיים ומעלה של להיטים, יש כאן גם עניין והפתעות.

לילי אלן עם וויילי ב-BBC. לא מצליחה להרשים (צילום: Gettyimages) 

"לייב לאונג' 4" הטרי מלמד קודם כל על עוצמתם העכשווית של שני אמנים. ביונסה מחודשת לא פחות משלוש פעמים: פלורנס אנד דה משין מחרבים את "Halo", ג'יימי טי עושה את "If I Were A Boy" באופן די צפוי, וצמד בשם מרמדיוק דיוק, של חבר מלהקת ביפי קליירו, עושים חמוד את "Single Ladies" בגישה רוקית. דיזי רסקאל הוא הכוכב השני של האוסף, כשלהיטו הענק "Bonkers" מבוצע פעמיים. דיזי עצמו עושה אותו עם גיטרות סלייד, כאילו היה להיט קאנטרי קופצני, והקינג בלוז מגישים אותו כרוקבילי-סקא-פאנק עצבני.

פינוקים לא חסרים

מעניין שהפעם חלק מהשירים החלשים הם של כמה מהשמות הכי גדולים. הבלאק אייד פיז מעצבנים אולי כצפוי, אבל לילי אלן לא מצליחה להרשים וקייטי פרי מבצעת את "Electric Feel" של MGMT מבלי להמריא, וקלווין האריס אונס את "Ready For The Weekend" שלו לשפה אלטון ג'ונית-סיזר סיסטרית תלושה. מעל לכל יו 2 מאכזבים ב-"Beautiful Day" בגלל הגשה קולית חלשה באופן מאוד לא אופייני.

אוסף "Back To Mine" של מרקורי רב. הסדרה ננעלה לפני שנה 

אבל, כרגיל, לא חסרים פינוקים, כמו הנויזטס שעושים נהדר ביותר את הקילרז, וקאסייביאן, שהופכים שיר של גוון סטפאני להמנון אנגלי עתיק ברוח הקינקס. ליטל בוטס שמחדשת את "ביט אגן" של JLS, והסאטרדייז שעושות את "Beggin" של פרנקי וואלי (שחזר לתודעה בזכות מאדקון) כמו להיט סול שכאילו נכתב לדיאנה רוס או ארית'ה פרנקלין. גם השוגאבייבס, לטעמי, עושות את "Spiraling" של קין טוב יותר מהדרמטיות והבכיינות של המקור.

אבל הפטנט הזה, של בנות שמבצעות רוקרים בנים, לא עובד אצל אלשה דיקסון, שמחרבת את "Sex On Fire" של קינגז אוף ליאון, למרות הגישה המצוינת שנותרת משוועת לזמרת נשמה אמיתית. ה"פליט פוקסז" נהדרים, כמובן, והפתעה ענקית הגיעה לאוזניי מקלי קלארקסון, בהגשה קולית עם תשוקה והתכוונות שנוגעות. גיליתי אותה כזמרת שגדולה לא רק בטכניקה אלא גם בתחושה.

עוד מישהי שנותנת כאן ביצוע הורס היא ליידי גאגא, בעיבוד וודוויל-קברט ל-"Poker Face" שמדגים עד כמה, מתחת לסטיילינג ולגימיקים ולאמביציה, יש לה קול אדיר. חוץ מכל הנ"ל נמצאים פה עוד רבים ומגוונים כהוט צ'יפ ודניאל מריוות'ר, הגוסיפ ודה סקריפט. התמונה הכוללת מצליחה גם למפות היטב את הרגע הנוכחי בפופ, וגם לעשות את זה באופן בלעדי, ייחודי ומרענן. אוסף מצוין בסדרה שהלוואי ותשרוד גם בשנים הבאות, כשמרבית האוספים האחרים ייעלמו מהעולם.

• לכל הטורים הקודמים של "שרון טורס"