בעקבות טייטל: כריזמטי, אידאולוג. מי זה?

מבוגר, מתנחל, דתי, כריזמטי, אחוז להט אידאולוגי ומחזיק בביתו מחסן אמל"ח - כך תיארו במשטרה את יעקב (ג'ק) טייטל, חודשים רבים לפני שידעו מי הוא. אולם כבר אז, הייתה הערכה מבוססת במשטרה כי אדם אחד עומד מאחורי המעשים שביצע - הערכה שהתבררה בדיעבד כנכונה.

המשך העיון באלפי המסמכים מתיק החקירה של פרשת הטרוריסט היהודי, שחלקם נחשף אתמול (יום ה'), רק הולך ומחדד את התחושה שבידי גורמי אכיפת החוק היו אינספור רמזים ופרטים שניתן היה באמצעותם להרכיב את התמונה המלאה ולעצור את טייטל בשלב מוקדם יותר של הדרך. אחד המעניינים שבהם הוא מסמך שנכתב בדצמבר 2008 - עשרה חודשים לפני מעצרו של טייטל - ובו מגיעה חוקרת משטרתית למסקנה כי מאחורי שורה של אירועים שהתרחשו בין 2006 ל-2008 עומד גורם אחד.

כל עשרת האירועים האלה אכן נכללו בסופו של דבר בכתב האישום נגד טייטל: פיצוץ המטען בבית פרופ' שטרנהל בספטמבר 2008; הנחת מטען בנקודת המשטרה בעלי בנובמבר 2006; פיצוץ מטען במנזר בכפר בית ג'מאל שליד בית שמש באפריל 2007; פיצוץ מטען בשכונת רמות בירושלים במאי 2007; פיצוץ המטען בבית משפחת אורטיז באריאל במרס 2008; ועוד חמישה מקרים של הפצת כרוזים נגד מצעד הגאווה, מכתבי שטנה ו"חוברות הדרכה" בירושלים ובהתנחלויות עלי ועדי-עד.

כותבת המסמך, פקד מאיה אנגלהרד, קצינת מחקר ופרופילאוּת במדור פסיכולוגיה חקירתית במטה הארצי, מבססת את מסקנתה על מאפיינים המשותפים לטקסטים שהופצו בכרוזים ובחוברות ולטקסטים שהוצמדו למטענים, ובעיקר ב"חוברת ההדרכה לפעילי מלכות יהודה", הכוללת מניפסט שטנה נגד מדינת ישראל תוך קריאה להקמת "מדינת יהודה", ואחריה שורה של הוראות - בין היתר להתמודדות עם מעצר וחקירה, ולהכנת מגוון בקבוקי תבערה, מטענים, דוקרנים ועוד.

"שנאה יוקדת". יעקב טייטל בבית המשפט (צילום: גיא תורג'מן)

"סדומאים" זה לא רק הומואים

אנגלהרד מסיקה - ובדיעבד התברר כי צדקה לחלוטין - כי מאחורי כל האירועים עומדת "מִשנָה עיקרית אחת", הממוקדת בשנאה כלפי "סדומאים". היא מסבירה כי במילה "סדומאים" אין הכוונה להומוסקסואלים בלבד, אלא ל"כל מי שאינו חולק אידאולוגיה דומה לזו של הכותבים", כלומר - קבוצה הכוללת את כל "שונאי התורה", ובכללה גם, בין היתר, מדינת ישראל, ראשיה ומוסדות השלטון. אל כל אלה, היא קובעת, הוא רוחש שנאה יוקדת.

עם זאת, בנקודה אחת טועה פקד אנגלהרד טעות מהותית: היא מניחה שאת הפעולות לא ביצע אדם אחד אלא קבוצה של אנשים, המורכבת מ"יד מכוונת" המהווה "סמכות מרכזית", שתחתיה פועלות מספר חוליות קטנות שביצעו את הפיגועים בפועל, "ולא בהכרח מודעות זו לקיומה של זו". עד עתה לא נמצא כל ביסוס לכך, וההערכה המבוססת היא כי טייטל פעל לגמרי לבדו.

בהמשך היא מציירת פרופיל של ראש ההתארגנות ושל "הצעירים" שפעלו תחתיו כמניחי המטענים. באפיון "הסמכות המרכזית", היא מצליחה לייצר פרופיל שבמידה רבה מתאים לג'ק טייטל: מעל גיל 35 (טייטל היה אז בן 36); תושב השטחים; דתי אדוק; כריזמטי ובעל יכולת ביטוי גבוהה; בעל אמונה עיוורת בדרכו; מנותק אידאולוגית ממדינת ישראל, ולכן כנראה אינו משלם מסים, חי במקום מבודד ומתעלם מקיומם של כוחות הביטחון; צפוי שיישא נשק וייתכן שיש ברשותו "סליק או מחסן אמל"ח". היא אף משערת כיצד ינהג אם ייעצר וייחקר: "צפוי כי יסרב לשתף פעולה בחקירתו, אך קיימת סבירות שבסיטואציה מסוימת 'לא יתאפק' ויפרוש את משנתו לחוקרים" - כפי שאכן קרה.

עם זאת, היא גם "מפספסת" בכמה דברים: למשל, היא טוענת כי "לא ניתן לשלול את האפשרות ששירת בעברו בצה"ל וייתכן אף שהיה איש קבע או קצין"; היא משערת כי "ייתכן ויהיה בעל הופעה מסודרת יחסית, צבאית במהותה, וקיימת אפשרות כי יישא סממן כלשהו שיזהה אותו ואת המלווים אותו"; ומעריכה כי "צפוי שירכז סביבו אנשים צעירים (רווקים בעיקרם) החולקים את השקפת עולמו".

"שטרנהייל" במכתב האיום לביילין

העמקה נוספת אל תוך המסמכים בתיק, מגלה גם כי במהלך החקירה, עוד לפני תפיסתו של טייטל, נבדקו עוד מגוון חשדות שלא נכללו בסופו של דבר בכתב האישום. כך למשל, מאחד המסמכים עולה כי במשטרה בדקו מכתב איום שנשלח בדואר אלקטרוני לשר ויו"ר מרצ לשעבר, יוסי ביילין. במכתב שנשלח לביילין באוקטובר 2008 נכתב בין היתר: "הנני מצטער להודיע על מותם של אורי אבנרי ויריב אופנהיימר... שהיו 2 מתוך כמה וכמה עוכרי ישראל שהיו בקרבנו, וכן יצטרפו אליהם בעתיד שטרנהייל (ככל הנראה הכוונה לזאב שטרנהל), ביילין וכו'... נ.ב. - כבר הזכרתי שגלוק c19 (דגם של אקדח) ומטען רסס הן לא מילים גסות?". במכתב גם משבח הכותב את פועלו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין.

ככל הנראה, במשטרה קישרו את מכתב האיום לטייטל בגלל אזכורו של פרופ' שטרנהל, אחד מקורבנותיו. גם שמו של אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו, עלה בחקירותיו של טייטל כמי שחשב לפגוע בו. עם זאת, שמותיהם של ביילין, אופנהיימר או אבנרי, או איומים בכלל, לא נכללו בסופו של דבר בכתב האישום.

תלונה נוספת שנבדק במסגרת "תיק טייטל", נוגעת לאירוע מפברואר 2009, שבו הודבקה כתבה בנושא ההתקפה על זאב שטרנהל (שאירעה חמישה חודשים קודם לכן) סמוך לביתה של פעילה ב"נשים בשחור" בעין כרם שבירושלים, ועליה נכתב כי מי שיפגע באותה פעילה יקבל מיליון שקלים. יש לציין כי בעבר התלוננה אותה פעילה על הטרדות מצד "בחור ממוצא אמריקני", שבית המשפט אף הוציא נגדו צו הרחקה ממנה.

פרופ' זאב שטרנהל (צילום: דודי ועקנין)

כיוון אחר שנבדק בחקירה - וככל הידוע לא נמצא לו ביסוס - הוא קשר בין הפרשה לאנשי חסידות סאטמר בארצות-הברית. במכתב מינואר 2009, מבקשת אחת החוקרות לתאם מפגש עם נציג משטרת ניו יורק בישראל, כדי לקבל מידע לגבי הסיכוי המודיעיני שלה בכמה ישיבות של החסידות בחוף המזרחי. זאת, בשל חשד לקשרים בינן לחמישה פיגועי מטען (נגד פרופ' שטרנהל וסביב מצעד הגאווה) לבין "מחתרת יהודית לא ידועה". כל הפיגועים האלה מיוחסים כיום לטייטל.

במסמך אחר מתגלים רמזים נוספים שהיו בידי המשטרה והיו יכולים לסייע באיתורו של טייטל: זהו

סיכום חקירתה של זיוה שטרנהל, אשתו של זאב שטרנהל, שסיפרה כי מספר שעות לפני פיצוץ המטען בביתם, זיהתה סמוך למתקן איסוף הבקבוקים שליד הבית אדם המחזיק בידו פתק, ונראה כאילו הוא מחפש כתובת כשהוא מביט על הבניינים. היא תיארה אותו כאדם כבן 35, גבוה, בעל מבנה גוף בינוני, שיערו כהה וקצר, והוסיפה כי ייתכן שחבש כיפה והיה לו זקן. עם זאת, היא לא ידעה להגדירו כדתי או חילוני, ובמחשבה נוספת אמרה כי נדמה לה שהוא "שבבניק".

טייטל הצייר

המסמכים בתיק כוללים גם תיאורים מפורטים של השחזורים שערך טייטל להנחת המטענים בפיגועים השונים, המתלווים לתיעוד הווידאו. כן כלולים בתיק מגוון איורים, שככל הנראה צייר טייטל עצמו ונתפסו על ידי המשטרה, ובהם מתוארים המטענים השונים שהרכיב, בצירוף הערות והסברים לגבי המבנה ומערכות ההפעלה שלהם, והמקומות שבהם הונחו - כל זאת בתערובת של אנגלית ועברית מלאה בשגיאות כתיב. הנה כמה מהם:

מטען עם "עבק סריפה" שהונח ב"רמת עשקול"

משלוח המנות הממולכד שנשלח למשפחת אורטיז, כפי שצייר אותו טייטל

מטען שהופעל באמצעות חוט דיג באורך 200 מ', לאחר שהונח מתחת לרכב

4X4 שטייטל סבר שהוא ניידת משטרתית, בשכונת רמות. לא היו נפגעים

המטענים שהניח טייטל בעלי ובבית ג'מאל

במסמך אחר מופיעה הערכה פסיכיאטרית של טייטל מה-2 בנובמבר, כחודש לאחר מעצרו, שעליה חתום ד"ר לאון קרפ. הפסיכיאטר מסיק כי טייטל "מודע וצלול", התמצאותו במרחב ובזמן תקינה, וכך גם יכולת הקשב והריכוז שלו, קצב החשיבה, בוחן המציאות והשיפוט החברתי. עוד הוא קובע כי אין עדות להפרעות בתפיסה, וכי גם האינטיליגנציה שלו תקינה. הוא מסכים כי "חוץ מתופעות של התנהגות סכיזואידית (התבודדות ושקיעה בעולם הפנימי), לא מצאתי בעיות פסיכיאטריות... לדעתי אין צורך באשפוז". 

שותק, מכחיש, מזמר - וחוזר בו

המסמכים שנחשפו כוללים תיעוד של כל חקירותיו של טייטל מאז נעצר ב-7 באוקטובר, שבהן ניתן לזהות דפוס שחוזר על עצמו לגבי כל החשדות שמייחסים לו החוקרים: בתחילה הוא שותק, לאחר מכן מכחיש, ולבסוף "מזמר". לגבי הטבח בבר-נוער, נוסף שלב נוסף - אחרי קבלת האחריות, הוא חוזר בו ושוב מכחיש.

כבר בחקירתו הראשונה, אמר טייטל כי "כל אחד משלם על מעשיו". הוא אף השיב בחיוב על השאלה האם ידוע לו שהוא "עומד לשבת בכלא שנים רבות". עם זאת, בשלב זה הוא נחקר רק על הכרוזים שנתפס במהלך חלוקתם בשכונת הר נוף. הוא לא ידע שבשלב זה כבר חשדו החוקרים על מקרי הרצח וניסיונות הפגיעה בפרופ' זאב שטרנהל ובבני משפחת אורטיז.

בחקירה השנייה הוא נשאל לראשונה על הנחת המטען בביתו של פרופ' שטרנהל, והשיב ששמע על הפיגוע נגד "השמאלן מהאוניברסיטה" בירושלים אך הכחיש כל קשר. כך גם טען כשנשאל האם יש לו קשר למטען באריאל. הוא הודה רק שפיזר כרוזים נגד הומוסקסואלים, "מפני שהם עושים מעשים המנוגדים לתורה". הוא הסביר כי רצה לעורר את דעת הקהל החרדית, שייצאו להפגין. כבר באותו יום נערכה החקירה השלישית, שבה הוצגו לו תמונות שבהן הוא נראה מניח את המטען באריאל. להגנתו טען שהתמונות מטושטשות. במהלך החקירות הבאות הוא נשאל על כלי הנשק שהחזיק, ולראשונה גם על מעורבותו בפיגוע בבר-נוער בתל-אביב. תשובתו הייתה שלילית.

הרצח בבר-נוער בתל אביב, אוגוסט 2009 (צילום: ירון ברנר)

אחרי שנח בשבת הוא נחקר שוב, אז כבר סיפר היכן החביא כלי נשק - לאחר שנאמר לו שאם יגלה היכן החביא אותו, הוא יוכל לפגוש את אשתו. בפגישה עמה הוא אומר כי הוא מצטער שגרם לה סבל. באותה חקירה הוא אמר כי אינו מוכן להישאל על הרצח ב-1997, שלגביו נחקר בעבר. הוא טען שהפיגוע בוצע מזמן, ולכן "זה לא חשוב".

רק ארבעה ימים לאחר שנעצר, החל טייטל "לזמר", ובין היתר סיפר כי התכוון לפגוע במרכז ההומו-לסבי בירושלים (הבית הפתוח). לדבריו, הוא תכנן לשלוח עציץ נפץ למשרדים, אך חזר בו מתוכניתו מהחשש שהשליח ייפגע או שהחקירה תוביל אליו. הוא גם סיפר כי תיכנן לפגוע במנהל של מועדון שבו מבלים חברי הקהילה הגאה בירושלים. הוא נשאל שוב על מקרי הרצח מלפני 12 שנה, ושוב שאל "מה אני יכול להרוויח?".

הרעלה בעקבות ג'יימס בונד

לאחר שנבדק בפוליגרף והתברר כי אינו דובר אמת לגבי הטבח בבר-נוער, התוודה טייטל על שני מעשי הרצח בעשור הקודם, על הניסיון להרעיל תושבים בכפר פלסטיני ועל הצתת שלוש שריפות באזור הכפר בית ג'מאל. בהמשך גם הודה כי היה מעורב בפיגועי מטען, ואף סיפר כי ירה בראשו של כלבו שחלה. לגבי פיגוע ההרעלה, הוא סיפר כי קרא בספר מסדרת ג'יימס בונד כי חומר מסוג "אנטיפריז" משמש בפועל כרעל, ולכן החליט לבצע פיגוע הרעלה.

חקירות שלמות עסקו במעורבותו לכאורה של טייטל בטבח בבר-נוער. אחרי הכחשות חוזרות ונשנות, חל מפנה כשהוא מסכים לומר מה היה עושה אם היה עומד מאחוריו: לוקח רימון ואקדח, ומסתיר מטען על עץ. בחקירה אחרת אמר כי היה מגיע למקום רכוב על אופנוע, והסביר כיצד היה מתלבש. כשבוע לאחר שנעצר, אמר בחקירה כי פיגוע "בבר ההומואים" בתל-אביב מתאים לו מעט פחות - מפני שנעשה נגד ילדים.  

בחקירה ב-16 באוקטובר חל שינוי נוסף: טייטל אומר כי הוא מוכן לקחת אחריות על המעשה, אך הוא לא ביצע אותו. הוא הציע שיקליטו את קולו וישמיעו אותו בפני ניצולי הפיגוע - מפני ששמע שהרוצח צעק משהו. ב-19 באוקטובר הוא כבר הודה ברצח, ואף פירט: הוא סיפר כי ירה כדורים רבים, וכי הוא זוכר נערים "רצים, צועקים,

מפילים כסאות ובורחים" בעודו יורה לכל עבר, וחלקם מתחבאים מתחת לשולחן ומתחננים שיפסיק. הוא סיפר עוד כי הוא זוכר את העיניים של הנערים המבוהלים כשהוא יורה לכל לעברם, זוכר כי התחננו לעברו שלא יירה בהם וזוכר כי חלקם התחבאו מאחורי שולחן בצבע חום בהיר. מלבד זאת, התקשה למסור פרטים טכניים, מלבש זאת שלבש בגדים שחורים ומסכה שחורה, וכי השתמש באקדח 9 מ"מ.

הוא אף מוסיף כי מגיע לו למות בגלל המעשה, כי אין הוא ראוי לחבוש כיפה, כי אינו ראוי לשתות את הקולה שהוגשה לו, וכי הוא "מפלצת ולא בן-אדם". ואולם, כבר בחקירה הבאה הוא חוזר בו, ואומר כי שיקר ולא ביצע את הפיגוע. הוא מתנצל על השקר, ומסביר כי מסר את הגרסה השקרית משום שחשב שבכך תסתיים ההתעסקות בנושא.

ואכן, למעט עניין הבר-נוער, לגבי כל שאר המעשים המביע טייטל ביטחון מלא בצדקת דרכו. בין היתר אמר באחת החקירות כי הוא שלם עם מעשיו וכי כל חשבון הנפש יהיה בסופו של דבר בינו לבין היושב במרומים, וכי יישפט על-ידו באחד הימים. להערכתו, מעשיו יזכו לתגמול ולא לעונש - למרות שמובן לו שהוא עשוי לשבת שנים רבות בכלא. הוא אף אמר כי אם לא היה נעצר - היה ממשיך בפעילותו.

פיגוע נוסף שטייטל מודה בו ולאחר מכן חוזר בו הוא הנחת שלושה מוקשים בכפר אבו-גוש. בתחילה הוא מתוודה על הפיגוע, שהחוקרים כלל לא ידעו אודותיו. בעקבות זאת יצאו שוטרים לחפש את המטענים - שלא התפוצצו - אך לא מצליחים לאתר אותם.

הוא חזר בו מההודאה, אך בניגוד לעניין הבר-נוער, הפעם הוא חזר בו שוב, וקיבל שוב אחריות על המטענים הנעלמים. הוא הוסיף כי "אין לכם מה לדאוג", משום שהמטענים הונחו בתחילת דרכו כמחבל, ולא היו ברמה גבוהה. המטענים מעולם לא נמצאו, אבל למרות זאת, הנחתם היא אחת העבירות המופיעות בכתב האישום.

בכמה מהחקירות עלה לדיון תפקודו כאיש משפחה, והוא טוען כי היה בעל טוב וגם אבא סביר. עם זאת, העריך כי אשתו תכעס על מעשיו ותחליט להתגרש ממנו. רגע קומי נרשם באחת החקירות, כשטייטל פונה לחוקרים ומציע, כי בתמורה למחיקת כל האישומים נגדו, יהיה מוכן ללמוד ערבית או פרסית, ולשמש כסוכן ישראלי באיראן.