נפרדנו כך

לפני ארבעים שנה מתה לאה גולדברג בתום מאבק ארוך בסרטן. זה היה בבית החולים הדסה, ליד מיטתה היתה אמה וכמה חברים טובים. מותה היה שלב בתהליך התנתקות שבו גולדברג חשה שהיא מתרחקת מהקהל, מתרחקת מהמשוררות, מתרחקת מהישראלים.

גולדברג. התרחקה בחייה, התקרבה לאחר מותה (צילום: לע"מ)

אחד משיאיו המוקדמים של אותו "תהליך התנתקות" היה באמצע שנות ה-60, כאשר החלו להתפרסם הביקורות

הראשונות על יצירתה, והן היו ביקורות לא ממש עדינות. אלו היו השנים שבהן פנתה גולדברג לציור (יש מאות ואולי אלפי ציורים שלה), שם היא ניתבה את היצירתיות שלה למקום שקט יותר. רק לאחר מותה קיבלה גולדברג את פרס ישראל. אמה, צילה, קיבלה את הפרס בשמה.

לאחר שחיתה חיים שלמים שהוקדשו ליצירת מאות שירים, לפרוזה, לתרגומים, למחזאות ולהוראת וחקר הספרות, לאה גולדברג נפרדה מהעברית, מהישראליות ומהתרבות המקומית באטיוד צורב, שזור באכזבה.

בכל אופן, ארבעים השנים שחלפו מספרים סיפור אחר – סיפור של התקבלות מסחררת של יצירתה ברחבי זירות התרבות, מאזורי המתנ"ס הפרברי ועד להיכלים אקדמיים, ממכונות הדפוס של בתי הוצאה לאור המשקשקים תדיר, ועד להלחנות של שיריה על ידי עשרות זמרים וזמרות מאמצע שנות ה-60 ועד השנה.

הביאליק של המשוררות

הצדק ויישור ההדורים יכול להשתמע בשני מובנים – העקרוני והפיזי. במובן העקרוני, גולדברג בפועל מתפקדת

כגדולת המשוררות העבריות. למעשה, היא משמשת למשוררות העבריות – במופת של יצירתה וחייה, בעושר ובערכים - מה שחיים נחמן ביאליק  שימש למשוררים העבריים.

התואר "משוררת לאומית" הוא תואר ארכאי, ששייך לשלב מסוים באבולוציה של תנועות לאום ולתפקוד השירה בפרט והאמנות בכלל בתוך שלב זה, ולכן אינו הולם, אבל מה בדבר "המשוררת הראשונה"?

בדק בית

במובן הפיזי, השאלה שצריכה להישאל היא למה אין מקום (ארכיון, בית, מוזיאון וכיו"ב) של גולדברג? חדרה באוניברסיטה העברית נתון בשיפוצים זמן רב ואינו נגיש לקהל. גם בשתי הדירות המפורסמות יותר שבהן חיה – הדירה ברחוב

ארנון 15 בתל אביב והדירה ברחוב אלפסי ברחביה ירושלים - גרים כיום אנשים פרטיים.

האם עיריית תל אביב, או עיריית ירושלים, יהיו מוכנות להקצות חדר נאה בחלל נאה שיהיה מקום לתצוגת קבע? במכון גנזים  ובאוניברסיטה העברית יש ארכיון גדול, שאפשר לשאול ממנו, והעושר של האיורים והציורים שלה יכולים בוודאי לאפשר תצוגה מצוינת לכל גיל. כך תיגרם מעט נחת, גם לאוהבי לאה, וגם לה עצמה – באיחור של ארבעים שנה, אך כידוע - מוטב מאוחר.

יאיר קדר הוא עיתונאי וקולנוען, שעובד בימים אלה על סרט תעודי על לאה גולדברג

לכל כתבות המדור לחצו כאן