מה יישאר? מילים

מֵאֵשׁ הַזֹּאת שֶׁבָּהּ לִבִּי אֻכַּל,

מֵחֶרְפָּתִי, מִכָּל אָשְׁרִי הַדַּל

רַק אוֹתִיּוֹת הַחֲתוּמוֹת בַּסֵּפֶר.

מִי יַאֲמִין בְּהֵעָלֵם הַגַּל

בְּעָצְמָתוֹ אֲשֶׁר אֵינָהּ חוֹזֶרֶת –

לוּ גַּם נוֹתָר בִּכְסוּת-חוֹלוֹת חִוֶּרֶת

סִימָן שֶׁל מַגָּעוֹ, רָפֶה וָקַל?

פָּלְטָה אַהֲבָתִי אֶת אַלְמֻגֶּיהָ,

וְדַיָּגִים שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ בַּחוֹף

אָסְפוּ אוֹתָם וַיִשָּׂאוּם הַרְחֵק,

וְזָר מִשְׁתַּעֲמֵם בָּהֶם נוֹגֵעַ,

הַזְּמַן בָּהֶם כְּיֶלֶד יְשַׂחֵק.

לאה גולדברג, (1911-1970), משוררת, סופרת, מבקרת ספרות ומתרגמת ישראלית ילידת פרוסיה. נחשבת לאחת מהיוצרות הבולטות בשירה ובספרות העברית. כלת פרס ישראל לספרות לשנת תש"ל (1970). השיר מובא כאן באדיבות תמר פלג מ"הספרייה החדשה"