סולחים לבולדוזרים: לחיאני בעקבות שרון?

"בת-ים היא מקום ארור, שהכול בו עלוב ומשומש. צריך לשרוף אותה עד היסוד, ולהתחיל הכל מחדש" (חתן פרס ישראל יגאל תומרקין, בראיון למקומון "חולון בת-ים", 1998).

במשך שנים היא הייתה הבדיחה הרעה של גוש דן, וקומיקאים עשו קריירה מפוארת על חשבון תושביה. העיר עם החוף היפה בישראל הייתה בעיקר אפורה, צפופה ומוזנחת, והיתה סמל לכישלון עירוני. בשנים האחרונות נפל דבר, ובת-ים עברה מתיחת פנים אמיתית, כך שתושביה יכלו שוב לזקוף את ראשם. בת-ים של היום היא עיר חוף מתחדשת, שעברה מהפך שעליו חתום איש אחד - ראש העיר, שלומי לחיאני. כל ההישגים הללו כמו התפוגגו בתחילת השבוע, עם מעצרו המתוקשר. 

כיכר המצבה בבת-ים (צילום: דודו אזולאי) 

"לבת-ים היה פוטנציאל להיות כמו תל-אביב, כמו סן טרופז", מסבירה הסופרת שרה אנג'ל, ילידת העיר. "יש לה את פיסת החוף הכי יפה במדינה, והיא ממוקמת במרכז. היא יכולה הייתה להיות כוח כלכלי אדיר, אבל במשך שנים עשקו אותה. עיר מכוערת, צפופה, בלי אוויר, בלי חינוך. חשבנו לעצמנו - למה הרצליה וגבעתיים כן, ואנחנו לא. לחיאני הפתיע את כולם. הוא הגיע מתוך אהבה לעיר, אחרי שקודמו החריב אותה".

ספק אם מישהו האמין שמשהו בבת-ים יכול להשתנות כשלחיאני זכה בבחירות המקומיות בשנת 2003, אז גבר על ראש העיר הכושל, לדעת רבים, יהושע שגיא. יניב באיו, במאי הסרט "אגדה בת-ימית", ביקש לצלם סרט על מערכת הבחירות בעיר בתקופת המיתון.

 "המצב היה אז כל כך מזעזע, ואיש לא האמין בעיר", מספר באיו. "מהר מאוד לחיאני הפך לגיבור הסרט. היה לו רצון לקום ולשנות את המצב בעיר שבה הוא גדל. הוא חי את העיר, ומכיר חצי מהאנשים ברחוב. הוא חלם לעשות בה מהפכה".

והמהפכה לא בוששה להגיע, ועמה חזרו לבת-ים תושבים ותיקים שעזבו, והגיעו גם חדשים. אחד מהם הוא פרופ' עירד מלכין, היסטוריון באוניברסיטת תל-אביב, שעבר לפני כשלוש שנים לבת-ים, וקנה שם בית. המחיר האטרקטיבי והשינוי שחל בעיר קסמו לו. בעקבות מאמר שפרסם מלכין, מומחה ליוון העתיקה, על הים התיכון, נקבעה לו פגישה עם לחיאני. "הוא ציטט לי את המאמר שכתבתי על אודיסאה, וקלע במדויק לנושא שלו. מצאתי אדם מרשים, פתוח לרעיונות ובעל חזון. קרה בעיר משהו מפתיע - צמח מנהיג אותנטי, לא דרך ממסדים כמו צבא, עסקים או פוליטיקה", מספר מלכין.

"לפני זמן מה ביקרתי בתערוכת אמנות בבת-ים, שבמרכזה עמד מיצג ובו צינור מים שבור שפורץ מהמדרכה. סביב המיצג התקהלו אנשים, וברקע שמעתי שני קשישים משוחחים ביניהם. 'איזה ראש עיר, כבר נשבר צינור ומיד באים לתקן'. אנשים מדברים עליו בפליאה".

כמו לאלף נמר

במקרה של לחיאני, דווקא אפשר להתווכח עם הנתונים. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמנם מצביעים על ירידה במספר הזכאים לבגרות בעיר בין השנים 2002-2007 ב-3%, מ-54% ל-51%, אך יש לזכור כי הירידה באחוזי הזכאים אפיינה את רוב הערים בישראל בשנים הרלוונטיות.

"אנשים מדברים בפליאה". כיכר באזור הטיילת (צילום: דודו אזולאי)

יחד עם זאת, אי אפשר לקחת מלחיאני את השינוי המהותי שהוביל בתחום החינוך, מבית הספר היסודי ועד לתיכון, שזיכה את העיר בפרס ארצי לחינוך, בעקבות מודל לחינוך אישי שהוקם בעיר, ושאומץ על ידי משרד החינוך כמודל כלל ארצי.

ההתקדמות בתחום החינוך בבת-ים, מאמינה שרת החינוך לשעבר, יולי תמיר, נובעת מהחלטתו של לחיאני להיות מעורב באופן אישי בתהליך. "הוא העלה את בת-ים באופן ניכר בכל פרמטר בתחום החינוך. יש ראשי עיר שנותנים לדברים לקרות, יש כאלו המאצילים סמכויות, אבל לחיאני בחר להיות מעורב. ההתקדמות של העיר בחינוך הייתה תלויה במידה רבה באישיותו".

ד"ר מומי דהן, מחבר הספר "כלכלה פוליטית של הרשויות המקומיות", אומר כי "גם אם הישגיה של בת-ים היו פחותים מערים אחרות, עלינו לזכור שנקודת המוצא שלה הייתה אחרת. זה משול לשני מאלפי חיות - האחד מאלף חתול והשני נמר. גם אם החתול מאולף יותר מהנמר, הקרדיט הגדול יותר מגיע למאלף הנמר, משום שהאתגר גדול יותר. לפני לחיאני חשבו התושבים שהם בדרך למטה. האלטרנטיבה מבחינתם הייתה צלילה עמוקה, ולכן השינוי שהביא גדול בהרבה מבערים אחרות".

דרך קורי העכביש   

השאלה הגדולה בסיפור הזינוק והנפילה של לחיאני נעוצה בגבול של המותר והאסור, שאותו חצה על-פי החשד. "כשהגעתי לעיר סיפרו לי שכני, שאם לחיאני היה פועל לפי הספר, השיפוץ הרחב בעיר היה יקר וארוך פי ארבעה", מספר פרופ' מלכין. "השמועה אומרת שהאיש פנה לאנשים שהוא מכיר, ותוך שנה וחצי הרים מדרכות, הביא גינון. מתחת לבית שלי אני רואה את היופי, השאלה היא איפה הגבול".

עיריית בת-ים. מקום מושחת? (צילום: דודו אזולאי)

אין פלא שתושבי בת-ים לא מחאו כפיים כשראש עירם הגיע למעצר. "כשלחיאני נכנס לתפקיד עוד קראו לעיר הזאת 'בת-ים' במלעיל, היום כבר קוראים לה במלרע", הגיב גולש בת-ימי בצער לידיעה על מעצרו של לחיאני ב-ynet.

ד"ר מומי דהן לא מתרשם מהתגובות המאופקות של חלק מתושבי בת-ים. "יש הבדל בין מה שאנשים אומרים למה שהם חושבים", הוא מסביר, אך באותה נשימה, מזהיר ממה שהוא מכנה "איתרוּג מוקדם" של מי שהיטיב עמם. "אסור שהציבור יהיה סלחן רק משום שהיטיבו עמו בטווח הקצר. זה מדרון חלקלק, ושחיתות תאכל לבסוף כל חלקה טובה".

עמדותיו של הפרופ' יואב דותן, שנחשב בעגה התקשורתית ל"פרידמניסט", ידועות בכל הקשור לריבוי החקירות נגד פוליטיקאים. לא פעם התבטא בנושא בחריפות, כשצא נגד מה שכינה "תוכנית ריאליטי של פוליטיקאי תורן בחקירה". בנוגע לפרשת לחיאני, דותן נחרץ בדעתו כי למשטרה לא הייתה אפשרות אחרת, אלא לפתוח בחקירה. "אין לצפות ממערכת אכיפת חוק לא לחקור כי הוא ראש עיר מוצלח. זה לא שיקול", אומר דותן. "האיש חשוד ששלח ידו בקופה הציבורית, והמשטרה מוכרחה לחקור".

ניחוח גזעני

ביום שלישי, כששוחרר לחיאני למעצר בית, הוא ביקש לפנות דרך המצלמות לתושבי עירו. "אתם תהיו גאים בי, אם לא היום אז מחר". בבת-ים רוצים להאמין שזה אכן יקרה. "הסיפור הזה הוא בהחלט טרגדיה", אומרת יולי תמיר. "אני מאחלת ללחיאני בכל לבי שיוכיח את זכאותו וישוב לנהל את העיר".

פרופ' מלכין מחזיק אצבעות ללחיאני, אך סבור שבת-ים חזקה מספיק, כדי להמשיך ולהתקדם גם בלעדיו. "גם בניו-יורק חששו שאם ג'וליאני יעזוב הכל ייעצר, משום שהוא שינה הכל. בשיקגו הפשע ירד גם בלי ראש עיר כריזמטי. זו שאלה להיסטוריונים - המתח שתמיד קיים בין המנהיג לבין הקונטקסט והתזמון. בת-ים אמנם נמצאת בתנופה, אבל כולם מקווים כאן שלחיאני יחזור להנהיג את העיר. אחרי הכל, 86% אמרו את זה בקלפי".