רק אל תציבו את התלמיד במרכז

על רקע הבחירות למוסדות ארגון המורים, נדמה שהוא עומד כיום על פרשת דרכים בין המשך היותו איגוד מקצועי, או הפיכתו לבמה לחשיבה חינוכית בלבד. זאת במיוחד נוכח דבריו של דודי פרידמן, שעומד בראש ארגון רוח חדשה: "אנחנו מאמינים שאם נשים את התלמיד במרכז והוא ירגיש שאכפת ממנו ובית הספר רלוונטי, הוא בעצמו ירצה להצטיין".

דבריו של פרידמן, שמבקש להיבחר כיו"ר ארגון המורים, צריכים להדליק נורה אדומה בקרב כל מורי ישראל. הפעם אינני תולה את דבריו בחוסר ניסיונו המשווע בתחום האיגודים המקצועיים, כיוון שזוהי חלק מהשקפת עולמו. אני מאמין לכל מילה שלו. דווקא משום כך אני חרד לא רק לגורלו של ארגון המורים, אלא לעתידו של המורה מן השורה שהפך לשק החבטות של החברה הישראלית. הוא ניצב לא אחת מול אלימות גואה הבאה לעיתים מציבור התלמידים והוריהם.

ארגון המורים הוא גם איגוד מקצועי וגם איגוד פרופסיונאלי. על פי השקפה ומדיניות זאת, המורה ורק המורה הוא במרכז, וכל השאר חגים סביבו.

קיימות שלוש סיבות לכך. הראשונה: המורה הוא המשאב האנושי המביא את מירב התפוקה למערכת. הוא היסוד הקבוע כאשר כל השאר מתחלפים ונעלמים.

שנית, דווקא משום שברמת בתי הספר המורים מציבים את התלמיד הבודד במרכז, ארגון המורים צריך לאזן השקפה זו ולהזכיר למורה שאף הוא במרכז.

הסיבה השלישית נובעת מהיותו ארגון המורים איגוד מקצועי שמטרתו להגן על חבריו מפני כל פגיעה בכבודו האישי ובזכויותיו המקצועיות. אלפי החברים החדשים שהצטרפו אליו בשנתיים האחרונות, באו אל שורותיו רק משום שהבינו שבארגון המורים המורה הוא לא סתם במרכז, הוא המרכז.

זהו תפקידו העיקרי של ארגון המורים. הוא לא אמור להיות נחמד לאיש פרט לחבריו, הוא לא אמור לטפל באף תלמיד. אם הארגון דן בתלמיד או בעיקר בנושא התלמידאות, הרי שזאת רק מתוך זווית הראיה של המורה.

זה בדיוק ההבדל בין ארגון המורים ובין חוג לחינוך. על במות לחינוך אפשר לשאול על מקומו של התלמיד במערכת. אם רוצה מר פרידמן להקים במה שכזאת - יבורך. שם ידונו כיצד יש לקדם את התלמידים בישראל.

נכון הוא שגם ארגון המורים כארגון פרופסיונאלי עוסק בתחומים חינוכיים, אולם נקודת המוצא היא המורה. הארגון יצא נגד תוכנית אופק חדש משום שהיא איננה מתאימה למורים בחטיבות העל יסודיות. הוא חותם הסכמים העוסקים במבנה הלימודים מתוך אינטרס ברור, ושמו המורה. הוא אינו מסכים כיום לרפורמה שמציע משרד האוצר, משום שלנגד עיניו עומד המורה בכיתה.

יתכן שיש כאלה בציבור שלא אוהבים התעקשות זו של ארגון המורים, אולם זה לא אמור להפריע לו להציב את המורה במרכז עשייתו. עם כל הביקורת המופנת כלפיו, זהו אינו חוג למקרמה ועובדיו אינם סורגים סוודרים לצדקה. הכלים העיקרים שלו הם מאבק ועוד פעם מאבק מתוך מטרה לקדם את המורה למרכזה של מערכת החינוך כולה.

משום כך, אמירתו של מר פרידמן שהתלמיד במרכז, לא רק סותרת את מטרות ארגון המורים, אלא אף מציגה עמדה שמחלישה אותו מול כוחות משרד האוצר, המעסיקים ומשרד החינוך ודרך אגב גם מול התלמידים. אם זו השקפת העולם של מר פרידמן ואולי אף של אחרים ברוח חדשה, ראוי שיקימו לעצמם במה לחינוך, ולא יהפכו את ארגון המורים מאיגוד מקצועי ופרופסיונאלי לעוד חוג רעיוני לחינוך שמכביר מילים יפות וזונח את העיקר בהגנה על זכויות חבריו המורים.