אפולו חייך. נשים הביטו בו בערגה ובי - בשנאה
"לא רוצה תרומת זרע, רוצה לדעת מיהו האבא, רוצה אבא עם זרע טוב, איש שאוהב אנשים, פתוח, נותן, יפה, חכם. אני מכירה אחד כזה, אבל מה, הוא הומו", אמרתי לו. פנטזיה שיכולה להתגשם
יעל היא סטרייטית מדהימה עם קול של פעמונים ועם אצבעות ארוכות של פסנתרן, והיא לא מפחדת ממני. אמרתי לה שאני מאוהבת בה, והיא נפנפה אותי בצחוקים המתגלגלים שלה: "אין לך סיכוי איתי, אני ישרה כמו סרגל, היחיד שאולי יעקם אותי זה החבר ההומו שלך".
כן, החבר הכי יפה שלי הוא הומו. כל חברותיי הסטריטיות נמסות כשהן רואות אותו, מתחילות להתנהג כמו נערות בנות 14 בהופעת פופ.
"הוא הורס", אמרה יעל והביטה בעיניים מזוגגות דרכי לכיוון האינסוף הוורוד והמתוק, חולמת על אהבה שמימית. "איזה גוף, איזה ידיים, איזה קול, איזה חיוך, אפולו בכבודו ובעצמו".
"אפולו" הוא גבר מרשים, גבוה, שזוף, רזה, עם פנים מושלמות של שחקן הוליוודי, גוף של דוגמן וחיוך גומתי עמוק ושורף.
"רק פעם אחת", אמרה יעל, "רק לשבת מולו שתי דקות ולהריח את הסבון שלו".
"הוא הומו", הסברתי לה, "אוהב גברים. נשים הן שקופות עבורו, דבורים מזמזמות, מטרד".
"אז למה הוא יושב איתך?" היא מתחננת, "מה יש בך שאין בי?"
"אני לא מסתכלת עליו בעיני עגל, אני לא מריחה אותו, אצלנו המין נשאר במכנסיים ולא מרחף באוויר".
"או איזה בזבוז", היא מקוננת, "אילו הייתי שקופה, רק לשבת ולהסתכל ולגעת טיפה".
"קישתה", אמרתי לה, "עכשיו ללכת הביתה, יש לי פגישה עם אפולו."
ישבנו על הטיילת עם כוס בירה ביד וניתחנו את העוברות והשבים. "זו גרושה עם שתיים, דו-מינית, שבעלה זרק אותה אחרי שהוא תפס אותה עם הבן של השכן", ניחשתי בידענות.
אפולו חייך, וכל הנערות בטיילת הסתכלו עליו בערגה ועלי בשנאה. "כיף לשבת איתך", אמר, "כזה שקט, אני לא מבין את הנשים שלך, ואת לא מבינה את הגברים שלי".
"אני רוצה ילד, תינוקת חמודה, שאוכל לנשק כל היום"
ואז עברה אחת עם תינוק חמוד שחיבק את צווארה, וליבי נחמץ. "אפולו", אמרתי "אני רוצה ילד, תינוקת חמודה, גמדה קטנה שאוכל לנשק כל היום."
אפולו השתתק, הוא הרגיש שפתאום אני רצינית, שזה לא נושא לצחוקים, שדיברתי מתוך הלב ומתוך האינסטיקטים הנשיים שהתעוררו.
"אני לא רוצה תרומת זרע, אני רוצה לדעת מיהו האבא, אני רוצה אבא עם זרע טוב, איש שאוהב אנשים, פתוח, נותן, יפה, חכם. אני מכירה אחד כזה, אבל מה, הוא הומו".
כאן התעורר אפולו ושאל בעניין "מי זה? אני מכיר אותו?"
"זה אתה יקירי, אתה תהיה האבא של ילדתי".
עצמתי את עיניי ודמינתי את התינוקת שלי זהובת השיער עם גומה בסנטר, מחייכת ומגרגרת לתוך הפנים שלי, ואהבה אינסופית שטפה אותי.
"אני אתן לה הכל, את כולי, היא תצמח ותהיה הכי יפה, הכי חתיכה, הכי חכמה, הכי רגישה ואוהבת. הרי יהיו לה את הגנים שלך וגם שלי".
"ואיך היא תגדל? בבית עם שתי אמהות שאחת מתחלפת כל חודש? האם תוותרי על העולם שלך ותהיי אמא 24 שעות ביממה?"
ידעתי שאפולו צודק, קצת, לא רציתי להודות, רציתי תינוקת כל כך. "אולי נמצא דרך, אולי נגור יחד ואתה תהיה אבא אמיתי, יהיה לך חדר משלך עם האהובים שלך ולי חדר משלי עם האהובות שלי. ואולי נעשה אחות קטנה לילדה שלנו, משפחה אמיתית", אמרתי.
"את מסבכת את העניינים", אמר אפולו, "את רצה יותר מדי מהר, וכבר הכנסת אותי לביתך, וסידרת לי אהובים, ואולי עוד מעט נתחתן?"
"אין שום חוק נגד נישואי הומואים ולסביות. זה רעיון נפלא"
"רעיון לא רע", אמרתי, "אין שום חוק נגד נישואי הומואים ולסביות. זה בעצם רעיון נפלא, שיתוף מלא בלי מתחים מיניים". אפולו שתק.
"אוקיי", אמרתי "נתחיל לאט, קודם כל תעשה לי ילד, אחר כך תתאהב בילד, ואז נדבר".
"אז את רוצה שאלך מחר לרופא, ואתרום זרע?"
"לא", אמרתי "אני לא רוצה שהתינוקת החמודה שלי תתחיל את חייה בתוך מזרק זכוכית. אני רוצה שאתה תכניס את המהשמו שלך לתוכי ושהזרעון עם הזנב ינשק את הביצית ללא התערבות של רופא קר ומנוכר".
כאן החוויר אפולו וגם אני. ניסיתי לדמיין את הסיטואציה ולא הצלחתי, אפילו שאני מלכת הפנטזיות.
"אני צריך לחשוב", אמר, "בעצם לדמיין ..."
בדיוק אז עברה יפה אחת שהתלבשה כמו גבר, נעצה בנו עינים מתגרות ועיכסה הלאה. אפולו השתתק ומילותיו התבלבלו.
"מה קרה אפולו?" צחקתי, "זו אשה מהנשים שלי, לא ידעתי שאתה חובב דגיגות".
"זה גבר", אמר בחולשה, "גבר בלבוש אשה".
"זו אשה", פסקתי. "תראה את הפנים החלקות שלה, תראה את הישבן הנשי שלה, הגוף העדין והרזה". ואז עלה בי רעיון. "אולי נתחפש; אתה לאשה סקסית ואני לגבר הורס ונפתה זה את זה?"
אפולו עצם את עיניו וליקק את שפתיו, וגם אני.
הוא בא לאסוף אותי לארוחת ערב. כשפתחתי את הדלת ראיתי אשה מדהימה, רגליים ארוכות וחטובות צומחות מתוך חצאית מיני צמודה מעור שחור. בטן חלקה ושרירית, שיער בלונדי ארוך גולש ורך, ז'קט קצר שמכסה חזה זעיר, כמו שאני אוהבת, והעינים הזורחות של אפולו.
גם אני לא טמנתי את ידי בצלחת: מכנסי עור שחורים צמודים, חולצת משי גברית מרפרפת שמגלה את תחילתו של חזה חלק, שיער קצר קצוץ ושפם מלאכותי על שפתיי העדינות.
אפולו התלהב, וגם אני. צעדנו ברחוב חבוקים, וכולם הסתכלו על הגבר הרזה שמהלך מעדנות ומחבק את הבלונדינית הגבוהה והשרירית.
אכלו ורקדנו ושתינו והשתעשנו, ובסוף הערב הגענו לביתי שתויים, מרחפים והוזים. מסוחררת, השקיתי אותו עוד שתי כוסיות. הוא הפך אותי בעודי לבושה, קרע את מכנסיי מעלי וביצע בי את זממו.
לא נולד לנו ילד; כנראה צריך לעשות את זה מתוך אהבה אמיתית, או אולי צריך לנסות יותר מפעם אחת, או שהוא נכנס לחור הלא נכון.
ישבתי עם אפולו על הטיילת וחלמתי על הגמדים שלי.
"אולי עוד פעם, אפולו?"
"הפעם לא תעבדי עלי", אמר. "ילדים זה לא צעצועים, וכשנמאס אי אפשר לזרוק. את לא בנויה לזה, את פרפרית, צריכה לטעום כל הזמן צוף חדש, ולחוות התרגשות חדשה. זה לא הוגן לילדים שלך, לא כל אחת צריכה להיות אמא".
הסתכלתי עליו נדהמת. "מה קרה לך אפולו, גם אתה שונא לסביות? מה רע בלרצות ילדים? אני מבטיחה שאהיה האמא הכי טובה שבעולם".
"זה לא בגלל שאת לסבית", אמר. "זה בגלל שנולדת להיות פרפרית חופשיה. יש סטרייטיות פרפריות כמוך, ויש לסביות שהאמהוּת היא טבע שלהן, את לא".
* * *
ישבתי עם יעל וחיסלנו בירות.
"אפשר להזמין אותך לכוס קפה קטנטן אצלי בבית?" ניסיתי לפתות אותה תחת השפעת הבירות.
"רוצה את אפולו", מלמלה.
"תעשי לי ילד", אמרתי לה בלחישה. אבל היא כבר נרדמה, חולמת על אפולו.
