מרחץ טורקי - הכל כלול

אחת הסצנות הקולנועיות, ואחד המשפטים מסרט שהפכו להיות לסמל ולמותג קולנועי, היא הסצנה מתוך המערבון 'הטוב הרע והמכוער'. אגב התפתחות העלילה במערבון, והמרדף של הטובים אחרי הרעים, אומר השחקן אלי וולך את המשפט שהפך לסלנג: If you want to shoot - Shoot  Don't talk . בעברית פשוטה אומר הקאובוי - את אתה רוצה לירות- תירה. אל תדבר ואל תברבר.

שוב ושוב עלה המשפט זה לנגד עיני בראותי את הסאגה העלובה והמבישה של התנהלות והתנהגות ממשלת ישראל, משרד החוץ וסגן שר החוץ מול הטורקים.

תחליט - אם אתה רוצה לדבר - דבר. אם החלטת לירות - תירה. אבל גם לחטוף את המכות וגם לאכול את הדגים המסריחים וגם להיות מגורש מהעיר כמו באותו הסיפור - זה נראה כבר על גבול הגרוטסקי, אם לא מעבר לזה.

יש ביטוי נפוץ בתלמוד -" מעיקרא מאי קסבר"? בתרגום לעברית - מלכתחילה - מה בעצם חשבת וסברת? בביטוי הזה משתמשת הגמרא במהלך דיון תלמודי, כאשר אחד הטוענים בדיון נכנס לדרך ללא מוצא, או טוען טענה שלא מובילה לשום מקום, או שמובילה למקום לא טוב ולא נכון. במקרה כזה שואלת הגמרא - מלכתחילה מה חשבת? הרי אתה לא טיפש, ודאי לקחת בחשבון שעלול להיווצר גם תרחיש שכזה - אז למה עשית זאת מלכתחילה? מה הייתה הסברה שלך מעיקרא?

ואני רואה את התנהלות הממשלה מול טורקיה, אבל לא רק מול טורקיה, אלא בכלל - ושואל את עצמי - מעיקרא מאי קסבר? וכי מה חשבו החכמים במשרד החוץ - שאפשר להעליב ולהשפיל קבל עם ועולם שגריר של מדינה זרה וזה יעבור בשקט? אם הם חשבו כך - סימן הוא שהחכמה והתבונה מהם והלאה. אם מצד שני הם אכן ידעו מראש שזו תהיה התגובה הטורקית - ואף על פי כן החליטו לעשות לשגריר 'זובור' בפרהסיה למען יראו וייראו - אז מה פשר ההתקפלות וההתנצלות והיציאה מהפרשה ומהזירה עם זנב מקופל עמוק בין הרגליים?

וממילא צצה ועולה השאלה - אם כך מתקבלות החלטות בממשלה, אם זו רמתם והתנהלותם של מקבלי ההחלטות, אם לא ברור לא 'מעיקרא מאי קסבר' וגם לא 'בסוף מאי קסבר' - אם כך מתנהלים העניינים במדינה - אז אולי גם בנושאים אחרים כך המדינה מתנהלת, ללא חשיבה מראש וללא חשיבה על התרחישים האפשריים - בנושאי חברה, ביטחון, התיישבות וכן הלאה ?

הסאגה הזו של התנהגות המדינה מול טורקיה ומול השגריר מעלה הרבה שאלות עגומות, עצובות וקשות על חכמתם ואישיותם של מקבלי ההחלטות, והקריטריונים על פיהם פועלת הנהגת המדינה.

ואצל משה ואהרון

להבדיל כל ההבדלות, ובמרחק של אלפי שנים, ניצבים שני האחים, משה ואהרון, מנהיגי המיעוט היהודי לפני המלך הגדול פרעה. האחד בן 80 והשני בן 83. בפיהם בקשה שהפכה להיות נכס צאן ברזל בכל מאבקי החופש והחירות בעולם- 'שלח את עמי'.

פרעה, הדיקטאטור הגדול מסתכל עליהם ממרומי כיסאו בלגלוג ובזלזול - ואומר - לא ידעתי ואני לא מכיר לא את ה' ולא אתכם, וממילא חבל לכם לבזבז את זמני ואת זמנכם בכל מיני מאבקי שיחרור חסרי תועלת . ונדמה לי שגם פרעה אומר למשה ואהרון את המשפט מהמערבון: If you want to shoot - Shoot. Don't talk .

אלא שבשונה מהתנהלות ימינו, משה ואהרון היו ערוכים מבעוד יום לכל תרחיש אפשרי, כפי שהכין אותם הקב"ה, והם הגיעו עם שתי תכונות בסיסיות, שבסופו של דבר הובילו להצלחת המשימה- אמונה בה' ובצדקת הדרך ונחישות. ממילא- כשראו שאין טעם לדיבורים , אז ממילא נוצר מצב של Don't talk, אלא Shoot.

כשאין לך את המחשבה התחילה - ממילא גם סוף המעשה יראה עלוב ועצוב. כשאין לך את האמונה בצדקת הדרך - גם לא תגיע לשום יעד, וכשאתה עושה קולות של שטיח - אל תתפלא שכולם דורכים עליך.

מותר למדינה לעמוד

על שלה אם היא סבורה שזה נכון ושזה שומר על כבודה ועל גאוותה הלאומית. מותר למדינה לפעמים לבלוע צפרדעים ולהתפשר כדי להימנע מנזקים וממפגעים עתידיים. אסור למדינה לעשות צחוק מעצמה,מכבודה ומתרבותה, ולהתנהל בחוסר חשיבה ובחוסר טאקט, לא יודעת אם היא רוצה לירות או לדבר. מדינה שלא מחליטה 'מעיקרא מאי קסבר', לא תגיע לשום מסקנה בקצה הדרך.

כדאי לעקוב ולו במעט אחרי התנהלותם של שני האחים הזקנים מהפרשה, מנהיגים אמיתיים - שפועלים מכוחה של שליחות, מתוך ענווה ועוצמה, מתוך אמת פנימית עמוקה ומתוך אמונה עמוקה עוד יותר. רק מתוך כך הם מסוגלים לעמוד מול הדיקטאטור הגדול - בלי למצמץ ובלי לגמגם, בלי להתנצל ובלי להתרפס - ולומר לו בקול הכי צלול - 'שלח את עמי, כי בסופו של דבר אתה פרעה תדע גם מי זה ה' וגם מי זה עם ישראל'.