אנסמבל הרצליה מציג: עונה נושכת

אנסמבל תיאטרון הרצליה נחשב אמנם תיאטרון קטן, אבל הרפרטואר החדש שהוא חושף לשנתיים הבאות מציע אלטרנטיבה אמנותית לא מבוטלת להיצע של התיאטראות הממסדיים בתל אביב.

את העונה תפתח בחודש מרץ ההפקה "המתאבד" - קומדיה מוזיקלית פרועה מאת המחזאי הרוסי, ניקולאי ארדמן, שעיבד ויביים אורי פסטר. אחרי שנים ארוכות של פעילות בארה"ב, בעיקר בתחום הקולנוע, והתנתקות מהבמה הישראלית הממוסדת, חוזר פסטר אל התיאטרון הרפרטוארי עם סאטירה חברתית נשכנית, שעוסקת ביחס השלטון לשכבות החלשות והאופן שבו "חוגגת" התקשורת על העוני.

פסטר. חוזר לביים בתיאטרון הממסדי בישראל (צילום: יריב אלבכרי)

במרכז המחזה מובטל נצחי שמואס בחייו, והופך בעל כורחו לסמל לכל השדולות ומנסחי המנשרים ברוסיה הענייה של תחילת המאה ה-20. את התפקיד הראשי יגלם איצ'ו אביטל.

"זו סאטירה מצוינת ומצחיקה מאוד שנועדה לעבודת אנסמבל טהורה", אומרת מנהלת תיאטרון אנסמבל הרצליה, אופירה הניג, "מעולם לא עבדתי עם פסטר, אבל במפגשים שקיימנו בביקורים שלו בארץ זיהיתי געגוע לחדר החזרות. כשהוא הציע את המחזה - זו נראתה לי הזדמנות. אחרי כל הדרמות והטרגדיות שהיו בתיאטרון, הרגשתי שאנחנו זקוקים לסיבה למסיבה. ההפקה הזו היא מסיבה בכל המובנים".

שייקספיר לצעירים

אחת מהפקות הדגל של העונה הקרובה תהיה "איש ואישה אחת", אירוע תיאטרלי המבוסס על סיפורי עמים. את הסיפורים ערכה הניג שגם תביים את ההפקה. לידתו של הפרויקט - קופרודוקציה של האנסמבל עם פסטיבל ציריך ותיאטרון חיפה - התרחשה במהלך עבודתה על "עירם של האנשים הקטנים" מאת שלום עליכם.

הנינג. אלטרנטיבה לממסד (צילום: ז'רר אלון)

"קראתי באותה התקופה המון סיפורי עם יהודיים ממזרח אירופה שעברו מדור לדור", היא מספרת, "רציתי להבין את ה-DNA שלנו ויצאתי למסע שעבר בכורדיסטן, קזאחסטן, ארצות ערב ופלסטינה. קראתי כאלף סיפורי עם קצרים שנכתבו במאות ה-19 וה-20. בסופו של דבר החלטתי שנכון יהיה להישאר באזור המזרח התיכון, ופניתי לארכיון הסיפור העממי שמשמר את המסורת ההולכת ונעלמת של מספרי סיפורים יהודים וערבים".

הניג שלתה כ-50 סיפורים ששוכתבו על ידי יוספה אבן שושן, שמעון בוזלגו וטאהר נג'יב. ההפקה תוצג בעברית ובערבית ותחבר תימה וצורה. "באופן כללי אני מוצאת את עצמי לאט מתרחקת מהמחזה הכתוב", אומרת הניג, "במקרה של ההפקה הספציפית הזו אני מרגישה שיש כאן אמירה פוליטית עמוקה ביותר, מבחינה זו שיש כאן חזרה לשורשי התרבות שלנו שמקורם בתיאטרון סיפור". את ההצגה תלווה מוזיקה מקורית מאת יהודה פוליקר.

באוקטובר יועלה במתחם האנסמבל למשך שבוע פרויקט בימאיות צעירות, שיציע פסטיבל מחזות קצרים ממיטב הקלאסיקה העברית והעולמית. הפרויקט, שהחל לפני שנה, הוא מעין חממת יצירה לבימאים בראשית דרכם ומטרתו לפתח שפות בימוי חדשות.

שתיים ייכנסו לרפרטואר הקבוע

המשתתפות מגיעות מדיסציפלינות תיאטרוניות שונות מתוך כוונה ליצור דיאלוג מפרה ומעשיר. במסגרת זו ישתתפו שחקנים מהאנסמבל לצד שחקנים אורחים.

העבודות שיוצגו הן: "אינטרלודים" מאת סרוונטס בבימויה של איה קפלן; "בוקר וערב" מאת י.ח ברנר בבימויה של אנה בניאל; "אסקוריאל" מאת מישל דה גילדרוד בבימויה של שיר גולדברג; "האיש עם הפרח בפה" מאת לואיג'י פירנדלו בבימויה של אורלי רביניאן והפקת תיאטרון חזותי פיזי בבימויה של נאווה פרנקל. מבין ההפקות שיוצגו במסגרת הפסטיבל ייבחרו שתיים שישולבו במסגרת הרפרטואר הקבוע של התיאטרון.

כמו כן, האנסמבל ימשיך את שיתוף הפעולה הפורה עם המחזאי גלעד עברון, שיציג בעונה הבאה בבכורה מחזה חדש שעלילתו מתרחשת בזמן התמוטטות הממלכה הצלבנית בארץ ישראל במאה ה-12. המחזה, אותו תביים הניג, מתייחס להיסטוריה המקומית וגם לזו האירופית ומפגיש ביניהן.

במרכז המחזה מלך ירושלים, ילד צעיר שמאבד בהדרגה את אבריו, עקב מחלת הצרעת וסופו שהוא קיים על הבמה רק כראש מדבר ללא גוף. מולו ניצב נסיך עבר הירדן, רנו משאטיון, דמות צבעונית, מלאת תשוקה, סוחפת ואלימה. העלילה נעה בין האירועים ההיסטוריים הגדולים לסיפור הפרטי והאינטימי, ועוסקת בין היתר גם באפשרות לבנות עולם באמצעות שפה.

יוצרים נוספים עמם חוזר האנסמבל לעבוד הם המחזאי יהושע סובול והבמאי גדליה בסר, מייסד התיאטרון. סובול ובסר חברו יחד לעבודה על "נירנברג 1946", מחזה שנכתב בהשראת ספר ראיונות גנוזים עם פושעי מלחמה נאצים שראה אור לאחרונה.

בין המרואיינים שמשכו את תשומת ליבו של סובול היה אלברט שפר, האדריכל הראשי של אדולף היטלר. סיפורו של שפר חושף אמן מבריק שהיה מוכן לעשות הכל כדי להמשיך ולעסוק באמנותו.

מחזהו של סובול - כמו מחזות אחרים שעסקו באותו הנושא בהם "המנצח" מאת רונלד הווארד או "אנה גלקתייה" מאת הווארד ברקר - מביא מבט חודר על תקופה אפלה ומעורר את הדילמה הנצחית בחייהם של אמנים המסרבים להכיר בהקשר החברתי-פוליטי שבו הם יוצרים וממשיכים ליצור.

"זה מחזה שמעלה שאלות על גאונות ומוסר, תודעה והכרה, מחויבות חברתית מול מימוש עצמי", אומרת הניג. ההפקה מתוכננת להציג על במת האנסמבל באפריל 2011.

בוזגלו. "הוא המוזה שלי" 

שיתופי פעולה ארוכי טווח הם חלק מה"אני מאמין" של האנסמבל, כך לדברי הניג. בכך היא מכוונת לא רק ללהקת השחקנים, אלא גם לבימאים, מחזאים, מעצבי תאורה ותפאורה, מתרגמים ומעבדים שמצאו בו בית. בין היוצרים ששמותיהם חוזרים ועולים בהפקות שונות של האנסמבל אפשר למצוא את מעצבת התפאורה מרים גורצקי, המחזאי גלעד עברון, הבמאים יוסי יזרעאלי ועמית דרורי, מעצב התאורה ג'קי שמש והמתרגם, המעבד ובן זוגה של הניג, המשורר שמעון בוזגלו.

זוג בחיים ובעבודה

"שמעון הוא חלק בלתי נפרד מסביבה של יוצרים שמצאו בית באנסמבל", אומרת הניג בתגובה לשאלה על שילוב בן זוג בעבודת התיאטרון תחת ניהולה, "אלו יוצרים ייחודיים שנפגשים באנסמבל כל פעם בהקשר אחר, והם גם מעגל שאיתו אני מתייעצת".

"כולם עושים למען האנסמבל גם בהתנדבות ובנדיבות לב בלתי פוסקת", מוסיפה הניג, "בתחום התרגום מיוונית

עתיקה, שמעון בוזגלו היה שמעון בוזגלו עוד לפני שהכרנו. אז, כמו היום, הוא תרגם גם לתיאטרונים כמו הבימה והקאמרי. אין ספק שהוא המתרגם הטוב ביותר בארץ לתיאטרון מיוונית עתיקה ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו.

"מעולם לא השפעתי על בימאי לבחור בו כמתרגם, להיפך, עצרתי לא פעם פניות כיוון שדובר בתרגום מאנגלית וחשבתי שמבחינה אתית ראוי וצריך לתת עבודה למתרגם אחר, ויש טובים ונפלאים כמו דורי פרנס או דורון תבורי שגם איתם אני נוהגת לעבוד הרבה".

הניג מוסיפה כי "כבימאית שמעון הוא שותף ליצירה שלי ככותב ומתרגם. הוא המוזה שלי. באמנות וביצירה אין פוליטיקה ואין מקום לרכילות. או שיש השראה או שאין השראה. אני לא חושבת שמישהו היה מוכן לוותר על האופציה כשיש השראה".