למרות זיהוי DNA: נאשמי אונס זוכו מחמת הספק

בדיקת DNA נחשבת לראיה חד-משמעית, שדי בה להביא להרשעה בתיק אונס - אלא שלא תמיד הדברים הם כה פשוטים, כפי שניתן לראות במקרה שלפנינו. תיק אונס מורכב ועמוס בפרטים נגמר הבוקר (יום ב') בזיכוי, למרות ראיה חותכת - לפחות לכאורה - נגד הנאשמים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב זיכה מחמת הספק את צחי יצחק וזיו טאלקר, תושבי המרכז שהואשמו באונס נערה בת 17 במועדון - אף שנוזלי גוף של השניים נמצאו על גופה, כפי שהוכיחה בדיקת DNA. בית המשפט קבע כי למרות זאת, לא ניתן לקבוע בוודאות שהם האנסים.

על פי כתב האישום שממנו זוכו, השניים אנסו את הנערה במכונית, כשהיא שיכורה ומעורפלת. בית המשפט האמין למתלוננת כי נאנסה באותו הערב, אך קיבל גם את טענת עו"ד טלי גוטליב מהסנגוריה הציבורית, שייצגה את יצחק, לפיה לא ניתן לקבוע בוודאות כי השניים הם האנסים,

בשל ספקות לגבי סדר ההתרחשויות באותו הלילה, וספקות נוספים לגבי ממצאי ה-DNA. את טלקאר ייצגו עו"ד אהרון שליין ועו"ד אריאל סלטו.

האונס אירע ביוני 2007, אז יצאו המתלוננת והנאשמים לבילוי עם אנשים נוספים במועדון בראשון-לציון. על כמה מהעובדות אין מחלוקת: יצחק הציע למתלוננת לשתות עמו אלכוהול והשניים שתו, ולאחר מכן אף התנשקו והתגפפו במועדון. מאוחר יותר, ביקשה לצאת מהמועדון כיוון שלא חשה בטוב. היא יצאה מהמועדון, שכבה על הרצפה, בכתה וצעקה, והנאשמים הכניסו אותה למכוניתו של יצחק, ואמרו לאנשים שהיו במקום שהם לוקחים אותה לטיפול במד"א. על פי כתב האישום, בדרך לתחנת מד"א אנס אותה יצחק, כאשר במקביל, גם חברו טאלקר הגיע לפורקן מיני.

התביעה הסתמכה במשפט על שתי ראיות מרכזיות: עדותה של המתלוננת, וחוות דעת מומחה, לפיה נמצא DNA של שני הנאשמים על תחתוניה ושמלתה של המתלוננת. עדות המתלוננת נתפסה כאמינה, אך השופטים התייחסו אליה בזהירות בשל מצבה באותו לילה. אשר לבדיקת ה-DNA, זו הייתה חד משמעית רק נגד טאלקר - אלא שלפי ההשתלשלות העובדתית, דווקא יצחק היה זה שאנס אותה בפועל. כך, ללא צירוף של עדות חד משמעית וזיהוי DNA ודאי לאף אחד מהנאשמים - זוכו לבסוף שניהם.

"זכרונה - קטעים-קטעים משובשים"

השופטים אורי שהם, יהודית שבח ושמואל ברוך, קיבלו את החלטתם פה אחד. בפסק דינם התייחסו תחילה לעדותה של המתלוננת, וקבעו כי אין חולק על כך שהיא והנאשמים בילו יחד במועדון ושתו לשוכרה. עוד הוסיפו כי המתלוננת הותירה רושם של נערה ישרה והגונה, ובוודאי לא כזו הטופלת במזיד האשמות שווא נגד מכריה. יחד עם זאת, הוסיפו השופטים, "ברור לחלוטין כי המתלוננת, כאופייני לנפגעי טראומה, לא זכרה במדויק את אשר אירע לה בלילה הנורא, וזכרונה מורכב מקטעים-קטעים שהסדר הכרונולוגי בינהם שובש".

"הרושם הכללי העולה מעדותה, הוא כי מרבית האירועים עליהם היא מספרת אכן התרחשו בפועל בצורה כזו או אחרת", קבעו השופטים, "אולם לאו דווקא על ידי האנשים אותם היא מציינת... אין ספק שמקצת ההתרחשויות שפקדו את המתלוננת באותו לילה נמחקו כליל מזכרונה, וחלקם אירעו שעה שהמתלוננת הייתה מטושטשת ושיכורה, דבר הדורש להתייחס לעדותה בזהירות יתרה".

נקודה בעייתית אחת בעדותה של המתלוננת, שעליה עמדו השופטים, נוגעת לקשר הסיבתי בין השתייה לשוכרה לאונס. על פי פסק הדין, המתלוננת סיפרה כי "טרם כניסתה למועדון פגשה את צחי, אשר השקה אותה מספר כוסות אלכוהול. לאחר מכן עלתה למועדון, חשה ברע, יצאה ממנו עם צחי, נשכבה מעולפת על רצפת החנייה ואז נלקחה על ידי הנאשמים לתחנת מד"א - ובדרך נאנסה".

המתלוננת, קבעו השופטים, קשרה בעדותה בין השקייתה באלכוהול על ידי צחי, לבין הרגשתה הרעה לאחר מכן ואינוסה - אולם הראיות מפריכות את קיומו של קשר כזה, שכן למעשה, המתלוננת שתתה אלכוהול שוב לאחר מכן, ללא מעורבות הנאשמים. "מהעדויות הרלוונטיות ללוח הזמנים", קבעו השופטים, "עולה כי לא קיים כל קשר בין העובדה שצחי כיבד אותה בשתיית אלכוהול בטרם הכניסה למועדון, ומה שמכונה על ידם 'סבב השתייה הראשון', ואילו המתלוננת חשה ברע רק לאחר שיצאה ל'סבב השתייה השני', אחרי השעה 02:00 בלילה".

"לא ניתן לבצע אינוס בצוותא לבד"

חלק מרכזי בפסק הדין עוסק בממצאי חוות הדעת הנוגעת ל-DNA שנמצא על המתלוננת. מחוות הדעת עולה כי בתוך תחתוניה של המתלוננת לא נמצאו תא זרע, אולם נמצאה בהם תערובת של נוזלי גוף "שמקורה ביותר מפרט אחד". הפרופיל הגנטי הבולט בתערובת זו - שמקורה היה יכול להיות מזרע, אך גם מרוק, זיעה וכדומה - היה של טאלקר, אך חוות הדעת לא שללה אפשרות שגם ליצחק או למתלוננת עצמה יש חלק בה. על שמלתה של המתלוננת נמצאו גם תאי זרע -  שנמצאו תואמים לפרופיל של טאלקר - וכן נוזלי גוף נוספים, גם של יצחק.

התביעה טענה בבית המשפט כי די בממצאי ה DNA של טאלקר בתחתוניה של המתלוננת כדי להרשיעו באונס, לנוכח ההסתברות הסטטיסטית הגבוהה, ולאור התקדימים המאפשרים הרשעה על יסוד חוות דעת שכזו. אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם השתלשלות האירועים כפי שמגולל אותה כתב האישום - בו נטען כי דווקא יצחק הוא שאנס אותה.

יש לציין כי שני הנאשמים לא הכחישו באופן גורף שקיימו מגע עם המתלוננת באותו לילה, ויצחק אף אישר בבית המשפט כי התנשק והתגפף עמה בשירותי המועדון. זה, לדברי השופטים, עשוי להיות ההסבר להימצאות ה-DNA שלו על שמלתה וייתכן שגם בתחתוניה: "לא מן הנמנע כי רוק של יצחק, זיעה, או שערה משערות גופו יותירו אותותיהם על גוף המתלוננת".

לגבי טאלקר, קבע בית המשפט שממצאי חוות הדעת בעניינו הם "חידה שלא מצאה את פתרונה", וכי "קשה להשתית עליהם קביעות עובדתיות, שעה שגם התביעה אינה יכולה להצביע על מערך עובדתי שיסביר כיצד הגיעו סימני זרעו לתחתוניה של המתלוננת באופן המהווה עבירה. ממצאי חוות הדעת - משכנעים ככל שיהיו - לא פוטרים את התביעה מחובתה זו".

בסופו של דבר החליט בית המשפט לזכותו, בהסבירו כי הואשם רק כמבצע בצוותא עם יצחק, וזיכויו של האחרון - שנגדו לא נמצאה ראיית DNA חותכת - גורר אחריו "כתוצאת לוואי בלתי נמנעת", גם את זיכויו של טאלקר - "שהרי לא ניתן לבצע אינוס בצוותא לבד, ולא ניתן לחבור לאונס שלא הוכחה התרחשותו".

"אנס מפנה קורבן לטיפול? לא יעלה על הדעת"

המשפט עסק גם בטענות העובדתיות לגבי התנהלות העניינים משעה שהמתלוננת חשה ברע ויצאה מהמועדון ועד שהגיעה למד"א - פרק הזמן שבמהלכו נאנסה לטענתה.

התביעה טענה כי העובדה שיצחק, שנהג במכונית, בחר בדרך החשוכה יותר להגיע למד"א, מחשידה אותו בביצוע האונס. אולם השופטים קיבלו את קו ההגנה שלו, לפיו נסע בדרך זו מכיוון שחשש מבדיקת אלכוהול, לאחר ששתה אלכוהול רב באותו ערב וחשש להיעצר.

בית המשפט הוסיף עוד בעניין זה כי עצם העובדה שיצחק פינה את המתלוננת לטיפול רפואי לעיני כל, הזדהה בשמו והשאיר פרטים במקום, משחקת לטובתו.  "לא יעלה על הדעת", קבעו השופטים, "כי אנס יפנה את הקורבן לטיפול במוסד רפואי וישאיר אחריו פרטים מלאים כדי שיוכלו ליצור עמו קשר במידת הצורך".