דיבור נגיש

יש דברים בחיים שחסרונם מורגש רק כאשר אתה נתקל בהם שוב. זה יכול להיות אדם שהשפיע בעבר על חייך, מקום בילוי שלא פקדת מזמן וזו יכולה, כך מתברר, להיות גם תוכנית טלוויזיה.

הראל וחנוך באולפן האייטיז. כסאות התפורים למידותיהם (צילום: ערוץ 8)

"דיבור חדיש", שעלתה לשידור אמש (א', 22:30, ערוץ 8) בהגשת מירי חנוך ואסף הראל, הראתה עד כמה הטלוויזיה זנחה את נישת הביקורת העצמית (ולא, "ביקורטיווי" בערוץ 1 לא ממש נחשבת בהקשר הזה) ועד כמה יש מקום לתוכניות המקיימות דיון מעמיק בתקשורת הישראלית.

וכך, לא מפתיע שזו נפתחה בדיון קצר בין המנחים על "ארץ נהדרת", ושבערב הבכורה שלהם, חנוך והראל אירחו באולפן את דוד ליפשיץ, כותב התוכנית ואת אסי כהן, הכוכב הגדול שלה. תרצו או לא, העם רוצה לשמוע ולגמוע כמה שיותר "ארץ נהדרת" בימים אלה, ובהפקת התוכנית השכילו להבין את זה.

עם זאת, בחלקה הפוליטי, האמור להגיע מדי ערב בפתיחת התוכנית, הדיון לא היה קולח כמו זה שנערך עם אנשי "ארץ". הסופר יוסי סוכרי הובא כדי לשטוח את דעתו על אמירות שונות של אביגדור ליברמן, ובהמשך לפתח דיון בתגובה למאמר שהופיע ב"הארץ" (אלא מה, הרי אנחנו בערוץ 8). למרבה הצער ומבלי להיכנס לעמדות כאלה או אחרות, הדיון הספציפי הזה הפך למפגן פוליטי שמאלני בעידוד המנחים, מה שלא תרם ולא יוכל לתרום גם בעתיד לביסוס מעמדה של התוכנית כגורם משפיע בתקשורת הישראלית.

אותה בעיה צצה גם בהצגת דעותיהם האישיות של המנחים: חנוך פתחה את נושא "ההקפאה", במעין מאמר מערכת חצי-הומוריסטי שפשוט לא עבר טוב החוצה. כשהראל עשה את זה, ודיבר על סגירת המועדונים בתל-אביב, זה היה כבר הרבה יותר קולח.

בעט, אסף, בעט

הפינות, שככל הנראה אמורות להיות קבועות בתוכנית, של איל רוב (מוזיקה) ותמר גלבץ (ביקורת טלוויזיה) הן חלקים שעל פי התוכנית הראשונה ניתן להבין שעוד יגדלו בעתיד. גלבץ ואמירותיה על גודלה של מרינה מקסימיליאן בלומין ועל כך שהיא לא טעמה מהאוכל שבישל לה חיים כהן בתוכניתם המשותפת בערוץ 2 ("היא אפילו לא ליקקה כף!") היו צפויות ונבובות משהו, אך משעשעות, ופינתו של איל רוב, שנגעה הפעם במצעד העשור של ynet וגלגלצ היתה דווקא נשכנית ובוטה יותר, כמו שצריכה להיות פינת מוזיקה ביקורתית בתוכנית מסוג זה.

חנוך והראל. קבלו ח"ח על הילדים (צילום: יוסי צבקר)

הפוטנציאל ב"דיבור חדיש" ענק. נדמה שחשיבה מעמיקה נעשתה סביב התוכנית לפני עלייתה, ושחנוך והראל מתגלים כשניים שהכסא תפור בול עליהם.

במקרה של הראל, אגב, כסאו מתאים לו הרבה יותר מזה המשחקי-בידורי שהוא אימץ עד היום.

אותה חשיבה הפקתית באה לידי ביטוי בענק גם כשנבחרו ילדים להקריא תיקונים מעיתוני היום (למרות שזה היה קצת צורם כשהם היו צריכים להקריא בנוסף "מחמאות" שונות של דיירי "האח הגדול" אחד כלפי השני). רק שאלה אחת נותרה לי בסוף: מה לתוכנית אקטואליה-תרבותית ולמעטפת האייטיז הצבעונית (והמגניבה) הארכאית? מעוצב ככל שזה יהיה, אקטואליה ואייטיז כנראה שלא הולכים ביחד.