נוביצקי: "הלייקרס עשו מה שרצו על המגרש"

ביום ראשון בערב, במחזור הנעילה של העונה הסדירה בליגת ה-NFL, דאלאס קאובויס מחצה 0:24 את פילדלפיה. מספר שעות מאוחר יותר, את כל הזעם של אוהדי האיגלס הוציא קובי בראיינט ב-96:131 של הלייקרס על קבוצת הכדורסל של דאלאס.

"זו היתה נקמה על מה שהקאובויס עשו לאיגלס שלי", התבדח, או שלא, בראיינט, בסיום הניצחון המוחץ של LA על המאבריקס המסכנים, שהגיע אחרי שהקבוצה מעיר הולדתו, פילדלפיה, הובסה בקרב על הביתיות בפלייאוף הפוטבול.

נקמה פרטית בדאלאס על אירועי הפוטבול. קובי בראיינט (צילום: AP)

בהקשר המקצועי והרציני יותר, קובי, שהיה רגוע וקלע "רק" 15 נק',

אמר: "הרבה יותר קל לעלות למשחק מול קבוצות כמו דאלאס, כי יודעים שהפוקוס והריכוז תמיד יהיו שם. נתנו הצגה גדולה מול אחת הקבוצות הטובות בליגה".

מהעבר השני, דירק נוביצקי סיכם את תצוגת הנפל שלו ושל חבריו בסטייפלס סנטר: "הם פשוט עשו מה שהם רצו על המגרש. יש ערבים בהם דברים פשוט לא עובדים וזה מה שקרה לנו בהתקפה, בתחילת המשחק. במצבים כאלה, כשההתקפה לא עובדת, צריך לדעת לבצע כמה עצירות בהגנה, ופשוט לא הצלחנו".

נוביצקי מול בראיינט. לא כוחות בסטייפלס סנטר (צילום: AP)

עם כל הכבוד לניצחון הגדול של הלייקרס, מי שנכנס הלילה לדפי ההיסטוריה הוא כריס בוש. כוכב טורונטו, שהיה זקוק ל-15 נקודות כדי לעקוף את וינס קרטר ולהפוך לקלע מספר 1 בתולדות הראפטורס, הגיע ל-22 וזכה לסטנדינג אוביישן מהקהל שלו, ב-86:91 על סן אנטוניו.

"לפני הפתיחה, חשבתי על כמה נחמד יהיה לקלוע את הכמות הדרושה ולהפוך לקלע מספר 1 בכל הזמנים. אבל במשחק עצמו הייתי מרוכז בניצחון. נתנו להם להתקרב בסיום, אבל לשמחתי הניצחון נשאר בבית", סיכם בוש.

סטנדינג אוביישן לקלע מספר 1 בתולדות טורונטו. כריס בוש (צילום: רויטרס)

מייק ד'אנטוני מסביר איך מנצחים 43 הפרש

קבוצה שהיתה קרובה לעשות גם היא היסטוריה היא ניו יורק.

במהלך ההצגה המדהימה מול אינדיאנה, הניקס כבר הוליכו ב-48 הפרש, השווה לניצחון הגדול בתולדות המועדון. בסיום זה נגמר "רק" 89:132 במשחק שהסתפק בתואר - הניצחון הגדול ביותר מאז זה מול טורונטו, ב-1996.

"שיחקנו הכי טוב שאנחנו יכולים לשחק. פשוט ככה", סיכם המאמן המרוצה, מייק ד'אנטוני, "אהבתי את הפשטות בה שיחקנו - הנעת כדור נהדרת, בלי אגואיזם וביצוע כל המהלכים הפשוטים שאנחנו מכירים ומתרגלים". אם זה כזה פשוט, אוהדי הניקס רק יכולים לפנטז בגדול לקראת המשך הדרך.