בין ירושלים לניו אורלינס

לרבים מדי מאיתנו, מוזיקת הג'ז המסורתית מניו אורלינס היא מיצג קרקסי למדי של חבורה מבוגרת ומחוייכת עד אימה של מוזיקאים, חבושי כובעי קש ממורטטים, שמנגנת קטעים סחוטים עד זרא כמו "כשהקדושים צועדים בסך" ("When the Saints go Marching in") על כלי נגינה רב שימושיים, כמו קרש כביסה, ומשתמשים ללא בושה בשם במפורש: לואי ארמסטרונג.

כריסטופר. המוזיקה הכי חיובית והכי מחוייכת שיש (צילומים: גיל יוחנן)

על פניו ארמסטרונג נראה כמו מוזיקת הדיקסילנד: מצחיק, שמח, כרסתן, יתכן שאפילו מעורר גיחוך. אבל גם כל זה, לא מצליח להסתיר את המוח האלגנטי ביותר בהסטוריה של הג'ז. "אם אינך מרגיש את זה, אין סיכוי שתשיג את זה", נהג להגיד ארמסטרונג. והוא הרגיש, ועוד איך הרגיש.

אמש (ב'), במועדון הג'ז במרכז ז'ראר בכר בירושלים, הופיע והרגיש נגן הקלרניט הנהדר אוואן כריסטופר במסגרת סדרת "ג'ז חם", והחזיר לניו אורלינס ולדיקסילנד את הכבוד הראוי להן, כמוזיקה הכי חיובית והכי מחוייכת שיש. הרי שום מוזיקה אחרת, לא תגרום לשני זרים גמורים לחייך אחד אל השני באהבה ובידידות אין קץ, לאחר סולו קלרינט מפעים, מרטיט, מרגש, ולעיתים גם מצחיק. גם הנגנים נראים מאושרים לחלוק יחד את אותו סולו, שיתכן מאוד כי לא ישוב עוד לעולם.

קורץ למסורת

הרפרטואר של כריסטופר היה שונה, מיוחד, נלהב, ומתוק מאין כמוהו. המוזיקה הישנה העניקה פלטפורמה נהדרת לנגנים לפרק אותה למרכיביה: בלוז עמוק, סווינג וגוספל, תוך הפגנת אינטראקציה ויצירתיות, שהביאה לקטעים הישנים, חיים חדשים וניואנסים מפתיעים. "ג'ובילי" למשל, הסטנדרט הנפלא שכתב הוגי קרמייקל וזכה לאלפי ביצועים, מקבל טיפול מהסוג המשובח ביותר שמאפיין את כריסטופר: ידע שנובע מלמידה כנה של המסורת, אבל ללא חיקוי של המקור, מעריץ אבל עליז ונלהב, ומרחיב אך מכבד את השושלת והמסורת של ג'לי רול מורטון, קול פורטר ודיוק אלינגטון.

חיים חדשים וניואנסים מפתיעים 

לקלרינט, כלי הנגינה הגרוני, העצי ושופע הרגש של כריסטופר, הסטוריה ארוכה ושותפות גורל עם ניו אורלינס, ולאורך כל ההופעה מזכיר כריסטופר את האבות המנגנים כמו סידני בשה, פיט פאונטיין, בארני ביגארד וג'וני דודס ומבכה את מר גורלו של הכלי כיום, בשל חוסר הפופולריות היחסי שלו.

כריסטופר לעומת זאת, לא יכול להתלונן על חוסר פופולריות. המוזיקאי בן ה-38, יליד קליפורניה וכיום תושב ניו אורלינס, זכה אמש לקיתונות של אהבה מהקהל בירושלים ומארבעת נגני הקלרינט שנכחו בקהל, והרימו את ידיהם בתגובה להתעניינותו הכנה של כריסטופר בנוגע לתפוצתו של הכלי בעיר הבירה.

סינתזה מוזיקלית

אחת הבעיות של סדרת "ג'ז חם" הותיקה היא השידוך הכפוי לעיתים, בין נגני ג'ז ישראליים למוזיקאים הזרים המגיעים כאורחי הסדרה. העובדה שחלפו מספר שעות בלבד מאז פגש כריסטופר לראשונה את הנגנים שניגנו עימו אמש, היתה ברורה לאוזני ולעיני כל, והמוזיקאי אף הודה בכך. ואולם למרבה השמחה, הסינתזה המוזיקלית נשמעה טבעית ואורגנית לחלוטין.

כמו מושך הקצב בריצות ארוכות, כריסטופר מנגן מהר כמעט למן ההתחלה

ומסמן לחבריו להרכב להצטרף אליו ללא חשש. הנגנים חסרי המורא שנבחרו ללוות את כריסטופר, הם מהטובים, אם לא מהטובים ביותר, בישראל על הכלים שלהם. החיבה המופגנת של כריסטופר לגיטריסט עמוס הופמן ברורה לאור אלבומו האחרון של הקלרניטיסט, שמוקדש לנגן הגיטרה האגדי דג'נגו ריינהארט. הופמן, שמרבה לנגן על עוד בשנים האחרונות, ניגן נהדר וקיבל הזדמנות לסולואים ארוכים ויצירתיים כמו שאר חבריו. אסף חכימי על הקונטרבס לא צריך לנגן סולו כדי להראות שהוא מאסטר על הכלי שלו. הטרומבוניסט יונתן וולצ'וק, שעשה עליה לאחרונה, היה מצויין ובן לוויה הולם לכריסטופר בקדמת הבמה. שי זלמן נהנה כהרגלו ונתן בסיס קצב מרגיע ובטוח לחבריו.

יותר מסממנים חיצוניים ויותר מבכל מוזיקה אחרת, הג'ז מביא גם את אישיותם של המוזיקאים לידי ביטוי מוחלט במוזיקה שלהם, ואוואן כריסטופר מביא את קולו (הוא שר בשני קטעים) אישיות כריזמטית, אוצר צלילים, את אהבתו ואת החדשנות שלו למוזיקה שכבר הוספדה על ידי רבים כמי שגוועה ומתה ומעניק לה חיים חדשים. נהדר.

• אוואן כריסטופר יופיע השבוע בסדרת ג'ז חם: מוזיאון תל אביב לאמנות- 7-8.1.10, זאפה הרצליה- 6.1.10, חיפה, בית אבא חושי- 9.1.10