מה קורה לסטודנט שבא למרכז הישראלי בקהיר?

בימים של שקט הוא פורח, כשהמתיחות גואה הוא שומם, אבל כבר קרוב לשלושה עשורים שהמרכז האקדמי הישראלי בקהיר עומד יציב כמו סלע על גדות הנילוס, אי בודד כמעט של נורמליזציה. אלא שלא הכל זורם על מי מנוחות ביאור. מבקרים מצרים מדווחים כי הוטרדו בידי הרשויות מיד לאחר ביקורם במרכז. אחד מהם גם סיפר ל-ynet שקיבל איום מפורש, לבל יחזור לשם ויקיים קשרים עם ישראלים.

המרכז הוקם בתחילת שנות ה-80, במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים, על מנת לקדם את קשרי התרבות והאקדמיה בין שתי המדינות. סטודנטים מצרים, חוקרים וגם סתם תושבים סקרנים המבקרים במקום יכולים לבחור למשל בין עלעול בכתבי עמוס עוז לבין עיון במחקרים אקדמיים ישראליים שבספרייה המרשימה. לעתים גם מוקרנים סרטים ונערכות הרצאות אורח של אנשי תרבות מהארץ.

חוסיין בקר (20) מקהיר, סטודנט שנה רביעית לעברית באוניברסיטת מנופיה הסמוכה לבירה, קרא על המרכז בעיתון והתלהב. "כשנכנסתי לבניין לא האמנתי שאין במקום אף חייל או קצין משטרה",

 הוא סיפר ל-ynet בעברית גבוהה ורהוטה. "הבניין נראה שקט ורגיל כמו כל בניין אחר בעיר. כשנעמדתי מול השלט 'המרכז האקדמי הישראלי בקהיר' באותיות עבריות וערביות, לא יכולתי שלא להתרגש".

הוא ישב מרותק כמה שעות, קרא בעיתונים ובספרים ואפילו שאל כמה ולקח הביתה. "ביקשתי שיצרו עמי קשר בנוגע לאירועים במרכז ועזבתי בכוונה לחזור למקום", הוסיף חוסיין. אבל כוונות ומציאות לחוד.

מישהו לרוץ איתו? מישהו מאזין לך

"בעוד אני הולך ברחוב ומהרהר על הסיבה שהאליטה התרבותית המצרית מסרבת בכל כוחה לאפשר נורמליזציה תרבותית בין המדינות, ועד כמה הדבר יכול היה לעזור לתהליך השלום - לפתע אני שומע קול מצרי קורא בשמי. 'שלום חוסין', אמר לי האיש, שהציג את עצמו כסמל ראשון חוסאם משירות ביטחון המדינה.

"הבטתי עליו בבהלה ושאלתי אם עשיתי משהו. הוא אמר שהוא רק רוצה לשאול כמה שאלות והתחיל לחקור אותי על הסיבה שביקרתי במרכז,

 מי פגשתי שם, מה דעתי על ישראל ומה הישראלים כותבים על מצרים בעיתונות שלהם".

בקר ענה לשאלות ואיש הביטחון עזב אותו. "בתמימותי חשבתי שהעניין נגמר, כי די מקובל שאני, כסטודנט של השפה העברית, אבקר במרכז בשל צורכי לימוד". אלא שלאחר כשבוע קיבלה חברתו של בקר שיחת טלפון מאיש ביטחון נוסף ששאל אותה פרטים על בן זוגה, לימודיו ודעותיו הפוליטיות.

"כשהיא סיפרה לי את זה לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שזו רק חקירה קטנה עליי ושעדיף פשוט להתעלם, אבל היום קיבלתי שיחת טלפון ששימחה אותי מאוד מהמרכז הישראלי. הם הודיעו לי שביום שלישי הבא יש הקרנה לסרט 'מישהו לרוץ איתו', על בסיס ספרו של דויד גרוסמן. לא הספקתי בכלל לעכל את השיחה, ותוך כמה דקות קיבלתי שיחה ממספר חסום".

בקר ידע היטב מי נמצא מעברו השני של הקו. "לטלפון ענה קצין מצרי ששאלת אותי שאלות רבות של כן ולא, רק כדי להוכיח לי שהוא יודע עלי הכל. אחר כך הוא אמר לי 'אל תבקר עוד פעם במרכז'. לא אהבתי את הסגנון שלו והתעקשתי שאני אזרח חופשי ומותר לי ללכת לאן שאני רוצה. בתגובה הוא דיבר עלי בטון מאיים וחצוף, ומתוך פחד עניתי לו שלא אבקר עוד במרכז. כך הסתיימה השיחה ואיתה חלומות הנורמליזציה והשלום שלי".

"מאוד קשה להתמודד עם האנשים האלו"

כעת, בקר חושש שגם לאחר השיחה עם ynet יגיע טלפון מאיים. "מה שהם עושים זה לא רק אנטי ישראלי - זה אנטי אנושי", הוא אומר. "השלטון המצרי כבר עשה שלום עם ישראל ועכשיו אומרים לי לא ליצור קשר עם ישראלים? לא ביקרתי בשגרירות, באתי מתוך כוונה אקדמית לקרוא ספרים ונתונים.

"הייתי רוצה נורא ללכת להקרנה של הסרט, אבל אני מפחד. מאוד קשה להתמודד עם האנשים האלו. כוחות הביטחון המצרים ידועים בטיפול המיוחד שלהם לאזרחים בעיתיים. אני לא רוצה שיפגעו בי או בלימודים שלי, אני עוד צעיר. יש בתוכי אמונה של שלום עם ישראל אבל כרגע הפחד גובר על האמונה".

מנהל המרכז, פרופ' גבי רוזנבאום, מכיר את הטענות. "זה סיפור עתיק יומין שקודמיי עוד ניסו בזמנו לטפל בו, ללא הצלחה", הוא אמר ל-ynet.

 "המקרה של חוסיין לא מוכר לי אישית, אבל אנחנו בהחלט יודעים על ניסיונות מצד השלטונות לשכנע אנשים לא להגיע אלינו. אני לא יודע למה עושים את זה. בעבר סיפקו לנו כל מיני תשובות משונות לעניין, ובגדול הם לא מודים בזה. לטענתם הם רק מנסים לשמור על המקום ולדאוג לביטחוננו האישי".

רוזנבאום מדגיש שהעניין לא בשליטתם. "אני מקווה שהדבר יפסק בעתיד אבל אני ריאלי - לא נראה לי שזה יקרה. הדבר היחיד שאני יכול להגיד לאותם מבקרים שמאיימים עליהם הוא שמניסיוני, מי שמתעקש לבוא למרכז בסופו של דבר עוזבים אותו במנוחה".

• המידע הראשוני התקבל באמצעות האימייל האדום