מין אצל ילדים: נפוץ יותר, בגיל צעיר יותר

אמצו את זכרונכם ונסו להיזכר בימיכם בבית הספר היסודי. האם זכורים לכם מקרי תקיפה מינית? המקרה הקשה שנחשף השבוע באזור חיפה - ילדה בת עשר שקיימה יחסי מין עם קבוצת ילדים - אולי זיעזע את הציבור, אבל בשירותי הרווחה מכירים את המציאות הזו מקרוב - ובאופן תכוף. למעשה, גורמי הרווחה מטפלים מדי שנה במאות מקרים דומים, שרק בודדים מהם נחשפים בתקשורת. לרוב, המקרים שנחשפים הם רק אלו שמגיעים לטיפול המשטרה - כמו המקרה האחרון, שבו היה מעורב נער אחד בן 15, מעל גיל האחריות הפלילית.

המעט שנחשף בתקשורת מייצג מציאות קשה ויומיומית: במשרד הרווחה מטופלים מדי שנה כ-350 קטינים מתחת לגיל האחריות הפלילית (12), שפגעו מינית בילדים אחרים, וגם זהו ככל הנראה רק חלק קטן מהתמונה - עוד מקרים רבים "נסגרים" ברמת בית הספר, או שכלל אינם מדווחים.

בארגוני סיוע הפועלים תחת חסות משרד הרווחה מצביעים על תופעה מדאיגה שהולכת ומתרחבת בשנים האחרונות: עלייה עקבית במספר הילדים קטנים שהתנהגותם המינית חריגה - ובד בד, ירידה חדה בגילם של אותם ילדים.

בין המקרים הקשים ביותר שטופלו בתקופה האחרונה בידי גורמי הרווחה: ילדה בת שבע ששאלה את אחד מחבריו של אחיה הגדול, בן 12, היכן נמצא אחיה - והוא הוביל אותה למקום מרוחק ושם אנס אותה באכזריות; ילד בן 13 שפגע מינית בעשרות ילדים קטנים ביישוב שקט בצפון הארץ; וחמישה ילדים בני 12-13 שהתעללו מינית באחיו בן השבע של אחד מהם.

בניגוד לסטיגמה המקובלת, פגיעות מיניות, במיוחד בגילאי הגן, חוצות את כל שכבות האוכלוסיה. כך, למשל, לא מכבר התגלה באחד הגנים היוקרתיים במרכז הארץ מקרה של ילד שאנס ילדים אחרים.

ההגנה על ילדים מפני פגיעה מינית תעמוד במרכזו של דיון חירום שתקיים היום (ד') הוועדה לזכויות הילד בכנסת, בראשות ח"כ דני דנון. הדיון מתכנס על רקע רצח לאון קלנטרוב בבני עי"ש, לפי החשד בידי התאומים הפדופילים נאור ואדיר סודמי. "האדישות של גורמי הרווחה והמשטרה הייתה קטלנית", אמר ל-ynet ח"כ דנון לקראת הדיון. "ילד אחד כבר איבד את חייו בגלל מחדל זה. אם הגופים האלו לא מסוגלים לעבוד ביחד לצורך שמירה על הילדים שלנו, אז לצורך מה כן? אני דורש להבין איך קרה שהמשטרה ורשויות הרווחה נתנו לחיות האדם האלו להסתובב חופשי".

"תמיד יש מישהו שמוביל ומישהו שנגרר"

אחד הילדים שהיו מעורבים בפרשה האחרונה באזור חיפה יועבר בימים הקרובים לטיפולו של זוהר גורן-אהרון, פסיכולוג ועובד סוציאלי מהאגודה להגנת הילד (אל"י). הוא כבר עודכן בפרטי הפרשה, והחל להתכונן לפגישתו עם הילד, עם הוריו ועם היועצת החינוכית בבית-ספרו, ולחשוב על הפתרונות האפשריים במסגרת מערכת החינוך, שכן כל הילדים המעורבים לומדים באותו בית הספר. בהמשך, ובתיאום עם שירותי הרווחה, יועברו לטיפולו ככל הנראה גם ילדים אחרים שפגעו מינית באותה ילדה. 

כבר קרוב ל-13 שנה מטפל גורן-אהרון בילדים שפגעו מינית בילדים אחרים, והוא צבר לא מעט תובנות בנושא. "כאשר יש פגיעה מינית קבוצתית, תמיד יש מישהו שמוביל ומישהו שנגרר", הוא אומר בשיחה עם ynet. "במקרה הזה, עוד לא ברור מי מהילדים הוביל ומי נגרר אחריו".

המניע למעשים, לדבריו, משותף לרבים מהילדים התוקפים: "מה שמאפיין 90 אחוז מהילדים האלו, זו תחושה של בדידות. השאלה הראשונה שאני שואל, היא 'אם קורה לך משהו, יש לך למי לספר?'. בדרך כלל, התשובה היא שלילית".

בכשליש מהפניות שמגיעות לאל"י על פגיעה מינית בילדים, גם הפוגעים עצמם בני פחות מ-14. ילדים בגיל הזה, לעתים קרובות כלל אינם מודעים למשמעות מעשיהם. "ילד שמקיים או כופה יחסי מין, לא צריך את הסיפוק המיני", מסביר גורן-אהרון. המניע, לדבריו, הוא בדרך כלל "צורך בתחושה של שליטה - משום שבעצמו עבר פגיעה פיזית, נפשית או מינית שלא טופלה".

כשילד מגיע לטיפול, אחד הדברים הראשונים שעושים הוא בדיקה של מידת מסוכנותו. הוא נשאל, בין היתר, מה לדעתו רמת האחריות שלו ושל הקורבן. "לעתים רחוקות התשובה של הילד תהיה שהוא אשם במאה אחוז. בדרך כלל הוא יענה 50 -50. לדעתו, אם הקורבן חייך אליו או לבש מכנסיים צמודים או לא התנגד מספיק - זו הזמנה לסקס".

כרבע מתוקפי הקטינים - קטינים בעצמם

נתונים על היקף הפגיעה המינית בילדים נאספים על ידי המשטרה, משרד הרווחה, איגוד מרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית ואל"י, ואלה רוכזו על ידי מרכז המידע של הכנסת, לקראת הדיון היום. בין נתוני הגורמים השונים יש חוסר אחידות בולט, בשל שיטות האיסוף והקטלוג השונות, וכיוון שרבים מהמקרים אינם מטופלים על ידי כל הגורמים. ובכל מקרה, חשוב להבהיר שוב: מדובר רק במקרים המדווחים.

על פי נתוני המשטרה, למשל, בשנת 2009 נפלו 2,007 קטינים קורבן לעבירות מין, וכמחציתם (1,083) היו צעירים מגיל 12. מספר החשודים בעבירות מין נגד קטינים עמד על 1,241, וכרבע מהם - 335 - היו קטינים בעצמם.

באיגוד מרכזי הסיוע, לעומת זאת, ספרו (בשנת 2008) מספר כמעט כפול של מקרים: 3,744 קטינים עד גיל 18 הותקפו מינית (63 אחוז מסך התקיפות המיניות) - קרוב למחציתם מתחת לגיל 12. מבין אלה, רק בכמחצית מהמקרים ידוע גילו של התוקף, ומתוכם - ב-513 מקרים התוקף הוא קטין בעצמו (24 אחוז מסך המקרים שבהם ידוע גיל התוקף, בדומה לנתוני המשטרה). ב-108 מהמקרים, גילו של התוקף לא עלה על 12. נתון מעניין נוסף: 84 אחוז מהפונים למרכזי הסיוע דיווחו כי הפוגע הוא אדם מוכר ברמת היכרות כלשהי.

כך או כך, זו אינה תמונת מצב סטטית - המצב, למעשה, הולך ומחמיר. לדברי עינת רובין, דוברת האיגוד, מניתוח נתוני הפניות בשנים אחרונות מסתתמנת מגמה של ירידה בגיל התוקפים - וירידה גם בגיל הנפגעים. חומרת התקיפות, לדבריה, נעה בין חשיפה לתכנים מיניים או פורנוגרפיים, מעשים בעלי אופי מיני - ואונס לכל דבר, כמו במקרה האחרון: "ילדה צעירה שמקיימת יחסי מין בגיל עשר איננה יכולה לתת הסכמה מפאת גילה הצעיר. היא נפלה קורבן לאונס קבוצתי". 

המשטרה סוגרת את התיק, המידע לא עובר הלאה

לדברי רונית צור, פקידת סעד ראשית במשרד הרווחה, כחמישית מהילדים שפגעו מינית, הם מתחת לגיל האחריות הפלילית. לילדים כאלו לא נרשמת אזהרה, ולא נפתח תיק פלילי. בהתאם לרמת המסוכנות שלהם, הם מטופלים בקהילה או נשלחים למוסד סגור. "אנו מנסים להבין, מאיפה הילדים למדו את ההתנהגות המינית החריגה", היא אומרת, "ולעתים מבינים שהם בעצמם נפלו קורבן להתעללות".

גם לדבריה, בשנים האחרונות אנו עדים לכך שגילם הממוצע של התוקפים הולך ופוחת.

פקידת הסעד הארצית, חנה סלוצקי, שתשתתף בדיון היום בכנסת, סבורה כי צריך לפתח אמצעים קהילתיים, כגון פעילות במערכת החינוך, כדי למנוע מקרים של אלימות מינית נגד ילדים. סלוצקי מפנה את תשומת הלב לסמכויותיהם המוגבלות של פקידי הסעד, שיכולים לפעול רק כלפי הילד הנפגע ומשפחתו. במידה והילד נפגע על ידי זר, אין חובת דיווח לפקידי הסעד, והם אינם יכולים לנקוט פעולה כלשהי נגד הפוגע.

עוד היא מתריעה כי הטיפול בנושא נפגע בשל קשיי התקשורת וחוסר חובת הדיווח בין הגורמים השונים המטפלים בנושא, בהם המשטרה, שירותי בריאות הנפש ושירותי הרווחה. במיוחד היא מודאגת מכך שמקרים המטופלים במשטרה מסתיימים לעתים קרובות בסגירת התיק, מבלי שהמידע מועבר לאף גורם אחר.