מה כל-כך רע בחוק הג'ובים?

חוק הגו'בים מציע תוספת של מיליונים מדי שנה לטובת מינוי סגנים ברשויות מקומיות, המקבילה של שרים ללא תיק בכנסת. קשה לראות איך הוא יעזור לנו, משלמי המסים, אבל די קל לראות כיצד הוא יסייע לשימון המערכת הפוליטית באפיק שבין הכנסת לרשויות, וכיצד הוא יעזור להגבלת הדמוקרטיה ולביסוס הריכוזיות הגדולה ממילא של ראשי הערים.

חוק הג'ובים מבקש לאפשר הוספת סגן נוסף בשכר ברשויות מקומיות מאוזנות תקציבית, שמונות למעלה מ-200 אלף תושבים. מטרתו אינה לספק תפקידים אמיתיים, שישפרו את העשייה הציבורית ברשויות, אלא יותר מאותו הדבר בו אנו מורגלים בדמוקרטיה המקומית המסורסת.

מה נקבל תמורת משכורות של כ-30 אלף שקל בחודש? לא יותר ממה שאנו מקבלים עבור העבודה בהתנדבות שמבצעים יתר הנציגים הנבחרים במועצת הרשות. המרוויח הגדול מכך הוא ראש הרשות, שעבור כמיליון שקלים בשנה מבטיח ציות קואליציוני של הסגן וסיעתו. דחיפתו של חוק הג'ובים מדגישה עד כמה שימון המערכת הפוליטית בתפקידים של כבוד עם מעט מהות, הוא גם אינטרס ברור של סיעות האם בכנסת.

כטיעון קצת חבוט, אפשר לומר שהמבנה הריכוזי הזה מספק הלכה למעשה יציבות שלטונית שחלקנו היה מפלל לה בכנסת. למנגון מינוי סגני ראש רשות, תפקיד מפתח ביצירת מצב זה. השקט התעשייתי שמאפיין את הפוליטיקה המקומית מעוגן בהסכמים קואליציוניים, שכופים על סיעות הקואליציה שראשיהן נבחרו לסגנים, משמעת ברזל וציות מלא לראש הרשות ולמדיניותו. דה פקטו, הדמוקרטיה המקומית הופכת לתיאטרון בובות שמפעיל ראש העיר באמצעות ההתחייבות המקדימה של סיעות הקואליציה בתמורה לסגנות (כלומר, לג'וב הריק למחצה).

התשלום של כמיליון שקלים בשנה מדאיג עוד יותר במקרים בהם ראש הרשות מבטיח כי לסגניו תהיה השפעה מינורית על הנעשה ברשות. בתל אביב-יפו למשל, מכהנים כיום שלושה סגני עיר. בדומה לשרים ללא תיק בממשלה, אין הם אמונים על משרד מסוים, או על איש מסוים למעט מנהלת לשכתם. כל מה שניתן להם הוא 'האצלת סמכויות' בתחומים שונים. זהו למעשה ליווי של תחום, ללא אחריות בפועל, ללא סמכות, ללא חובת דיווח לציבור.

כך, בעוד עיריית תל אביב-יפו עובדת במבנה של אגפים ומחלקות, סגני ראש העירייה קיבלו לידיהם תחומים. הם קיבלו ג'וב עם כותרת מרשימה ועם מעט מאוד מהות, וודאי לא כזו המצדיקה משכורת של 30 אלף שקל. במילים אחרות, להאצלת הסמכויות אין משמעויות אופרטיביות של פעולה שלטונית. מלבד מנהלת הלשכה של אותו הסגן, אין איש שמחויב לדווח לו על מעשיו בתחום סמכויותיו.

הרשויות מהוות את אחד המקומות בהם מתקבלות החלטות מכריעות שנוגעות באופן ישיר לאיכות חיינו, למערכת החינוך של ילדינו, לתחבורה, לאיכות הסביבה, לתרבות. צמתי ההחלטה המכריעים הללו ראויים לדמוקרטיה מפותחת יותר מזו שהמבנה השלטוני הנוכחי מאפשר לה.

כמקום מרכזי של קבלת החלטות שנוגעות לחיים של כל אחת ואחד מאיתנו, ראוי שלא יחולקו בו ג'ובים ריקים, אלא שכר ראוי עבור עבודה ציבורית עם אחריות לעשייה ממשית, ולא על תחומים עמומים.

בנוסף, ראוי שברשויות המקומיות בישראל תהיה דמוקרטיה אמיתית ובועטת ולא שלטון יחיד שמתנהל מכוח פחד הנישול מהג'וב המכניס של סגן ראש רשות.

אם הרצון הפוליטי יתבטא במקומות הנכונים, חוק הג'ובים יירד מסדר היום, ובמקומו יתכבדו נציגי כל הסיעות בכנסת ויעשו מעשה לטובת הדמוקרטיה ואיכות החיים של כולנו. מבנה הדמוקרטיה ברשויות המקומיות צריך ויכול להתקיים בתנאים דומים לאלו הקיימים בכנסת ישראל. אומנם הכנסת רחוקה מלהיות הפרלמנט האידיאלי, אולם בהשוואה לנעשה ברשויות המקומיות, אין ספק כי בידי נבחרינו הארציים ארגז כלים עשיר יותר של משאבים ואופני פעולה שמאפשרים שלטון בריא יותר.