פינוי יישובים? לא אצלנו
מי שחושב עדיין על פינוי בהצגה מבוימת לעם ישראל ולעולם, כששאלות חמורות של סירוב פקודה, לכידות צה"ל והחברה מהדהדות באוויר, חי בדמיון. שרון ושיטותיו כבר לא כאן. כל המאבק על סירוב פקודה הוא הזוי
במדינת ישראל קיימת מציאות פוליטית, ומנגד דמיון הזוי ומהופך שלעיתים קרובות משתלט על השיח ואף על המציאות: מדוע שר הביטחון נתפס בדמיון כאויב ההתיישבות ביהודה ושומרון, בעוד ראש הממשלה נתפס כידיד יותר קרוב, שרק עושה שגיאות? מדוע חושבים הקנאים, שכדאי להם לפרק את הציר "ביבי-ברק", ואז לנסות ולמשוך את ראש הממשלה בחזרה אל עבר האיחוד הלאומי?
מדוע חושבים כמה רבנים וראשי ישיבות, שסירוב המוני של קצינים וחיילים לפינוי יישובים, או אפילו חשש כזה, יעצור את ממשלות ישראל מלחתום על הסכם מדיני עם הפלסטינים בתירוץ זה או אחר, ויותיר את יהודה ושומרון בידינו עם כל ההתיישבות?
התשובה היא, שהדמיון ההזוי משתלט על השיח הפוליטי, והמציאות הפוליטית איננה חשובה. במציאות הפוליטית, שר הביטחון איננו "שמאלני", וראש הממשלה איננו "ימני". במידה מסוימת, זה להיפך. אהוד ברק היה הראשון שהציג לנשיא אמריקני את התוכנית של סיפוח גושי ההתיישבות הגדולים למדינת ישראל, והוא מחויב לרעיון. הקו האדום המוצהר של בנימין נתניהו הוא ירושלים. ההקפאה, שהוא הביא ואישר בממשלה, חלה גם על הגושים הגדולים, בניגוד לראשי ממשלות קודמים. שורש העניין בכך שנתניהו בא מן הציונות המדינית, וברק בא מן הציונות המיישבת. אם לא יהיה ברק בממשלה היא תזוז שמאלה, כמו שהבינו נכונה מתנגדי ברק במפלגת העבודה.
הרעיון של סירוב הפקודה במקורו, בא מן ההשפעה העצומה שהיתה להתיישבות העובדת בצה"ל בדור הקודם, כשהיה ברור שיש פקודות שלעולם לא תינתנה. זה היה נכון כל עוד נסגרו דברים בשקט ובחדרי חדרים. ברגע שהיה נראה לדוד בן גוריון שהפלמ"ח מנסה להשתלט ולעצב את צה"ל כך שהממשלה לא תהיה ריבונית, הוא פירק את הפלמ"ח, הרחיק את בכיריו – טובי הקצינים הבכירים אז – מעמדות הכרעה, והקים את הנח"ל הממושמע.
שרון השתמש במתיישבים
הרעיון של פינוי יישובים, גם הוא רעיון הזוי, שבא מבית מדרשו של אריק שרון. לא במקרה היה שרון מפנה היישובים היחיד עד כה. את הרעיון הבנתי בזמנו ברחובות ימית, כשהלכתי ברחוב שבתיו היו מסומנים ב-x , יחד עם אברהם מינץ, אז עוזרו של שרון. הוא הסביר לי שכל הבתים ייהרסו וייחרבו, כי שרון רוצה לצרוב בתודעה הציבורית זעזוע רגשי ותודעתי, כדי להראות בכל העולם עד כמה קשה וחמור הוא הוויתור הישראלי, שהוא עלול להגיע עד מלחמת אזרחים.
המטרה היתה אז, לעצור בכך לחצים בינלאומיים כבדים לוויתורים כאלה (=כל האדמה תמורת הסכם מדיני), בהמשך. מאבקי הקצף על גגות ימית, ואחר כך בכפר דרום ובחומש, כמו שאר המאבקים המתוקשרים עם קבוצות הקנאים בגבעות ובמאחזים, באו כולם לשרת את אותה המטרה. חלק קטן מהמתיישבים הבין ששרון השתמש בהם, במפעלם וגם בפירוקו, בהקמת היישובים וגם בהחרבתם, למטרה הלאומית כפי שהוא הבין אותה. הרוב נשאר תמים ולא הבין עד היום.
בהיסטוריה היו מאות הסכמים מדיניים ששינו גבולות, ואף אחד לא העלה על דעתו שממשלה אמורה לפנות את אזרחיה בכוח. מרגע שנקבע גבול בין מדינות, ומדינה פינתה את כוחותיה הצבאיים, אזרחיה שהיו באותו מרחב החליטו בעצמם על עתידם. חלק עזבו בעצמם, וחלק נשארו, לפי המצב.
כאשר הגנרל דה-גול שהיה מזוהה בדמיון הצרפתי עם אלג'יריה הצרפתית החליט לוותר, להשאיר את אלג'יריה לגורלה (ראו כמה מלחמות אזרחים וכמה הרוגים היו שם מאז), ולהציל את המולדת-צרפת, נותרו באלג'יריה יותר ממיליון מתנחלים צרפתים, אחרי שחלקם ישבו שם כ-130 שנה. הם הקימו ארגון מחתרתי ופתחו בפעולות טרור שלא הועילו להם כלל, ואחר כך ברחו לצרפת עם מזוודה ביד. איש לא העלה על דעתו שממשלת צרפת תפנה אותם בכוח או תציע להם פינוי מסודר. הם קיבלו בצרפת סיוע לשיקום כמו עולים חדשים, אבל לא פיצויים.
התפילות לא הועילו, הקב"ה לא עזר
מי שחושב עדיין על פינוי יישובים בהצגה מבוימת-תקשורתית לעם ישראל ולעולם, כששאלות חמורות של סירוב פקודה, לכידותו של צה"ל ושל החברה הישראלית מהדהדות באוויר, חי בדמיון. אריק שרון ושיטותיו כבר לא כאן. כל המאבק על סירוב פקודה הוא הזוי.
הסיבה היחידה שמחזיקה את ישראל ביהודה ושומרון, היא הסירוב הפלסטיני לוותר על יפו ועל חיפה. אילו רצו רוב הפלסטינים ב"מדינה" זערורית שתלויה בישראל בכל דבר, הם יכלו לקבל את תוכנית האוטונומיה שהציע להם מנחם בגין בתמיכת 85 חברי כנסת לפני יותר מ-30 שנה.
מאז שישראל הכירה אז בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני, יהודה, ושומרון ועזה שוב אינם בידינו אלא כפיקדון, עד שתקום מנהיגות פלסטינית שתרצה בכך באמת. עד כה זה לא קרה, כי גם הסכמות אוסלו היו בעיני הפלסטינים (הפתח) רק שלב במלחמתם נגדנו.
אם תקום מנהיגות כזאת אצלם, ואם מדינת ישראל תחליט כנגד דעתי לחתום על הסכם, שום יישוב לא ישפיע. צה"ל יצא ביום שייקבע לו אל הגבול שייקבע. מדינת ישראל תעמיד סיוע נדיב לכל מתיישב שיבקש לצאת, והרבנים ייאלצו להורות לצאן מרעיתם לקום וללכת. הקנאים שבהם יקימו ארגון טרור, יהרגו וירצחו ערבים ויהודים, עד שיחוסלו בסיוע כוחות בינלאומיים, כמו שקרה ביהודה אחרי חורבן בית שני. מנהיגיהם יועמדו למשפט בינלאומי, וישראל עלולה אפילו להסגירם.
כל המאבקים האלימים של מתנחלים נגד מדינת ישראל – ואני הייתי עֵד לכ-ו-ל-ם מאז חווארה, נסתיימו בכישלון חרוץ, ויותר מכל חשוב לציין שכל התפילות לא הועילו והקב"ה לא עזר! כל הנסים והישועות שעשה ה' לנו בדורות אלה, סייעו לצה"ל ולמדינת ישראל כי רק הם מייצגים באמת את עם ישראל, שבו ה' בחר.