הנה באה הרכבת, באיחור - והולך הכסף

• רכבת ישראל: שווה מאוד להיות עובד
  

אולי בדיון האחרון גפני השתכנע מההסבר של מנכ"ל רכבת ישראל, יצחק הראל, ש"הסבסוד מהמדינה לרכבת יגדל כדי לתת תמריץ להגדיל את כמות הנוסעים ברכבות". לרוב הנוסעים יש אינטרס מובהק לנסוע ברכבת מנקודה א' לנקודה ב' ואיש לא מאלץ אותם לעשות זאת. הם בוחרים לנסוע ברכבת על אף המחירים הגבוהים (למרות הסבסוד), חוסר היכולת לעמוד בלוחות הזמנים, התקלות התכופות, העומס האדיר. למרות כל אלה יש ביקוש לרכבת.

אם כך, מדוע יש צורך בסבסוד ועוד בסכומי עתק?

הרכבת מדייקת לאחר  

באותה הודעה לתקשורת נכתב מפי הראל כי "ההסכם בנוי ממדדי השירות על פיהם הרכבת פועלת, ובראשם דיוק הנסיעות, שביעות רצון ובקרת הממשלה על תפעול החברה". מעניין. בואו נבחן את טענותיו של הראל.

נתחיל בדיוק הנסיעות. אני נוסע יחסית קבוע ברכבת, והדבר הכי קבוע שאני יכול להגיד על הרכבת הוא שאינה עומדת בזמנים. הסבירות שתאחר גדולה לאין שיעור מהסבירות שתגיע בזמן. זאת, מבלי להחשיב את הימים הרבים בהם כלל אין תנועת רכבות בקווים מסוימים מסיבות שונות. אני מניח שהחוויה שלי אינה שונה משל נוסעים אחרים.  

לעניין שביעות הרצון והגדלת כמות הנוסעים. כמובן שאנשים המאחרים בעקבות אי יכולתה של הרכבת לעמוד בזמנים אינם יכולים להיות מרוצים, וכך גם הנוסעים הנאלצים לנסוע ברכבות הצפופות של ימי ראשון וחמישי (ולעיתים גם ביתר ימות השבוע) - לעיתים ללא מקומות ישיבה על הרצפה. המציאות מלמדת אותנו שהעומס הוא תוצאה ישירה של ביקוש לרכבת, וכעת עוד רוצים להגדיל את כמות הנוסעים? אולי כדאי להתמקד ב"שיפור השירות" לאלו שבוחרים לנסוע.  

ומה עם בקרת הממשלה על תפעול החברה. רק לפני ימים אחדים פורסמה פורסמה כתבה נרחבת על חגיגת ההטבות של עובדי הרכבת ובני משפחותיהם. תקציבי הרכבת ופיתוח התשתיות מגיעים לסכומים אדירים – כ-30 מיליארד שקלים. כמעט שני שלישים מתקציב הביטחון. וכפי שאנו רואים במקרה זה, הסכום אינו מספיק.

היגיון לחוד וביצוע לחוד

מצד שני יש היגיון בסיסי בהפניית תקציבים לפיתוח תשתיות, רק שהיגיון לחוד וביצוע לחוד. פרויקטים להרחבת המסילה ולשיפור הרכבת ושות' עולים כסף. הם דורשים תכנון מוקדם. התכנון המוקדם כולל בתוכו גם הערכת עלויות. כך שלא ברור איך נוצר מצב בו נדרשת התחייבות מיוחדת של 2.3 מיליארד דולר לתוכניות אלו.  

תוסיפו לכך את העובדה שנסיעה ברכבת יקרה יותר מאוטובוס, פחות אמינה בלוחות זמנים מאוטובוס, דורשת יותר השקעה בתשתית עבור כלי תחבורה איטי יחסית (שעה ו-25 דקות בקו באר-שבע/תל-אביב), העובדה שהמדינה משלמת לרכבת במסגרת תקציב הביטחון עבור נסיעות החיילים וסביר להניח שיש עוד משאבים שמופנים לרכבת בצורה ישירה ועקיפה שרובנו לא מכירים.  

מכירים את הסיפור על האמריקנים שהשקיעו מיליונים בפיתוח עט שניתן לכתוב בעזרתו הפוך בחלל - בעוד הרוסים פשוט השתמשו בעיפרון ? אולי היה עדיף להשקיע את הכסף במקום ברכבת - בחינוך. כך שבעוד כמה שנים יגדלו לנו מנהיגים שישקיעו את כספינו בצורה נבונה מעט יותר. נניח במיכל צבע ובסימון של נתיבים ייחודיים לתחבורה ציבורית או משהו פשוט וזול שכזה.