מלא ולא מספיק
אלבום הבכורה של "פה מלא" עמוס בכישרון, אבל נטייתם של חברי ההרכב לגלוש למחוזות ניסיוניים ואמנותיים מספקת שירים תובעניים, שלא תמיד מצדיקים את המאמץ
"פה מלא" - כך הם נקראים, ואכן הם מלאים וגדושים. כשרונם, עומקם והקפדתם על איכות השירה והנגינה נדחסו לתוך עשרת השירים המהווים את אלבום הבכורה שלהם.
חברי הלהקה הם איתי מטוס מקבוצת "מיומנה" - הסולן, המתכנת ואחד מהמתופפים; תום דרום, הקלידנית של אפרת גוש ואסף אמדורסקי ומפיקת המופע שלו "הרי את" - שרה ומנגנת בקלידים ובפסנתר; רן דרום הוא הגיטריסט (והבעל של תום); אסף וגמן הוא הבסיסט וליעד אלון מתופף ומנגן על כלי הקשה.
"פה מלא". לא מספיק קומוניקטיבי (צילום: סיוון בר און)
החמישה מנגנים היטב את המוזיקה המורכבת שלהם - רוק מקורי, מיוחד, לאו דווקא קומוניקטיבי, מחובר למילים תוהות ותועות בחיפוש אמין בכנותו. "לא כל כך פשוט להיות רגיל", הם שרים, למשל, בשיר "דגים". יש להם רעיונות מעניינים, כמו בשיר היפה והאיטי "דברים", שבו נאמר: "היא אוהבת רכבות כשהיא שוכחת לאן היא נוסעת"; וגם: "זה לא הנוף, זה חלון שנצמדתי אליו. כלל לא ניסיתי להפנות מבט". חבל שבניגוד לנגינתם ולשירתם המוקפדות, הגיית המילים שלהם לוקה לפעמים בטעויות מקוממות. "להִיחנק", שר מטוס בשיר "עד", ו"נכּלא" - כן, עם כ' דגושה - בשיר "מים".
חבל, כי בסך הכל, השירה של מטוס מיטיבה להעביר את הרעיונות, והיא משתבחת במקומות שדרום מצטרפת אליו בקולה היפה. בשיר החותם, "הבאר", דרום כבר שרה לבדה ומעוררת רצון לשמוע אותה יותר. כלי הנגינה יודעים ליצור את האווירה, למשל להיות צורמניים כדי לבטא את הסיוטיות שבשיר "בית מטבחיים" ביחד עם קולו המתעוות של מטוס. פעמים רבות מדי במהלך האלבום הצליל הצורמני במתכוון, שיש בו כבדות ומורכבות, מסרבל את זרימת השירים ומקבע אותם במחוזות ניסיוניים ואומנותיים יותר מאשר קליטים.
השירים של "פה מלא" נשמעים יותר כמו תמונות מכובדות וממוסגרות על הכתלים, ופחות כאלה שמזמינות להמשיך איתן את היומיום. שירים במיטבם הם בני לוויה במסלול החיים - מנציחים, משקפים, מקשטים, מעודדים ומאפשרים להשליך עליהם את הכבדים שברגשות. "פה מלא", לעומת זאת, תובעים מהמאזינים להתאמץ בדרך אליהם ומסרבים לספק תשובה לתהייה עד כמה המאמץ ישתלם, אם בכלל.
במובן הזה הם מזכירים את להקת "קטב מרירי", שגם הם מוזיקאים מוכשרים ביותר, אבל המוזיקה שלהם אוונגרדית מדי. לעיתים הצליל של "פה מלא" מהדהד גם את צמד "יאפים עם ג'יפים", אבל בניגוד ליאפים, הם פחות נגישים. חסרים להם שירים שאפשר פשוט לאסוף על מנת לזמזם. "פה מלא" נמצאים כרגע בשלב עדין. כמו כל יוצר, אסור להם לעמוד במקום, אבל במקרה שלהם, מומלץ שלא יעברו את הגבול הדק שבין מֵלאים למַלאים.
פה מלא, "פה מלא", הוצאה עצמית
