מחקר: כשהחום עולה - האהבה פורחת
חוקרים מצאו כי קיים קשר ישיר בין הטמפרטורה החיצונית לקרבה אינטימית. המדענים הצליחו לאשש את מה שרבים כבר יודעים: כשחם בלב - חם גם בגוף
מאת ד"ר מרים דישון-ברקוביץ
השפה האנושית רוויה במטפורות, וביניהן מושג הטמפרטורה ומושג הקרבה החברתית השזורים זה בזה: הורים מחפשים לילדם דמות חינוכית שתעניק לו "חום ואהבה"; האורחים מספרים כי קיבלו את פניהם ב"חמימות יתרה". אנו גם מכירים ביטויים כמו "המראיין הפגין כלפי המרואיין קרירות וריחוק"; הוא לא התרגש נוכח מצוקתו של המרואיין, הוא ממש "דג קר". אפילו מנהלו לשעבר של המרואיין, שהיה פעם חברו הטוב, הראה לו "כתף קרה".
מאין נובע חיבור זה בין מושג הטמפרטורה למושג הקִרבה? תינוקות שהדמות המטפלת מחבקת אותם באהבה חשים בה בעת את רגשות האהבה שלה כמו גם תחושה של חמימות פיזית, כך שהם חווים בו זמנית מושג מופשט של "אהבה" עם חוויה קונקרטית פיזית של תחושת חמימות נעימה.
לאחרונה התברר כי אזור קליפת המוח המכונה "האי" (הקורטקס האינסולרי, insular cortex) במוחנו אחראי לעיבוד תחושות של חמימות פסיכולוגית כמו גם לעיבוד תחושות של טמפרטורה. כביטוי לכך, אנשים משתמשים בביטויים מוחשיים (קונקרטיים) של חום כדי להביע מושגים מופשטים (אבסטרקטים) של חיבה.
בניסוי הראשון השתתפו 33 משתתפים. עם היכנסם למעבדה ביקש מהם הנסיין להחזיק בעבורו לרגע קל כוס משקה, כשהוא מתקין דבר מה על המחשב. מחצית מהמשתתפים התבקשו להחזיק כוס חמימה של קפה ומחציתם התבקשו להחזיק כוס קרה של אייס-קפה. לאחר מכן מילאו המשתתפים שאלון ששימש כמסיח ולאמיתו של דבר לא היה קשור למחקר. לבסוף התבקשו המשתתפים לחשוב על אדם שהם מכירים היטב, ולדרג את מידת הקרבה שהם חשים כלפיו על פני שאלון ייעודי המודד קרבה פסיכולוגית.
מניתוח ממצאי המחקר עולה כי משתתפים שהחזיקו בכוס המשקה החמה דיווחו על קרבה פסיכולוגית רבה יותר מאשר משתתפים שהחזיקו בכוס המשקה הקרה. מטרת הניסוי השני היתה לבחון אם תוצאות דומות לאלה של הניסוי הראשון יתקבלו גם בתפעול שונה של טמפרטורה וגם בהתייחס למישור פסיכולוגי שונה: שפה. בחינה זו מתבססת על מחקרים חדשים בספרות שהראו שאנשים שחשים בקרבה פסיכולוגית נוטים להשתמש בשפה מוחשית יותר, ואילו אנשים החשים בריחוק פסיכולוגי נוטים להשתמש בשפה מופשטת יותר.
בניסוי השני השתתפו 52 משתתפים. בבואם למעבדה, הוכנסו מחצית מהמשתתפים לחדר שבו הטמפרטורה היתה נמוכה (בין 18-15 מעלות צליוס), ומחציתם הוכנסה לחדר שבו הטמפרטורה היתה נעימה (בין 24-22 מעלות צליוס). לאחר מכן צפו המשתתפים בקליפ וידאו שבו נראות דמויות מאוירות מתוך משחק שח, כשהן מבצעות תנועות שאינן קשורות למשחק השח. לבסוף התבקשו המשתתפים לתאר במילותיהם הם את אשר ראו בקליפ הווידאו. פסיכולוג נייטרלי, שלא היה מודע להשערות המחקר, קידד את תשובות המשתתפים על פי קידוד לינגוויסטי מקובל, האומד את מידת ההפשטה או המוחשיות שבה משתמש אדם בדיבורו.
לפי שיטת קידוד זו אפשר לתאר אירוע נתון בארבע רמות אפשריות של הפשטה, הנעות מהמוחשית ביותר למופשטת ביותר. למשל, אפשר לתאר בארבע דרכים אפשריות את האירוע: "יוסי הרביץ לדוד" היא הדרך הראשונה והמוחשית ביותר. בדרך תיאור זו נעשה שימוש בפעלים המתייחסים לפעולה בודדת וספציפית (הרביץ, צעק, הלך) אשר יש לה נקודות התחלה ונקודות סיום מוגדרות.
"יוסי הכאיב לדוד" היא הדרך השנייה לתיאור הפעולה. כאן נעשה שימוש בפעלים המתייחסים לקבוצה כללית של התנהגויות (עזר, הכאיב, הרגיז), עם נקודות התחלה וסיום ברורות, והם מתייחסים לפעולה או לתוצאותיה הרגשיות.
"יוסי שונא את דוד" היא הדרך השלישית לתיאור הפעולה. הפעם נעשה שימוש בפעלים המתייחסים למצב קוגנטיבי או רגשי מתמשך (שונא, מעריץ, מעריך) ללא נקודות התחלה או סיום ברורות.
לבסוף, "יוסי הוא אגרסיבי" היא הדרך הרביעית והאחרונה לתיאור הפעולה. בדרך זו לא נעשה שימוש בפעלים, אלא בתוארי השם (אגרסיבי, אמין). תוארי שם אלה מתייחסים לתכונה או למאפיין כלשהו של האדם.
אם כן, במחקר השני נותחה מידת המוחשיות או ההפשטה שבה השתמשו המשתתפים לתיאור קליפ הווידאו שבו הופיעו דמויות השח. לבסוף, לאחר שתיארו את הקליפ, התבקשו המשתתפים לציין בשאלון ייעודי למדידת קרבה פסיכולוגית את מידת קרבתם לנסיין.
מניתוח ממצאי הניסוי השני עולה כי משתתפים ששהו בחדר חמים תיארו את הקליפ במושגים קונקרטיים יותר, מאשר משתתפים שנחשפו לטמפרטורה נמוכה יותר. נוסף על כך, המשתתפים ששהו בטמפרטורה גבוהה יותר חשו קרובים יותר לנסיין מאשר משתתפים ששהו בטמפרטורה הנמוכה יותר.
לסיכום, משני הניסויים עולה כי תנאים פיזיים בסביבה – קרי הבדלים בטמפרטורה, השפיעו על תפישה פסיכולוגית של הזולת כמו גם על שימוש נבדל בשפה. למחקר ישנן כמה השלכות ומתוכן נציין נקודה מעניינת אחת למחשבה, והיא השפעת הטמפרטורה על מחקרי מעבדה הבוחנים תהליכים חברתיים וקוגניטיביים.
ד"ר מרים דישון-ברקוביץ היא פסיכולוגית ויועצת ארגונית ושיווקית. הכתבה פורסמה בגיליון ינואר של המגזין "גליליאו "
לפנייה לכתב/ת 
