אני דווקא מקפיד לשכב עם קולגה מהאבטלה
אני דווקא מקפיד לשכב עם קולגה מהאבטלה.
לטייקוניות-דעתי, סקס בעבודה פירושו אבטלה סמויה שמחמיצה את המיניות. ממש כמו מנדבושקע שמבצע מין אוראלי ומבזבז את יעודו לכרסם מסביב.
אני, למשל ולשנינה בזויה, מעדיף דווקא לעסוק במיניותי במסגרת האבטלה.
וזאת עליכם לדעת מפי המתוק: יעודה האמיתי של האבטלה איננו ה-15 לחודש בביטוח-לאומי, אלא יום האהבה. יום נצחי אחד שאף פעם לא נגמר, בו יתהפך כל העולם, ייכבו כל האורות וייסגרו אשנבי כל הפקידות, אני ואני נשארים בבית.
וכך, אני הנחשק שוכב במיטה חולה עליי ולא מפסיק לפרלטט, לפתות, לרמוז ואף להטריד, את עצמי שמבעד לסדין הבתולי.
אז למה להרוס עבודה טובה באהבה חפוזה?
למה לא להתמסר עד כלות לאבטלה מסחררת עם אהבת-נצח?
למה לשכב עם מישהו מהעבודה במקום לשכב עם עצמנו בבית?
למה לא לקחת טקסי מהמשרד אל כתובתי המושבתת ולחלוק אתי את מיטתי חסרת המעצורים והמעש?
אני כפרה עליי, ממילא לא ארגיש.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
