עם תחילת העשור החדש - אין שיפור במכבי
"לאמפה לא היה צריך להגיע מעולם לת"א. הפציעה של גרין מחייבת את גרשון להגיע לטופ-16, לא לפני שהוא מחזק את העמדה הזו". מוטי דניאל השתעמם מהניצחון על רומא ומביט כבר לשלב הבא
ערב רדום, עם אנרגיות שנראו כמו הפנים חסרות ההבעה של מאצ'יי לאמפה, עבר בהיכל נוקיה כלא היה. זה מסוג המשחקים שכבר היום בבוקר ישכחו מהם. וטוב שכך.
מכבי ת"א הורידה פרופיל תקשורתי בזמן הפגרה, וחזרה לא ממש בסערה להיכל. אחרי חצי עונה גילו במכבי שלאמפה הוא לא באמת גבוה, והתקבלה ההחלטה הבלתי נמנעת לשחררו. בשקט הוא התאדה החוצה מהקבוצה. לטעמי, הוא מעולם לא היה צריך להגיע לנוקיה. למכבי היה חסר שחקן גבוה דומיננטי בהתקפה, שיהווה שחקן מטרה. לאמפה לא יכול לענות על הצורך הזה, ושחרורו יפנה מקום לשחקן מהסוג הזה.
השאיפה היתה שיניב גרין יוכל לתפוס את הנישה, אבל הפציעה שלו מחייבת את מכבי להגיע למשחקי ההכרעה של הטופ-16, לא לפני שחיזקה את העמדה. למעשה, כבר מהקיץ חששו במכבי מהגב הכואב של יניב. בהעדרו, משחק הפנים של מכבי מצטמצם ללאזמה, שהוא לא ממש שחקן התקפי חזק, ולפישר, שמעדיף את הזריקה מבחוץ.
ההגנה של הצהובים לא פיזית מספיק, מה גם שהצורך להמנע מבעיית עבירות מכריח את פיני גרשון לשחק בהרכבים נמוכים. הפעם היה זה האדסון שחגג משני צידי המגרש על חשבונם. כאמור, הפעם היה טוב לפגוש קבוצה חלשה כמו רומא, אך אם קיימות תקוות להגיע למשחקי ההצלבה - ברור שיכולת כזו לא תספיק.
לאמפה. "בשקט התאדה החוצה מהקבוצה" (צילום: אלי אלגרט)
כמו במשחקים קודמים, גם הפעם אין מקום לבוא לשחקני מכבי בטענות על העדר מוטיבציה וחוסר רצון. השחקנים משקיעים הרבה בהגנה, ומשתדלים בהתקפה, אך היכולת היתה ירודה. החידוש המרענן היה הקפצתו של רביב לימונד לחמישיה הפותחת על חשבון אנדרסון. לימונד שיחק עם ביטחון רב וקלע יפה. זו אולי נקודת האור היחידה במחצית הראשונה.
הנשק העיקרי של מכבי הוא הלחץ של הגארדים, שמביא לחטיפות וסלים קלים בצד השני. בהתקפה מסודרת היא נתקעת שוב ושוב. הכדור נמצא הרבה מדי זמן בידים של פרקינס, אחד שמפזר יותר ממה שמרכז. אני מאוד אוהב את איכויות ההגנתיות שלו ואת היצירתיות בהתקפה, אך קבלת ההחלטות שלו יכולה לשגע פילים. הלחץ והחטיפות שלו, בשילוב עם משחק התקפה הפרוע, יוצרים בלגן שמקשה על השחקנים האחרים לבוא לידי ביטוי.
היו דקות במהלך הרבע השני והשלישי שהמשחק דמה יותר לטניס מאשר לכדורסל. הכדור עבר באופן חופשי ו-וולנטרי מקבוצה אחת לשניה. זריקות וקליעות לסל היו מצרך נדיר. נקודת האור במחצית השניה היה אלן אנדרסון. לא ממש אור של זרקור, אלא יותר של פנס כיס.
אחרי הופעת האורח שלו במחצית הראשונה, בה תרומתו הסתכמה באיבוד כדור ושתי החטאות מהקו, גם זה משהו. שחקן בונה את הביטחון שלו צעד אחרי צעד ואולי הרצף של מספר סלים בפתיחת המחצית, עם שתי שלשות יפות, יקפיץ אותו קדימה. לגרשון אין ברירה אלא לחכות לו בסבלנות עד שיהיה דומיננטי, כפי שהיה בתחילת העונה. הפוטנציאל קיים, אז זה בסדר לחכות. גם את רומא לא בנו ביום אחד.
ומה עם רומא? היא היוותה תפאורה ראויה לחזרה מפגרה. קבוצה אחרת כבר היתה קופצת על המציאה ויוצאת מכאן עם ניצחון. במבט קדימה, מכבי לא השתפרה עם הכניסה לעשור החדש. תחושתי היא שהסגל הנוכחי יעובה בהמשך, אך כדאי שלא יהיו פלופים כמו בשנה שעברה. אז הצטרפה חבורת גבוהים שלא התאימו ברמתם. שחקן פנים אגרסיבי יכול לשדרג אותה משמעותית.
